פרשת כי תבוא- באילו תנאים ישיגו הברכות את עם ישראל?

מאמר מאת: אהובה קליין.

בפרשתנו ישנה הבטחה אלוקית לעם ישראל שהברכות ישיגו את העם וזאת במידה ויקיימו את מצוות התורה כפי הנדרש.

וכך התורה מתארת זאת:

"והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את-כל מצוותיו אשר אנוכי מצווך היום,ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל גויי הארץ:ובאו עליך כל- הברכות האלה והשיגך,כי תשמע בקול ה' אלוקיך:ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה:ברוך פרי-בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך,שגר אלפיך ועשתרות צאנך:ברוך טאנך ומשארתך: ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך"

[דברים כ"ח,א-ז]

השאלות הן:

א] מה המשמעות לכך שהברכות ישיגו את עם ישראל?

ב] מדוע התורה מברכת גם בעיר וגם בשדה וכי יש הבדל בין שני המקומות?

ג] מדוע התורה הקדימה בברכות :ראשית את- פרי הבטן ורק אחר כך את ברכת הפירות והלחם,לעומת זאת בקללה,תחילה באה קיללת המזון ורק אחר כך קללת הבנים?

התשובה לשאלה א]

לפי דברי  רבינו בחיי:הכוונה שעם ישראל לא יצטרך לרדוף אחר הברכות,אלא הן תרדופנה אחריו ותשגנה  אותו.

האבן עזרא מפרש דברים דומים:הברכות תבואנה בעצמן:"והשיגוך"-בלי לגעת בהן.

רבי עובדיה ספורנו מסביר:גם כשעם ישראל לא יעשה השתדלות להשיג את הברכות,אלא יעשה את תורתו  קבע ומלאכתו עראי-הברכות יגיעו ללא מאמץ מיוחד.

רבי יששכר דוב מבלז אומר:גם אם עם ישראל יברח מהברכות מחוסר שכל  טוב ,או מחשבה- הברכות ישיגוהו כפי שהתורה מבטיחה.

רבי משה חיים מסאדילקוב[נכדו של רבי ישראל בעל-שם-טוב] מפרש:

ישנו מצב שאדם אינו יודע מה טוב לו והוא מתרחק מהטוב בחושבו שזה  דווקא רע,גם במצב כזה ישנה הבטחה אלוקית כי הברכות יגיעו אליו וישיגוהו,על כך גם התפלל דוד המלך:"אך טוב וחסר ירדפוני כל ימי חיי"[תהלים כ"ג,ו]

בעל:"נתיבות משפט:[רבי יעקב לוברבוים מליסה]מצטט:  את דברי  חכמים ז"ל במסכת קידושין[ל"ט,ע"ב]:"שכר מצווה בהאי עלמא ליכא"-כלומר שכר המצוות אינו משולם לאדם בעולם הזה ולכן כל השפע האלוקי אשר ה' נותן  למקיימי המצוות –מטרתם  לאפשר לקיים מצוות נוספות,כי ברגע שאדם רגוע,ולא חסר לו דבר -זה נותן לו את הכוח להמשיך בקיום מצוות רבות ושונות.

בעל:"חפץ חיים" אומר:ברכות רבות מצויות בידי הקב"ה.  מי שזוכה בברכה זו:"כי תשמע בקול ה' אלוקיך" באותה דרך מרעיפים עליו משמים  ברכות רבות.

הרב  יצחק ניסנבוים אומר:"כי תשמע בקול ה' אלוקיך" זוהי ברכה בפני עצמה,מפני שבנוהג שבעולם מרוב טוב ושפע -האדם עלול לשכוח את הקב"ה המעניק לו את כל צרכי מחייתו כמו שכתוב:"וישמן ישורון ויבעט" וכאן ישנה הבטחה שגם בזמנים טובים עם ישראל ימשיך להיות דבק בה' כמו בימים קשים.

התשובה לשאלה ב]

אומנם  לפי הפשט ישנה הבטחה לשומרי המצוות ברכות והצלחות בכל עמלם:

בעיר- בתחום המלאכה והמסחר ,ובשדות- בתחום הזריעה הנטיעה והקצירה. כפי שאמר זאת משה:"כי ה' אלוקיך ברכך בכל מעשה ידך" [דברים ב,ז]

לפי דעתו של :"החתם סופר":מסתבר שאכן קיים הבדל בברכות בין העיר לשדה:בעיר יש קשר בתוך הקהילות-הן קשרי מסחר והן קשר תורני ,לפי שהרבנים  מלמדים ומפיצים תורה בקרב התושבים.

ואילו השדה הנמצא בכפרים: מסמל שלווה,אויר צח והרבה רגיעה.והתושבים מכירים זה את זה ומסייעים איש לרעהו בעת הצורך מתוך אהבה לזולת.

נאמר במסכת:בבא מציעא[ק"ו,ע"א] שנינו משמו של רב:"ברוך אתה בעיר"

על כך אומר:בעל "תורה תמימה"[רבי ברוך אפשטיין]:

כאשר אדם רוכש דירה, טוב יעשה אם יקפיד לגור  בקרבת בית הכנסת.לפי שהדבר יקל עליו  להיות בין עשרת  המתפללים הראשונים במניין, כך שגם אם יבואו אחריו מאה איש,הרי הוא מקבל שכר כנגד כולם.

בנוסף לכך,עצם השכנות שלו עם בית הכנסת תורמת גם לחייו הגשמיים בכך שבמהלך היום אינו שוכח את בית התפילה הנמצא לידו.

התשובה לשאלה ג]

רבינו בחיי אומר: כי בברכות- התורה הקדימה את פרי הבטן  לברכות המזון,אך בקללות התורה נהגה הפוך,תחילה הזכירה את המזון ורק אחר כך את פרי הבטן,ללמדך שאם אדם חייב להיענש על חטאיו העונש בא עליו בהדרגה,תחילה על ממונו ואחר כך אם לא יחזור למוטב,חס ושלום –על גופו.

הרמב"ן אומר:כי בברכות-  התורה הקדימה פרי בטן[ברכת הבנים] ורק אחר כך:"טנאך ומשארתך" שזוהי ברכת הלחם והפירות- היות ופרי הבטן חביב יותר על האדם מאשר ברכת מזונו ואילו בקללה -התורה הקדימה תחילה את הקללה על המזון ורק אחר כך את הקללה על ברכת הבנים ,כי תחילה העונש מכה ברכושו של האדם ואם לא ישוב לדרך התורה ייענש בפרי בטנו שזו  מכה קשה יותר מאשר הקללה במזון.

לאור האמור לעיל,ניתן להגיע למסקנה כי גם בימינו אנו,כאשר נושבות רוחות מלחמה בארצנו ונשמעים איומים מידי פעם מהאויבים סביב ,הרי התורה מבטיחה שאם נהיה כולנו דבקים במצוות,אלוקים ישפיע עלינו שפע ברכות וייתן את עם ישראל עליון על כל הגויים.

אך עם כל זה ,עלינו להתכונן מבחינה צבאית כפי שראינו זאת אצל יעקב אבינו,

כאשר התכונן לקראת  פגישת  עשיו וארבע מאות אנשיו אשר באו לקראתו, בשלושה מישורים:דורון,תפילה,מלחמה.

מי ייתן ועם ישראל ישכיל לקיים את מצוות התורה: מצוות בין אדם למקום ומצוות בין אדם לחברו ואז יתקיימו בו כל הברכות המובטחות בתורה.