בס"ד

"כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ... וְלֹא
תִקְפּץֹ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתחַֹ תִּפְתַּח
אֶת יָדְךָ לוֹ" [דברים טו, ז-ח]. גדולה יקרת ומעלת
מצוות הצדקה שעליה אמרו חז"ל [ראש השנה
טז:], אמר רבי יצחק ד' דברים מקרעין גזר
דינו של אדם, אלו הן צדקה, צעקה, שינוי השם
ושינוי מעשה, צדקה דכתיב [משלי י, ד] וצּדְקָהָ
תּצַיִּל ממִּוָתֶ.
יקפיד האדם בכל כוחו ומאודו לתת צדקה
כפי יכולתו, ולעשות חסד עם כל הסובבים
אותו, שזו סגולה גדולה לשפע ולעשירות.
ומקובלנו מבית אבותינו, שכל הנוטל על עצמו
לשאת בהוצאות חתן וכלה ובפרט אם הם יתום
ויתומה עניים, נפתחים לו שערי שמים וממרחק
יבוא לחמו. וברכת ה' הבאה בזכות מצווה
מרוממת זו, היא תעשיר ולא תוסיף עצב עימה.
אף כאשר אדם מקריב ונותן מעצמו ומזמנו
לאחרים ומעודד ועוזר ככל יכולתו, לצדקה
תחשב לו, כך נאמר על אברהם אבינו ע"ה
"וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" [בראשית טו, ו]. מסופר שבזמן
השואה ברחו לאיטליה 42 רבנים ואדמו"רים
מגדולי עם ישראל, ונתפסו שם בידי הממשלה
שרצתה להסגירם לידי הרשעים הארורים
בגרמניה. יהודי אמריקה חרדו לגורלם שודאי
ימסרו להריגה מיידית ולעינויים קשים, ניסו כל
העסקנים ככל אשר ביכולתם להצילם ולא עלה
בידם מאומה. באו לפני הגאון רבי אהרון קוטלר
זצוק"ל וסיפרו לו את הדברים ואמרו לו שבניו
יורק מתגוררת משפחה שמוצאם מאיטליה
הידועה כמשפחה אלימה ומסוכנת, אולי בידם
לעזור. מיד ציוה הרב לקרוא לראש המשפחה
המדוברת, על אף תמיהתם של כל הסובבים.
כאשר הגיע אותו אדם אל רבי אהרון קוטלר
שאל את הרב, 'במה עיסוקך?' ענה לו הרב 'אני
הראש של הישיבה הזו', שאלו רבי אהרון 'ומה
אתה עושה?' ענה ואמר 'אני ראש של משפחה
הגדולה והחזקה ביותר באמריקה'. אמר לו
רבי אהרון 'אם כך ראש עם ראש נעשה עסק,
אתה תדאג שישחררו את ה 42 רבנים ובתמורה
אני אתפלל עליך שתאריך ימים ותמות מיתת
עצמך בשיבה טובה'. למחרת בדרך פלא יצאו
לחופשי 42 הרבנים.
עברו יותר מ 25 שנים, באחד הימים מגיעה
לישיבה משלחת אנשים גויים הנראים שלא
כבני המקום ומבקשים לראות בדחיפות את
הרב קוטלר. יצא ראש הישיבה הרב קוטלר
לקבלם. אמרו לו האורחים 'באנו לפגוש
את הרב קוטלר המבוגר'. השיב הרב קוטלר
'אבי זצ"ל נפטר לפני מספר שנים'. אמרו לו
'אבא שלנו עשה עסק עם אביך וברכת אביך
התקיימה, והוא נפטר בן 93 שנים בשיבה טובה.
כעת רצינו לעשות שוב עסק וגם לנו תהיה
הברכה לשיבה טובה ואריכות ימים...
אמרו חז"ל [תנא דבי אליהו זוטא א] גדולה צדקה
שמארכת ימיו ושנותיו של האדם. אדם שנותן
ומקריב מעצמו, אינו יודע כמה טובה תהיה
אחריתו. ובפרט בחודש אלול, חודש הרחמים
והסליחות שבכח הנתינה זוכה אדם להנצל
מהדין, ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את
רוע הגזרה.