בס"ד

בנים אתם לה' אלקיכם (י"ד – א')
מסופר: פעם שאל יהודי את
ה"חפץ חיים" הקדוש זיע"א רבי:
לשם מה זקוק העולם לחסידים
ומתנגדים, ואף החסידים בינם
לבין עצמם, חלוקים לקבוצות
רבות, מהם שעיקר עבודתם
בתפילה, ומהם שעיקר עבודתם
בתורה, ומהם עיקר עבודת ה'
שלהם בשמחה וכו', לשם מה
צריך קבוצות כה רבות?
השיב החפץ חיים: עד שאתה
שואל אותי, שאל את הקיסר
הרוסי, לשם מה יש לו הרבה
סוגי חיילים? מהם רוכבי סוסים,
מהם יורים בתותחים, מקצתם
במטוסים, ומקצתם באוניות,
ובחלקם חיילים הולכי רגל
וכדו'. אין זאת – המשיך החפץ
חיים – אלא שכל סוג וסוג
מועיל לקיסר למלחמה בדרך
שונה, שהרי חייל ההולך רגלי,
אין בכוחו להלחם בחייל הנלחם
מתוך אווירון, והיורים בתותחים,
בכוחם לנהל מלחמה אף ממרחק
של כמה פרסאות, ואפילו חיילי
הקיסר המריעים בחצוצרת,
תפקיד חשוב להם, שבתרועתם
מחזקים הם את לב החיילים
הנלחמים בשדה הקרב.
משום כך – סיים החפץ חיים –
נחלקים גם אנו לסוגים שונים,
אבל בנים אנו לה' אלקינו וכל
אחד ואחד תורם את חלקו
לעבודת ה', ויחדיו ננצח
במלחמת היצר.
(וקראת לשבת עונג)


ולא ירע לבבך בתתך לו (ט"ו – י')
פעם אחת נתן הרה"ק רבי
יחזקאל מקוזמיר זיע"א א שמעק
טאביק (טאבאק להריח) להרה"ק
רש"ב מפרשיסחא זיע"א, שאל
רש"ב את רבי יחזקאל: מה שמת
בתוך הטאבאק שזה כל כך מריח
טוב? ענה לו הרה"ק מקוזמיר:
שמתי בתוכו את ה"ולא ירע
לבבך בתתך לו"
(מאמר יחזקאל)