"תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ...לָנוּס שָׁמָּה כָּל רוצֵחַ"

חובה על כל אחד לשמור על עצמו ועל בריאותו ["ושמור נפשך מאד"] ואין להיכנס לסיכונים. המצבים שבהם הותרה נטילת סיכון משום "שומר פתאים ה'" מתייחסים רק למקרים גבוליים או "דבר שדשו בו רבים" [שלא מקובל להקפיד עליו]. מה נחשב סיכון? -בדרך כלל ע"פ המקובל בעיני הבריות, וכבר קבעו מגדולי הדורות שיש לנהוג זהירות ושמירת בריאות ע"פ הרפואה הידועה בזמננו, גם אם אינה עולה בקנה אחד עם דרכי הריפוי המוזכרים ברמב"ם או אפילו בתלמוד.

ובכלל זה הזהירות בדרכים וחובת הציות לחוקי התעבורה שנקבעו ע"י אנשי מקצוע כסייג למניעת אסונות. זלזול בחוקי התנועה ונטילת סיכון, ובכללם שימוש והתבוננות באביזרי תקשורת למיניהם תוך כדי נהיגה, נעשה אפוא חמור הרבה יותר ממי שאינו שומר על גופו ובריאותו, כי בכך הוא מסכן גם אחרים, ואם ח"ו יפגע מישהו, הרי יש להחיל עליו את דברי הרמב"ם: "יש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להיזהר ולא נזהר, ודינו שאינו גולה, מפני שעוונו חמור אין גלות מכפרת לו..." [הלכות רוצח ושמירת הנפש,ו,ד] וכהן שבנהיגתו הרשלנית היה מעורב בתאונה קטלנית ר"ל, פסק הגר"ע יוסף שלכו"ע אינו רשאי לישא כפיו כי זוהי שגגה הקרובה למזיד [יחווה דעת,ה,טז].

וכתבו פוסקים שיש לציית לחוקי התעבורה גם שלא בזמני סיכון, כגון בלילה, כי פגיעה וזלזול בסדר השגרתי עלולה לגרום בעקיפין לידי פיקוח נפש [שבט הלוי,י,רצ"א] וא"כ גם בשבת ויו"ט, על אף שליבנו כואב ודואב על חילולם, אין לחצות באדום כ"מחאה". גם מי שחושב שיש בכך תועלת [ולכאורה זו מחשבה מוטעית] הרי אין מוחים תוך כדי התנהגות אסורה.