התנדבות
נכתב על ידי אביהו ח, 22/7/2012
"גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ... כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה... וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ד'... וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ד'... וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מד'... וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ד'... וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה... וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ד' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר"
(במדבר לב, טז-כז)
(במדבר לב, טז-כז)
בתגובה לפנייתם של בני גד ובני ראובן להתיישב בעבר הירדן, נוזף בהם משה רבינו. הוא משווה אותם למרגלים, וקורא עליהם: "הנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים". בני גד ובני ראובן מתנצלים: לא התכוונו לפרוש מהמערכה על כיבוש הארץ, אדרבה "נחלץ חושים לפני בני ישראל" ולא נשוב אל בתינו עד שכל השבטים יתנחלו במקומם. אבל משה רבינו עדיין בשלו, הוא איננו מסתפק בהתנצלותם והוא שוב מאיים עליהם: "אם לא תעשו כן, הנה חטאתם לד' ". בני גד ובני ראובן חוזרים על דבריהם ומבטיחים שנית לצאת חלוצים לפני המחנה, ואז משה רבינו נענה לפנייתם. המפרשים התקשו להבין מדוע משה דחה את התנצלותם הראשונה וקיבל רק את השנייה? במה שונה הסבב הראשון של הדו-שיח מהסבב השני?
ר' יצחק עראמה, בספרו "עקידת יצחק" משיב שאמנם בני גד ובני ראובן התנצלו כהוגן כבר בסבב הראשון, והסבירו את עצמם בטוב טעם, ואף התנדבו לצאת חלוצים לפני המחנה, אבל פגם יסודי מצא משה בדבריהם: אין בהם איזכור של שם שמים! "אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל... לא נשוב...". אנחנו-אנחנו-אנחנו. לכן, דבריהם אינם מספקים את משה והוא חוזר עליהם בגירסה מתוקנת: "אם תעשון את הדבר הזה, אם תחלצו לפני ד'... ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ד'... והייתם נקיים מד'... והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ד' ". בתוך שלשה פסוקים מוזכר הביטוי "לפני ד' " חמש פעמים! בסופו של דבר, בני גד וראובן קלטו שסגנונם פגום, ובסבב השני של הדו-שיח הם אומרים: "וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ד' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר". רק אז, נחה דעתו של משה רבינו.
למדנו מזה כלל גדול: חלוציות והתנדבות, על אף שהן ערכים נפלאים, לוקות הן בחסר כאשר הן אינן מלוות ב"לפני ד' ". כיון שללא "לפני ד' " עלול בן-רגע כל אידיאל להתחלף לאגואיזם! גם פעולות התנדבותיות אציליות לטובת היחיד והחברה, עליהן להיות מודרכות ומכוונות על ידי "לפני ד' ". "לפני ד' מציין אם הולכים בכוונה ראויה לשם שמים" (מלבי"ם). יראת שמים, קדושת ותחושת נוכחות אלוקית ("לפני ד' ") הן הנותנות את המימד הערכי החיובי למעשה האדם. בלעדיהן, עלולה להתפתח "תרבות אנשים חטאים". אם חסר "לפני ד' ", אזי גם סדרי העדיפויות עלולים להשתבש. ראה זה פלא: בני גד ובני ראובן מבקשים - "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". הקדימו את בהמתם לטפם! עשו את הטפל עיקר ואת העיקר טפל, ומשום כך (על פי חז"ל) גלו שבטי גד וראובן תחילה. כנגדם אומר משה: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם", הקדים את הטף לצאן. אף הם הודו למשה בסבב השני של דו השיח: "טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם". כיצד הגיעו בני גד וראובן לבלבול ערכים כל כך מרחיק לכת עד שהקדימו את הבהמה לאדם? התשובה היא, שכאשר חסר "לפני ד' " וללא כוונה לשם שמים, הכל מעורבב ומטושטש, והאמיתות הפשוטות והיסודיות גם הן נפגעות.
"לפני ד' " - זוהי הדרישה הרוחנית שנתחדשה בפרשתנו.
ר' יצחק עראמה, בספרו "עקידת יצחק" משיב שאמנם בני גד ובני ראובן התנצלו כהוגן כבר בסבב הראשון, והסבירו את עצמם בטוב טעם, ואף התנדבו לצאת חלוצים לפני המחנה, אבל פגם יסודי מצא משה בדבריהם: אין בהם איזכור של שם שמים! "אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל... לא נשוב...". אנחנו-אנחנו-אנחנו. לכן, דבריהם אינם מספקים את משה והוא חוזר עליהם בגירסה מתוקנת: "אם תעשון את הדבר הזה, אם תחלצו לפני ד'... ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני ד'... והייתם נקיים מד'... והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני ד' ". בתוך שלשה פסוקים מוזכר הביטוי "לפני ד' " חמש פעמים! בסופו של דבר, בני גד וראובן קלטו שסגנונם פגום, ובסבב השני של הדו-שיח הם אומרים: "וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ד' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר". רק אז, נחה דעתו של משה רבינו.
למדנו מזה כלל גדול: חלוציות והתנדבות, על אף שהן ערכים נפלאים, לוקות הן בחסר כאשר הן אינן מלוות ב"לפני ד' ". כיון שללא "לפני ד' " עלול בן-רגע כל אידיאל להתחלף לאגואיזם! גם פעולות התנדבותיות אציליות לטובת היחיד והחברה, עליהן להיות מודרכות ומכוונות על ידי "לפני ד' ". "לפני ד' מציין אם הולכים בכוונה ראויה לשם שמים" (מלבי"ם). יראת שמים, קדושת ותחושת נוכחות אלוקית ("לפני ד' ") הן הנותנות את המימד הערכי החיובי למעשה האדם. בלעדיהן, עלולה להתפתח "תרבות אנשים חטאים". אם חסר "לפני ד' ", אזי גם סדרי העדיפויות עלולים להשתבש. ראה זה פלא: בני גד ובני ראובן מבקשים - "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". הקדימו את בהמתם לטפם! עשו את הטפל עיקר ואת העיקר טפל, ומשום כך (על פי חז"ל) גלו שבטי גד וראובן תחילה. כנגדם אומר משה: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם", הקדים את הטף לצאן. אף הם הודו למשה בסבב השני של דו השיח: "טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם". כיצד הגיעו בני גד וראובן לבלבול ערכים כל כך מרחיק לכת עד שהקדימו את הבהמה לאדם? התשובה היא, שכאשר חסר "לפני ד' " וללא כוונה לשם שמים, הכל מעורבב ומטושטש, והאמיתות הפשוטות והיסודיות גם הן נפגעות.
"לפני ד' " - זוהי הדרישה הרוחנית שנתחדשה בפרשתנו.
מאת: הרב אלישע אבינר, מתוך האתר "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" www.ybm.org.il
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
