"ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקצפים הייתם את ה' ,והשלח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם ותמרו את פי ה' אלקיכם ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקלו" וגו' (ט, כב-ג). בחטאים אומר ברמז קצר ואילו במרגלים מרחיב מאוד, מדוע?- בפשטות זה משום שעשו ישירות נגד רצון ה' ולכן חמור יותר. אולם אפשר שמביא זאת כאן להדגיש שכל החטאים זהו ריחוק מה', אבל במרגלים זה חמור ביותר מעין העגל שהיה נגד רצון ה', שהנה מיד ממשיך משה שהתחנן לה' שירחם, ואמנם ה' סלח והביא לוחות שניים אולם לא חזרו למעלתם הראשונה כמו לפני החטא, מדוע?- לזה סומך את המרגלים לומר שה' ידע שיחטאו במרגלים ולכן נתן להם כמו תקופת נסיון לראות אם יחזרו בהם ויהיו בטלים לגמרי לה', שזה במרגלים, וחטאו גם שם והוכח שאינם ראויים לכפרה גמורה שיהיו כמו קודם לחטא. והנה על הפס' "ואתפש בשני הלחות ואשלכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם" (ט,יז) דרשו חז"ל '... גיבור .. דכתיב "ואתפש בשני הלחות ואשלכם מעל שתי ידי ואשברם" ותניא הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועביין שלשה' (נדרים לח,א) משמע שהיה גיבור שאצליח לשברם (רש"י שם) ובירושלמי דרשו 'רבי יוחנן בשם ריב"א א"ל הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תפשן דכתיב "ואתפש בשני הלחות" תני בשם ר"נ הכתב עצמו פרח' (תענית ד,ה) ובפסחים (פז,ב) 'כתב הלוחות דכתיב "ואשברם לעיניכם" תנא לוחות נשברו ואותיות פורחות' (משמע כרמז ליר'). לכאורה היר והבבלי סותרים, שלבבלי הפס' בא לומר ששברם בכח וליר' שלא נתן להם לעלות (וכך העמיד הת"ת) והנה בפרק י' פס' ב' ".. אשר שברת ושמתם בארון" דרשו חז"ל ביר' (שם) 'אשר שברת-אמר לו יפה עשית ששיברת', ובבבלי מנחות (צט,ב) 'אשר שברת ושמתם בארון- תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי הלוחות מונחין בארון, מכאן לת"ח ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון'. מזה שסמוך ששברי הלוחות קדושות (שלכן מונחין בארון , וכמו ת"ח ששכח) לנאמר על זה יפה ששברת, משמע שלא היה נישבר סתם כך, אלא מקדושתו היה פורח באויר כמו האותיות ומשה תפסם שלא יפרחו ובעקבות כך רק האותיות יצאו (שאותם אי אפשר לתפוס) ונעשו הלוחות כבדים בשל משקלם ועמדו ליפול, ובזה לא היו נישברים בשל גודלם וחוזקם, אלא שמשה השליכם בכח, שהשליח מעל שתי ידיו, כרמז ששיבר כעין הרמה בידים לשם ה', לכפרה, וכך זרקם לישבר (כעין השעיר לעזזאל) יוצא שה"ואתפש" מוצרך לשני הדברים, כנאמר בבבלי ויר', שכך יחד שברם. ומה שמשה שבר זה כדי שלא יהיה קטרוג שהתורה כאן ובנ"י מרוחקים ממנה ואינם ראוים לה, ובקבלת הלוחות השניים היה ניסיון עד המרגלים כמו שאמרנו, שאז הוכח שאינם דבקים בה' ,ולכן צריך 40 שנה לספיגת התורה במדבר, כיון שלא יכולים ליכנס לא"י ולספוג את התורה בארץ כי רחוקים מהתורה (שכך כל אחד בארץ ישב תחת גפנו ותאנתו וינטוש את התורה ח"ו) ולכן לא כופר לגמרי העגל בכניסה לארץ במרגלים, שהיה צריך להיות חיבור חדש לה' ותורתו מכח א"י, ולכן 40 יום קבלת תורה וסליחה וקבלת לוחות שניים, מעין 40 יום של המרגלים, שכולם עניינם אחד, חיבור ודבקות בה' . ונאמר "שם מת אהרן" (י,ו) ועל הסמיכות דרשו חז"ל ' א"ר יודן בי ר' שלום למה סמך הכתוב מיתת אהרן לשיבור הלוחות?- ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקב"ה כשיבור הלוחות' (יר' יומא א,א). שמות צדיק כמו שיבור הלוחות  שזה ריחוק מתורה (שיבור לוחות ומיתת צדיקים) והעם צריך ליתחזק ליתחבר לתורה, כמו הלוחות השניים, שאחרת זהו ריחוק מקדושת ה', ולת"ח דין מעין א"י שעיני ה' בה ומקדשת את הגשמי, כך הת"ח הוא כמו עיני ה' באדם, שהוא שליח ה', וקידש את גשמיותו וכך משפיע למתחבר אליו (תלמידו) להיות כמותו.