ג' בתמוז, נקרא בפי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח יום של "אתחלתא דגאולה" (התחלת הגאולה). לפני שמונים שנה, ריחף עד לאותו יום עונש מוות מעל ראשו של האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, כבוד קדושת רבי יוסף-יצחק שניאורסון – ובו ביום הוסרה הגזרה. שלטונות הסובייטים בברית-המועצות הם שגזרו על הרבי את העונש, ב"עוון" הפצת יהדות – וביום ג' בתמוז הם המירו זאת בעונש גלות.
 
החסידים, שלא ידעו מתכנית המוות המקורית של הסובייטים, היו בג' בתמוז עצובים ומדוכדכים. הרבי, רבי יוסף-יצחק נשלח לגלות! אבל בדיעבד, התברר כי זו הייתה בעצם הצלת חייו. בכך למעשה התחילה גאולתו מידי הרשע – שכעבור ימים ספורים באה לשלמותה, עת שוחרר סופית לביתו.

                                                   *
 
כדי להבין יותר את משמעותו של היום, נוכל להשתמש בעובדה מעניינת מלוח-השנה היהודי. אם נשים לב נבחין כי תמיד ביום בשבוע שחל חג הפסח, חל גם תשעה באב של אותה שנה (השנה, למשל, ביום שלישי). לכאורה, אלו ימים מנוגדים במהותם בתכלית: חג הפסח הוא חג של גאולה ואילו תשעה באב הוא יום אבל על חורבן וגלות. מדוע אפוא סובב הקדוש-ברוך-הוא את הדברים כך, שימים הפכיים אלה יחולו תמיד באותו יום בשבוע?
 
התשובה היא, שגם תשעה באב בפנימיותו הוא יום של גאולה – משום שכל ייעודו של החורבן הוא להוביל אותנו אל הגאולה. על פניו, התרחש שבר איום ונורא – אולם לאמתו של דבר, זהו אינו אלא תהליך מקדם ומוביל אל הגאולה האמיתית והשלמה. נמצא, כי מהותו הפנימית של היום זהה למהותו של חג החירות.
 
אם תרצו, כך ראוי להתייחס גם ליום ג' בתמוז – שגם הוא חל תמיד באותו יום בשבוע שחלים ליל-הסדר ותשעה באב. על פניו, ארע ביום זה משהו עצוב. רבי יוסף-יצחק נשלח לגלות. אבל בפנימיותו, התברר שהיום הזה הוא טוב. התגלה שהיום הזה הוא יום של מהפך ממוות לחיים.
 
ואם תרצו – נכון וראוי להתייחס לג' בתמוז בדרך הרבה יותר ייחודית. כי הלוא, בשונה מתשעה באב, שכל עוד לא באה הגאולה ביטויו המובהק הוא של חורבן ואבל – הרי שג' בתמוז הוא יום שכבר התגלתה מהותו החיובית. זהו יום שגילה כיצד עצם היציאה לגלות אינה אלא ביטוי מובהק של גאולה, ולכן קורא לו הרבי "אתחלתא דגאולה".
 
                                                   *
 
חלפו שישים ושבע שנים מאז אותו ג' בתמוז, בשנת ה'תשנ"ד (1,994) ארע ביום זה מאורע רב-משמעות נוסף: מכונות הניטור שהרבי מליובאוויטש מלך המשיח היה מחובר להן חדלו להראות את פעימות לבו. דווקא ביום שנקרא "אתחלתא דגאולה" – דווקא אז זה קרה.
 
על פניו, התרחש הסתר-פנים איום ונורא. אבל ידועים דברי האריז"ל, כי יגיע שלב בו בדומה למשה רבינו בהר סיני – גם המשיח ייעלם מעין כל איש ו"יעלה... בגופו ובנפשו – ואחר-כך יחזור... ואז יכירוהו כולם!". אם כן, ברור כי זהו בדיוק השלב בו אנו נמצאים. השלב שנפתח דווקא ביום שכבר התגלה כי הוא יום של גאולה וחיים.
 
משנה-משמעות מקבל כל האמור לאור דבריו של הרבי עצמו, כי חייו יימשכו ברצף מתוך הגלות אל הגאולה. לכאורה, לנוכח המציאות הנראית לעיניים נשמעים הדברים בלתי-מובנים – אבל ברור כי דברי הרבי מתייחסים לרובד האמיתי של המציאות, וברובד זה – חייו אכן נמשכים! ברובד האמיתי של המציאות – לבו של הרבי, לבו של עם ישראל, פועם במלוא-אונו – ומנהיג אותנו בדרך לגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא תכף ומיד ממש.