תשעה באב הוא היום העצוב ביותר בלוח השנה היהודי. ביום זה אירעו כמה אירועים טראגיים לעמנו, שהחמורים בהם הם חורבן בית-המקדש הראשון (לפני 2432 שנים) וחורבן הבית השני (לפני 1942 שנים).
 
את העצב מבטאים בכך שצמים ונוהגים במנהגי אבל, ובמשך היום קוראים קינות שמתארות את תהליך החורבן. התיאורים קשים וחורצים בלבבות חריצים עמוקים ומייסרים.

בתוך התיאורים מתועדת עובדה מוזרה מאוד. כידוע, עמדו בקודש-הקודשים שבבית-המקדש שני כרובים – דמויות עשויות זהב עם פני תינוק וכנפיים. הדמויות ניצבו זו מול זו בתנוחות שהתחלפו בדרך נס – בהתאם לשביעות הרצון של הקדוש-ברוך-הוא מאתנו. כאשר היה מרוצה מאתנו עמדו הכרובים פנים מול פנים, וכאשר לא היה מרוצה – הם עמדו גב אל גב.
 
בעת החורבן נמצא עם ישראל בשפל התנהגותי ומוסרי עמוק. לכן בעצם המיט הקדוש-ברוך-הוא עלינו את האסון הגדול. ומכל מקום, כאשר פרצו הגויים המחריבים אל קודש-הקודשים – נמצאו הכרובים עומדים פנים מול פנים, ממש כמו בימים היפים של עם ישראל! ואמנם, למה?! למה הותיר הקדוש-ברוך-הוא את הכרובים בתנוחה שמראה כאילו גם אז לא סרה אהבתו מאתנו?
 
                                                         *
 
התשובה היא, שזה לא כאילו. אכן, גם בעת החורבן לא סרה מאתנו אהבתו של הקדוש-ברוך-הוא. מדוע אם כן נתן לגויים אפשרות להוציא אותנו לגלות כה קשה ומרה? – זהו חלק מביטויה של אהבתו אלינו.
 
כאשר מזהה אבא התנהגות לא ראויה אצל בניו ומעניש אותם, אין ההענשה נובעת משנאה חלילה. אדרבה, דווקא בגלל שהוא אוהבם – חינוכם חשוב לו.
 
ואת זה בדיוק רצה הקדוש-ברוך-הוא להראות קבל עם ועולם. שידעו הגויים כי גם בשעה שניתנה להם רשות לשלוח יד בעם ישראל, אין זה משום שכעת החליט הקדוש-ברוך-הוא לנטות חיבה לעם אחר. החיבה האלוקית הייתה ונותרה לעד אלינו, בניו אהוביו, ופשוט "את אשר יאהב השם – יוכיח".
 
ביטוי נוסף לאהבה באותם רגעים קשים נמצא בעובדה אחרת שמספרים חז"ל, כי כבר ברגע הסמוך לחורבן הכשיר הקדוש-ברוך-הוא דמות בעם ישראל לתפקיד המשיח. משום שבעצם, כל המטרה בחורבן ובשליחתנו לגלות היא לעורר אותנו לשוב בתשובה, וברגע שנשוב – אנו ראויים להיגאל מיד. לכן הכין מיד הקדוש-ברוך-הוא אישיות שתוכל לחולל את הגאולה בו ברגע שתתקבל תשובתנו.

                                                         *
 
זו ההסתכלות האמיתית על כל מאורע מצער שעובר על עם ישראל. החל מהחורבנות ועד לכל הצרות ששטפו אותנו במרוצת הדורות. הכול נובע מאהבתו הבלתי מסויגת של הקדוש-ברוך-הוא אלינו, אהבה שלא שוככת גם בזמנים הקשים ביותר.
 
כך אנו מסתכלים גם על התקופה הנוכחית, בה מזה יותר מ-‏15 שנים נלקחה מאתנו האפשרות לראות את הרבי מליובאוויטש ולשמוע את קולו. תקופה קשה לעם ישראל ובמיוחד לחסידי חב"ד ולרבבות אנשים נוספים שהווייתו של הרבי ממלאת את כל חייהם.
 
אף אחד אינו מתיימר להבין מדוע החליט הקדוש-ברוך-הוא לפעור בחיינו חלל עצום כזה – אולם ברור לנו כי גם זה ביטוי לאהבתו אלינו. ניתן לקבל חיזוק לכך מהעובדה שהתאריך בו נפער החלל הוא ג' בתמוז – יום בו ניצל האדמו"ר הקודם מליובאוויטש ממוות לחיים והרבי בעצמו הגדירו כיום של התחלת גאולה.
 
כאשר תבוא הגאולה השלמה, לאחר שיתגלה הרבי כמלך המשיח – נוכל להבין מדוע היה לעבור כל מה שעברנו. כך הובטחנו מפי ישעיה הנביא. ואנו מאמינים באמונה שלמה כי זה יקרה תכף ומיד, וכבר את תשעה באב הקרוב לא ניאלץ לצום – כי הוא יהפוך לחג, כהבטחתו של זכריה הנביא.