"עַל עֹלַת הַתָּמִיד" [במדבר,כ"ח,י] – "מגיד שאין מוספים קרבים אלא בינתיים" [ספרי]

"מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד" –"הכי קאמר רחמנא: כל דתדירה קדמה" [הוריות,י"ב,ב]

רופא שבמשמרת או חולה, נתקל לעתים בשאלה אם יכול להקדים מוסף בציבור לשחרית, או מנחה למוסף. כגון שהגיע לבית הכנסת לפני שהציבור מתחילים מוסף, וטרם התפלל שחרית, או שהתעכב עד שמתחילים מנחה בציבור, והוא עדיין לא התפלל מוסף. שתי שאלות עקרוניות עולות כאן: 1.יחיד המתפלל עמידה של שחרית יחד עם ציבור המתפלל עמידה של מוסף [וכן: מוסף-מנחה] האם נחשב הדבר כתפילה בציבור? 2.במידה ולא, האם "תדיר קודם" [וכן קביעת הספרי שקרבן מוסף לעולם בין שני התמידים] הינו גם במחיר של הפסד תפילה בציבור?

לגבי השאלה הראשונה פסק ה"משנה ברורה" שאם מתפלל איתם יחד בביהכ"נ, נחשב כתפילה בציבור [צ',סק"ל בשם הצל"ח] וא"כ נראה שהטוב ביותר למאחר שיכוון את תפילת הלחש האישית של שחרית עם מוסף של המניין, והריהו מתפלל בציבור וגם שומר על הסדר הנכון [ציצ"א,יד,ו]. אולם פעמים שאינו יכול, וכאן תעלה השאלה השנייה הנ"ל. לאחרונה דן בכך בהרחבה מעל דפי עלון זה מכובדנו הרב רא"ם הכהן, וצידד כדעת הגר"י אלחנן ספקטור ["באר יצחק",כ'] הסובר שעדיף להחליף את הסדר ולהקדים מוסף בציבור מאשר שחרית ומוסף ביחיד. את דעתו מסייג הגרי"א לשבת ויו"ט [להוציא ר"ח וחוה"מ] ולמצב שבאמת לא ימצא בהמשך מניין למוסף. בכל מקרה, חלקו עליו פוסקים חשובים, וביניהם הר"מ פיינשטיין [אג"מ,או"ח,ד,ס"ח] והרא"י ולדנברג [ציצ"א,י"ג,ל"ח] ומידי מחלוקת לא יצאנו...

כאשר מתחיל מניין למנחה יקדים מנחה למוסף, ע"פ כל האמור בשו"ע,רפ"ו,ד.            

כל זאת ביחס למאחרים רק לעיתים ומאונס, ואין ללמוד מכאן על המתעצלים בקביעות שיחליפו סדרי תפילתם...