סגולה לפרנסה בהרחבה ולהצלחה, לומר שירת "האזינו":

(מתוך ספר דברים פרק לב):

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב: כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלוֹהֵינוּ: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא: שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל: הֲלַיְיָ תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ: זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ: בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ: יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ: כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ: יְיָ בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר: יַרְכִּבֵהוּ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר: חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר: וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ: יַקְנִאֻהוּ בְּזָרִים בְּתוֹעֵבֹת יַכְעִיסֻהוּ: יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַ אֱלוֹהִים לֹא יְדָעוּם חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם: צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ: וַיַּרְא יְיָ וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו: וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם: הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם: כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים: אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם: מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר: מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה: אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם: לוּלֵי כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵינוּ רָמָה וְלֹא יְיָ פָּעַל כָּל זֹאת: כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה: לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם: אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיְיָ הִסְגִּירָם: כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים: כִּי מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ: חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר: הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי חָתֻם בְּאוֹצְרֹתָי: לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ:

כִּי יָדִין יְיָ עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב: וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ: אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה: 

רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלוֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל: כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם: אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם: אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:

האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצוק"ל זיע"א:

"שמעתי מגדולים ששירת "האזינו" צריך יהודי לדעת בעל פה. אילו ידעו אנשי עסקים על שפע הברכה הגדולה בעסקיהם ששירת "האזינו" על-פה יכולה לפעול, היו נזהרים בכך הרבה יותר".

הרב הקדוש המגיד ממזריטש זצוק"ל זיע"א: הורה ללמוד שירת "האזינו" בעל פה.

אחת המסורות מפי המהר"ל היא לומר כל יום את שירת "האזינו".

משום שהדבר מהוה סגולה להצלחה ולאריכות ימים.

ראה באריכות, ספר הוה גביר - הדרך לחיים של עשירות.

ü       נא לשמור על קדושת התפילה (טעון גניזה).

ü       ניתן לאומרה בכל עת.

ü       לביאור המלים ראה תוכנת תורת אמת.

ב"ה

תפילה מסוגלת לפרנסה:

עֶזְרִי מֵעִם יְיָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ:

שְׁמָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ שָׁלוֹם:

בְּטַח ביְיָ וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה:

הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד כִּי עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ יְיָ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה:

רבונו של עולם בדברי קודשך כתוב לאמור וְהַבּוֹטֵחַ בַּיְיָ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ: ואתה מחיה את כולם. אתה יְיָ אֱלוֹהִים אמת תן לנו ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו ובכל עסקנו, כדי שנוכל לפרנס את עצמנו ולכל אנשי ביתנו בנחת ולא בצער, בהיתר ולא באיסור, ובריוח ולא בצמצום, משפע ברכה והצלחה משפע ברכה עליונה, מתחת ידך ולא מתחת ידי בשר ודם ויקויים בנו מקרא שכתוב: הַשְׁלֵךְ עַל יְיָ יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ, פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. יְיָ ימלוך לעולם ועד. יהי רצון מלפניך יְיָ אלוהי ואלוהי אבותי שתשלח ברכה רוחה והצלחה בכל מעשי ידי כי בטחתי בך כדי שאוכל לפרנס את עצמי ובני ביתי בנחת ולא בצער לחיים ולשלום אמן כן יהי רצון.

ü       נא לשמור על קדושת התפילה (טעון גניזה).

ü       ניתן לאומרה בכל עת.

סגולות לפרנסה טובה

התפילה לקוחה מתוך הסידור "תפילת החודש",

התורה מעידה כי קיים קשר בין קיום המצוות בכלל ולימוד התורה בפרט להשפעות גשמיות מאת הבורא, כפי שמובא בספר ויקרא (פרק כו): אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם: וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ: וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם:

וכן בספר דברים (פרק ז): וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ: וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ:

ובתלמוד הבבלי מסכת עבודה זרה (דף יט עמוד א) אמר ר' אבדימי בר חמא: כל העוסק בתורה הקב''ה עושה לו חפציו.

ובהמשך הגמרא (עמוד ב) אמר רבי יהושע בן לוי דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים (שלושה פעמים - חזקה!) כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו, כתוב בתורה דכתיב {דברים כט-ח} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: שנוי בנביאים דכתיב {יהושע א-ח} לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל: משולש בכתובים דכתיב {תהילים א-ב} אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:

ומסביר הנחלת יהושע את הפסוק הנ"ל {יהושע א-ח}: על ידי לימוד תורה תצליח כי ה' יהפך מזלך לטובה תמיד.

ובתלמוד הבבלי (מסכת ברכות דף ה עמוד א): כל העוסק בתורה יסורין בדילין הימנו.

ובספר משלי פרק ג: בְּנִי תּוֹרָתִי אַל תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ: כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ:

מה יעשה אדם ויתעשר

הגמרא במסכת נדה (ע:)  מספרת על אנשי אלכסנדריא ששאלו את רבי יהושע בן חנניא:  מה יעשה האדם ויתעשר?

אמר להם: “ישא ויתן באמונה. אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו? אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו”. רבי יהושע מלמד אותנו את גדר ההשתדלות הנחוצה לאדם. על מנת להתעשר צריך כל אדם להשתדל לפי דרגתו במשא ומתן, וכמובן שיהיה ביושר. אבל לא זה הדבר המועיל, כי הרבה עשו כן ולא עלתה בידם עשירות כלל. אלא צריך לצרף להשתדלות תפילה המחזקת את האמונה, ומבהירה לאדם שיקבל עושר לפי זכויותיו ולא לפי השתדלותו. לכן לפי מידת התחזקותו של אדם באמונה, הוא יעלה בדרגה ויזכה לעושר.

כך תובן גם הגמרא במסכת תענית (ח.): “אמר רב אמי אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה שנאמר: 'אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף' (תהילים פ”ה)”. בזכות האמונה בין אדם למקום, ובין אדם לחברו, יורדים הגשמים. לא בגלל הטבע ולא בגלל מזג האויר. בגלל האמונה בלבד זוכים לגשמים ולפרנסה.

לכן מביא המשנה ברורה (א' י”ג) בשם הירושלמי: “כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו”. האומר פרשת המן כל יום, מטביע בנפשו ש”המרבה לא מעדיף והממעיט לא מחסיר, ואין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה” (מ”ב שם). ממילא מתחזקת אמונתו, ומתרבות זכויותיו, ולכן זוכה להרבות פרנסתו.

וכן מובא ב”באר היטב” בהלכות ברכת המזון (אורח חיים קפ”ה א'): “למה אין 'ף' בכל ברכת המזון?

לפי שכל מי שמברך ברכת המזון בכוונה, אין שולט בו לא אף ולא קצף... ומזונותיו מצוים לו בריווח ובכבוד כל ימיו”. (מקורו בתשב”ץ שט”ו)  כיוון שהמברך בכוונה, מחדיר בנפשו את האמונה שהקב”ה נותן לו את מזונותיו, ולו יש להודות (סגולת אמירת ברכת המזון מתוך הכתב בהתמדה ובכוונה מסוגלת לפתיחת צינורות השפע).

סיבת הרעב והעושר          

במסכת אבות (ה' ח'), מסבירה המשנה שהבצורת והרעב הבאים לעולם תלוים בכמות המעשרות והמתנות לעניים שאנשים נותנים.  מה הקשר בין הדברים?

המאמין יודע שאם ינסה ליטול את שאינו שלו, לא זו בלבד שלא יעלה הדבר בידו, אלא אף יפסיד את שלו. כמאמר הגמרא בסוטה (ט'.): “כל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו”. לכן אם מנסים לצמצם את המתנות שחייבים לתת לכהנים, לויים ועניים, הדבר גורם לצמצום המזונות בכל העולם על ידי  בצורת ורעב. לעומת זאת המשתדלים להפריש מממונם, זוכים לעושר. כמאמר חז”ל: “עשר בשביל שתתעשר” (תענית ט'.(.

זוהי גם הבטחת הקב”ה במלאכי (ג' י'): “הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי. ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארבות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די”. ודרשו במסכת שבת (ל”ב:): “עד שיבלו שפתותיכם מלומר די”.

מושלי משלים בירושלים היו מנסחים זאת בקצרה:  “מלח ממון -   חֶסֶר” (כתובות ס”ו:).  כפי שמלח שומר שלא יתקלקל הבשר, ומשביח אותו. כך המלח של הממון - שמירת הממון היא על ידי שבעליו מחסר ממנו לצדקה. זוהי השתדלות העוזרת לריבוי ממון.

כך גם למדנו במדרש: “יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעה”ב” (ויקרא רבה ל”ד ח'). לכאורה נראה שבעל הבית מקיים את העני, שלא ירעב.  אבל האמת היא, שאם העני לא יקבל ממנו, יבואו מזונותיו ממקום אחר, לפי זכויותיו, שהרבה שלוחים לו למקום. המרויח האמיתי מהנתינה, הוא בעה”ב שפירנס את העני. שבזכות הנתינה מועיל לחיי עצמו, ופרנסתו. זו השתדלות קלה שודאי מועילה.

ר' יוחנן בן זכאי ואחייניו

הגמרא במסכת בבא בתרא (י.) מספרת שבמוצאי יום כיפור ראה רבי יוחנן בן זכאי בחלומו, שאחייניו יפסידו באותה שנה שבע מאות דינרים.

ריב”ז אינו מנסה לנקוט באמצעי בטחון, או תחבולות למיניהן, למניעת הנזק. הוא יודע שהם לא יועילו, כי “הגזרה אמת והחריצות שקר” (רמב”ן בראשית ל”ז ט”ו).  מה עושה ריב”ז לעזרת אחייניו?

הוא מאלץ אותם להרבות בצדקה במשך כל השנה. כך שבסוף השנה נחסר מממונם כמעט שבע מאות דינרים.

בערב יום כיפור תפשה המלכות את האחיינים. שלח להם ריב”ז: אל תפחדו! יקחו מכם בסך הכל שבעה עשר דינרים.

לתדהמת האחיינים, מספר להם ריב”ז את החלום ופתרונו.  מסבירה הגמרא: “כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה, כך חסרונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה”. אבל לאן ילכו הכספים שיפסיד, זה תלוי באדם עצמו. זכה,  “הלא פרוס לרעב לחמך”, לא זכה, “וענים מרודים תביא בית”. אין אפשרות בכל ההשתדלויות הגשמיות למנוע נזק שנגזר על אדם. ישנה אפשרות להשתדל לאן ילך הכסף, ולזכות בכך במצוות צדקה ובשכרה. לכן הרוצה להשתדל להפחית נזקיו, הדרך היא ברבוי צדקה!

במדרש שיר השירים רבה (ו' י”ז), מנוסח הדבר בקצרה ובחריפות יתר:  “דלת שאינה פתוחה לצדקה, פתוחה לאסותא [רופא]”.

החסרונות המגיעים לאדם הינם קצובים. אם לא יפריש  מממונו מרצונו לצדקה, יצטרך לתת את אותו הסכום לרופא, או לבעל מקצוע אחר, עם כל עגמת הנפש הכרוכה בכך.

אולם ישנה גם אפשרות השתדלות לבטל את הנזק לגמרי.

דרך נוספת להרבות את מזונותיו של האדם: “אמר ר' חלבו  לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו” (בבא מציעא נ”ט.).

ולכן היה רבא אומר לבני מחוזא (שם): “אוקירו לנשייכו כי היכי דתתערו” (כבדו את נשותיכם ובשביל זאת תתעשרו).