"וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן" וגו' אתון אשכחינן עסקין בהלכות חלה וערלה, אמרו להן:לארץ אין אתם נכנסין ואתם עסוקין בהלכות חלה וערלה?-מיד "ותשא כל העדה ויתנו קולם"(ירושלמי תענית ד,ה). מדוע עסקו דווקא בחלה?-בפשטות לקראת כניסתם לארץ למדו את הלכותיהם ובחלה יש דין שמיד כשניכנסים לארץ מתחייבים בחלה, כמו שמביא רש"י 'בבאכם אל הארץ-משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולן נאמר "כי תבאו" לפיכך כולן למדות זו מזו וכיון שפרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה אף כולן כן, אבל זו נאמר בה "בבואכם" משניכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה'(טו,יח) ולכן כיון שמיד התחייבו בזה אז דאגו ללמדה בזמן שהמרגלים מרגלים את הארץ, כדי שמיד כשיבואו יוכלו ליכנס ולקיים מצוותה. ניראה שלמדו זאת ביר' מכך שנאמר "ותשא כל העדה.. ויבכו העם" (יד,א) מדוע פעמיים?-לכן פרש"י והאונקלוס ש"העדה" זהו הסנהדראות, ומדוע דווקא הם במיוחד בכו יותר משאר העם(שלכן נאמר בניפרד)?-לכן למד היר' שהיו עסוקים בלימוד הלכות, ולכן הסנהדראות-הת"ח היו יותר פגיעים, שפנו במיוחד אליהם שעמלו חזק על ההלכות(יותר משאר העם, כיון שצריכים לפסוק הלכות)... וניראה יותר מזה- שלמדו את הלכות חלה בשל סגולתה לכיבוש הארץ 'בבאכם אל הארץ-קבל עליך עד שלא תבוא אל הארץ כשתבוא אל הארץ להפריש חלה, בזכות שתקבל עליך אתה בא אל הארץ' (ספרי זוטא טו,יז) ולכן מדגישים המרגלים 'לארץ אין אתם ניכנסים ואתם עסוקין בהלכות חלה וערלה?' שמה שאתם לומדים לא יעזור לכם לכבוש את א"י. וזה נוגע קצת בע"ז, שאומר שאין לה' כח להכניס לארץ, ובפרט שא"י חשובה לשכינת ה' בעולם ולכן 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב) שזה מעין הנאמר שם קודם 'דומה כמי שאין לו אלוק' שאינו בא להמליך את ה' בעולם וכאילו מודה בזה לע"ז, לכן מיד אחרי חלה מובא "וכי תשגו" וגו' (טו,כב) שזה על טעות שעבדו ע"ז ומובא דין אחד לטעות של "מעיני העדה" הסנהדרין, ודין אחד לטעות של "ואם נפש אחת" לאנשים הרגילים, שזה כתיקון לחטא המרגלים שחטאו במעין ע"ז וחטאו הסנהדרין ולאחריהם כל שאר העם. ניראה שאף חלה יש בה עניין של כתיקון שלכן הובא בסמוך, וגם שיש בה סגולה ליכנס לארץ שבה מתקנים ונילחמים בע"ז, ולכן מיד בכניסתם לארץ מתחייבים בה, בשל כוחה הגדול לחיבור לקדושת הארץ לילחם בע"ז דרך החיבור לארץ, וזה ע"י הפרשת חלה שזה כתיקון לעץ הדעת שהיה ע"פ אחת הדעות חיטה (והיא כעיקר 5 מיני דגן ולכן השאר נימשכים אחריה) ובכלל ללחם יש חשיבות של אכילה ולכן מרמז (לכל הדעות) לעץ הדעת שהיה באכילה, ואותו מרימים לה' מפרישים לה' ,שלא כעץ הדעת שאסור היה לאכול ממנו ולקחנו לנו, ועץ הדעת הוא שורש כל החטאים, ובפרט ע"ז שמתעלמים מה' (כמו בלקיחה מהעץ) ולכן בהפרשת חלה יש חיבור מיוחד לא"י שהיא מקום השכינה וגילויה לכל העולם, ולכן בקבלה להפריש חלה כבר מתחברים לא"י ודרך כח זה זוכים ליכנס לארץ. וניראה שזהו היה שורש חטא המרגלים שלא רצו להפיץ שם ה' בעולם, אלא רק להיות סגורים לה' בעצמם, ולכן גם מופיע ערלה שהלכה למשה מסיני שחל גם בחו"ל, כרמז שמפיץ מא"י לחו"ל, ולכן למדו את שניהם, והמרגלים כעין נילחמו בשניהם ע"י אמירתם שלא יכנסו, ולכן מובן שכלב הלך לישתטח על קברי האבות שיצילוהו מעצת מרגלים (סוטה לד,ב) שהאבות הפיצו את שם ה' בעולם-לגוים- והיו מחוברים מאד לא"י, שזה קשור בזה.