בס"ד                                                   ערש"ק                                                ט"ו  במנחם  אב   התשע"ב

                        אור לי - בפרשה – ואתחנן

"וָאֶתְחַנַּן אל  ה' בָּעֵת הַהִוא  לֵאמֹר"(ג, כג)

משה רבינו ע"ה, אדון הנביאים, המנהיג שהוציא את עם ישראל ממצרים, הוריד לנו את התורה הקדושה, הפיל תחינה לפני ה' יתברך ואף מסר נפשו בעדם בעת שהכעיסו העם את המקום וע"י כך הצילם מכליה, וכן שרת את עם ישראל ארבעים שנה במדבר בנאמנות בלתי פוסקת כמו שהתורה מעידה עליו "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא"(במדבר יב', ז'). זאת ועוד, שאפילו שידע שמיתתו תלויה במלחמת סיחון ועוג לא התעכב אלא מייד יצא למלחמה כנגדם ונצחם כי ראה תמיד לנגד עינו את טובת העם מעל טובתו האישית, כראוי למנהיג אמת.

והנה הגיע העת להיכנס לארץ הקודש ומשה חשב בדעתו שלאחר שכבש את ארץ סיחון ועוג שמא הותר הנדר (ספרי)כי בעבור שאמר להם(במדבר כ) שמעו נא המורים, נשבע הקב"ה שהוא לא יכניס את הקהל הזה לא"י כי לא קדש את השם בפני העם. ועיין במדרש תנחומא(סימן ו) בדו שיח המרגש עד דמעות בין משה לקב"ה ומזה תבין את אהבתו לארץ ישראל ומסירותו לעם ישראל.

אך למרות זאת החל להתפלל בכל כוחו להשם יתברך לביטול הגזירה שנגזרה עליו לא לעבור את הירדן.

וידוע שעשרה לשונות נקראת תפלה ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול, ופילול ותחנונים, ומכולן לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים(ספרי). וזה שפירש רש"י ז"ל אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חינם. ואף ע"פ כל המעשים הטובים שהזכרנו לעיל בשבחו של משה רבינו ע"ה כשהוא התפלל

הוא לא בקש בזכות מעשיו אלא בזכות רחמיו הרבים של הקב"ה שיכניסו לארץ כי גדולה תפלה, יותר ממעשים טובים (ברכות לב:).

ובכל זאת יש לדייק למה נאמר 'ואתחנן' ולא לשון אחרת וננסה להבין ע"פ המובא בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן:

דע כי ע"י התורה נתקבלים כל התפילות וכל הבקשות שאנו מבקשים ומתפללים וכו', כי התורה נקראת(משלי ה):

אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חן, שמעלה חן על לומדיה(ערובין נד:) וע"י זה נתקבלים כל התפילות והבקשות וכו', ע"ש(תורה א).

ומי כמשה רבינו ע"ה שהתורה נקראת על שמו כמו שכתוב(מלאכי ג): זכרו תורת משה עבדי וזה דייקא שנאמר ואתחנן אותיות ואתן חן רצה לומר שע"י תורתו הוסיף חן אל ה' בתפילותיו עד שאמר לו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה"(דבר' ג, כו) כי נכמרו רחמיו של השם יתברך מתפילותיו של משה שהיו מלאות חן לפני ה' אומנם הוא לא נכנס בסוף אך בזכות תפילותיו התרצה הקב"ה והראה לו את הארץ המובטחת שנאמר עלה ראש הפסגה וכו'(שם, כז).

ודרשו חכמינו זכרונם לברכה ואתחנן גימטריה תקט"ו(=515) תפילות שהתפלל משה ויש לנסות להבין למה ציינו את מספר התפילות הרי מצינו הרבה דמויות במקרא שהתפללו בעת צרה וחז"ל לא מנו את מספר התפילות. ונקדים ונסביר שכל אדם מחיוב בג' תפילות כל יום: ערבית, שחרית ומנחה כפי שתקנו לנו אבותינו הקדושים. ובמועדים ובראשי חודשים תיווסף תפילה נוספת - מוסף, וביום הכיפורים תיווסף לד' תפילות גם תפילת הנעילה. ועוד יש לציין שמשה רבינו ע"ה מת בז' באדר בן 120 שנה כמובא במדרש: שהקב"ה הוא ממלא ימיהן של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש(תנחומא ו).

ומכאן צא ובדוק לפי ההסבר הנ"ל ותמצא שבחישוב התפילות למפרע (אחורה) מז' באדר תגיע לכארבעה ימים לפני ראש השנה וכפי שמובא בשולחן ערוך בעת זו מתחילים לעמוד באשמורת הלילה ולומר סליחות עד יום הכיפורים שזה עת רצון גדול. שכן מצינו בקורבנות שטעונים ביקור מִמוּם ארבעה ימים קודם ההקרבה ללמד שבר"ה יעשה עצמו כאילו מקריב עצמו ולכן קבעו ד' ימים לבקר כל מומי חטאתו (או"ח, תקפא).

ואפשר אולי שלזה רמזו חז"ל במניין מס' תפילותיו של משה כדי להורות שהתפלל על ביטול הגזירה כנ"ל עוד לפני יום הדין היינו ראש השנה כי בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון(ר"ה פר"א, ב) ופירש הרמב"ם זצ"ל שמחשבים על בני האדם ודנין עליהם בבריאות וחולאים והמוות והחיים. וזה שנאמר בפסוק בעת ההיא רצה לומר שהתחזק ביותר בתפילותיו בעת ההיא שהיא עת רצון לפני ה' שהרי בתקופה זו המלך יורד מכיסא הדין ויושב על כיסא הרחמים וזה הזמן הטוב ביותר לבטל את השבועה כנ"ל.  

ויש ללמוד מכל הנאמר לעיל יסוד גדול בעבודת השם והוא שכל אחד מאתנו צריך להתחזק בתפילה יום יום כי מי מאתנו לא צריך לדבר זה או אחר כגון: בריאות, פרנסה, זרע קודש בר קיימא, עבודה על המידות, זיווג הגון וכו'. וגם אם נעשה מעשים טובים אין לנו לדרוש בגינם לפני היושב במרומים אלא רק בזכות רחמיו הרבים.

והכי חשוב שאם התפללנו וטרם נענו, לא ניפול בדעתנו חס ושלום, אלא נחזור ונתפלל שוב שנאמר: קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך קוה אל ה'(תהילים כז(:, ויהי רצון שתתקבל תפילותינו ברצון.

                פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ואם האדם מרבה בתפילה ובהתבודדות ימים ושנים הרבה, ואף ע"פ כן הוא רואה בעצמו שעדיין הוא רחוק מאוד מהשם יתברך, ונדמה לו שהשם יתברך כמסתיר פנים ממנו חס ושלום, אל יטעה חס ושלום שהשם יתברך אינו שמוע את תפילותיו ושיחותיו כלל, רק יאמין באמונה שלמה שהשם יתברך שומע ומאזין ומקשיב כל דיבור ודיבור

של כל תפילה וּתחינה ושיחה, ואין שום דיבור נאבד ח"ו, רק כל דיבור ודיבור עושה רושם למעלה מעט מעט ומעורר רחמיו יתברך בכל פעם, אך עדיין לא נגמר בניין הקדושה שהוא צריך לכנוס בו, וברבות הימים ושנים, אם לא יהיה טיפש, ולא ייפול בדעתו בשום אופן בעולם, ויתגבר ויתחזק ויתאמץ בתפילה יותר ויותר, אזי ע"י ריבוי התפילות יִכָּמרו רחמיו יתברך, עד שהשם יתברך יפנה אליו, ויאיר לו פניו, וימלא חפצו ורצונו בכוח הצדיקים האמִתיים ויקרבהו ברחמים ובחמלה גדולה(סימן תפילה, אות ג).

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                            ולע"נ משה אילוז בן סימונה ז"ל, נלב"ע בי"ח בתמוז התשס"ט, תנצב"ה