"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ" [דברים,י"ד,כ"ב] עשֵׂר- בשביל שתתעשֵׁר...

ובהמשך: "לא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלא תִקְפּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן..."[ט"ו,ז]

יש דעות שונות אודות תוקפו של חיוב מעשר כספים, ורובם סוברים שזה מנהג של מצווה שנהגו בה ישראל [פתחי-תשובה,יו"ד,של"א,סקי"ב].לפי זה, מעשר כספים הינו מגדרי מצוות צדקה, ולא מגדרי מעשר עני הניתן מן היבול דווקא לעניים, כך שאפשר לתת כספי מעשר גם לצורכי רפואת חולים.

כאשר משפחה מבקשת תרומה כספית עבור טיפול שניתן לעשותו גם דרך קופ"ח, אלא שהם מעוניינים לעשות זאת אצל מומחה בעל-שם באופן פרטי, ובשל כך נזקקים לתרומות, פסק הגרשז"א שאם ישנה חוות דעת מקצועית שאכן הדבר נחוץ ומשמעותי, יש לראות זאת ככספי צדקה, ולתרום בהתאם. אולם אם אין הכרח בדבר כי גם הרפואה הרגילה יודעת לטפל בזה כראוי, והרצון לכך בא מתוך העדפת הטובים ביותר, אין זה בכלל צדקה אלא בגדר חסד, ודי לתרום מעט. ונראה שכאשר החולה הוא זה שדורש את הרופא היקר כי אינו סומך על אחרים, זה יחשב כצדקה, כי ישוב דעתו של החולה הוא חלק מתהליך ההתרפאות. ובשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל מובא, שכאשר החולה הגיע לחו"ל והרפואה שם יקרה, ומבחינה בריאותית הוא יכול לחזור ארצה ולטפל, אין חובה לתרום לטיפול בחו"ל [נשמ"א,יו"ד,רמ"ט] ומסתמא זכות א"י עדיפה.

אכן, גם  כאשר החולה אינו נזקק לצדקה לצורך טיפולו, יש עניין לתת צדקה לעניים למען רפואתו, כמקובל בישראל מדורי דורות. ואין בכך בעיה שכביכול אין הצדקה ניתנת לשם שמים. וכמפורש בברייתא: "האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה -בני הרי זה צדיק גמור"[פסחים,ח] ומסביר רש"י הטעם שסוף סוף כוונתו לקיים בכך מצוות בוראו, שצווה לעשות צדקה.