בס"ד                                                                                                              י"א     בסיוון       התשע"ב

                         עצה בפרשה – נשא

"וידבר ה' אל משה לאמר: נשֹא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבתם למשפחתם"(ד, כא-כב)

מפקד כלל הלויים היה מבן חודש ומעלה ומנה 22 אלף לויים. ומתוכם נמנו לעבודת המשכן רק מבן שלושים –

כי בעת הזו נמצא האדם בשיא כוחו ועד בן חמישים - שתש כוחו. לאחר שלמד חמש שנים את העבודה היינו

מגיל חמש ועשרים שנה ועל זה אמרו חז"ל: כל שאינו רואה סימן ברכה במשנתו בתוך חמש שנים שוב אינו

רואה(מד"ר פר"ו, ג:)וסה"כ נפקדו 8,580 לויים לעבודת משא, ומלבד זה היו משוררים ומנגנים במצלתיים וכינורות

בזמן עבודת הכוהנים כי הניגון בקודש מעורר החשק לעבודת השם וכך המשא של עבודת אוהל מועד הופך

להיות נשֹא מלשון רוממות ולא מרגישים את העמל כפי שמובא במדרש(מד"ר פר"ו, י): אין יישאו אלא לשון שירה

כמו שנאמר: "שאו זמרה ותנו תוף כינור נעים עם נבל"(תהילים פא:) כי ע"י כך יגבר החשק על הטורח.

בני לוי היו שלושה והם: גרשון הבכור, קהת ומררי. על כן חולקו לג' מחנות שלכל אחד ואחד היה תפקיד מוגדר

וברור וידע את מקומו ביחס לאחרים. ואף ע"פ שגרשון היה הבן הבכור נמנו בני קהת לפניו בסיפא הפרשה

הקודמת מפאת שנשאו את המשכן וכלי הקודש ויש אומרים שזכו לכך בגלל שיצאו מהם משה ואהרן אבל קשה

לנו לשכוח שגם יצאו מהם קרח ועדתו, ונראה לי לומר שזהו רצון השם כי הוא יודע נסתרות כלומר תפקידו

של כל אחד ואחד בעבודת השם שמתאימה דווקא לו. ולאחר שנבחרו מפי הגבורה לשרת בקודש הקודשים

הקדימם לבני גרשון בשביל כבוד התורה(מד"ר פר"ו, ב) שכן גדולה תורה יותר מן הכהונה וכו' שהיא נקנית

בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים וכו' (פרקי אבות ו, ו).ומזה אפשר להבין למה בני קהת

נבדלו ונספרו בפרשה הקודמת ואילו בני גרשון בפרשתנו בכדי להבדיל בין מחנה האחד שהוא קודש הקודשים

לבין מחנה השני שהוא קודש. וייתכן שלא היה נאמר בבני גרשון נשֹא זולת כבוד הבכורה שהיה לו והראיה

לכך שבבני מררי לא נאמר נשֹא, על כן אפשר לומר כי הטעם העיקרי שנאמר נשֹא בבני קהת הוא מלשון

רוממות ונשיאת ראש כדי להחדיר בהם גאוות יחידה שנבחרו לשרת בקודש הקודשים מכלל עמו ישראל.

ועליהם היה מופקד נשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן(במדבר ג, לב).

ועבודת בני גרשון הייתה באוהל מועד והם נשאו את יריעות המשכן ואילו בני מררי עבודתם הייתה נשיאת

האדנים ומ"ח(48) קרשי המשכן ועל שניהם היה מופקד איתמר בן אהרן הכהן. ולכאורה נראה כי בני מררי

עובדים עבודה פיזית קשה יותר מב' המחנות האחרים ועוד שאין להם יחוס לבית אבותם כמו קהת וגרשון

ומן הסתם גם לא בכורה ובכל זאת לא מרדו בציווי ה' וקיימו את תפקידם נאמנה. ונראה לבאר זאת ע"פ

המשנה באבות(פ"ו, ו:)והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים - ואחד מהם הוא המכיר את מקומו ופרשו

רז"ל שיכיר את ערכתו ומדרגתו ויתרצה בחלקו וישפיל עצמו בפני הגדולים ממנו(מילי דאבות ומדרש דוד) וזו

הייתה גדולתם של בני מררי שהכירו את מקומם ביחס לאחרים והבינו שזה רצון השם וזו עבודת השם

שמתאימה ספציפית דווקא להם ולא לאחר שהרי כולם שקולים לפני המקום בחיבה(מד"ר פר"ו, י:). ואולי זה

נרמז במ"ח קרשי המשכן היינו אע"פ שהיה קושי בדבר הצליחו לקנות לעצמם את המ"ח דברים שהתורה

נקנית בהם.

ומכל הנאמר לעיל צריך ללמוד ולהוסיף לקח לעצמנו והוא שלכל אחד ואחד יש לו תפקיד מיוחד דווקא

בשבילו, וזה מאת ה' הייתה זאת, ועבודת השם שלו היא לא עבודת השם של פלוני אחר. ואע"פ שיכול

להיות שהעבודה שלו קשה יותר משל אחר אל יסתכל על זה כך אלא יראה ויבין שזה רצון השם יתברך

ואתה צריך לעבוד את השם בדיוק במקום שהוא מניח אותך ואדרבא תוסיף לזה עבודה של ניגון בשמחה

וזה יחיה אותך ויגרום לך לקנות את קניין התורה ששייך לך דווקא. יהי רצון שנעבוד את השם יתברך

בניגון ובשמחה ונזכה לראות כוהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ניגון וכלי שיר יש להם כוח גדול להמשיך את האדם להשם יתברך; על כן טוב לאדם להרגיל את עצמו להחיות

את עצמו בכל פעם ע"י איזה ניגון, לשמח את נפשו ולדבק את עצמו להשם יתברך ע"י זה, בפרט בשבת ויום

טוב וחתונה של מצוה(סימן נגינה, אות יא).

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

            אפשר לשלוח שמות לברכה בציון רחל אימנו ע"ה(ללא תשלום)למייל [email protected]                     

                                            ולרפואת הרה"ג יוסף שלום בן חיה מושא הי"ו

                                            ולרפואת הרה"ג יעקב חי בן מרגלית יוסף הי"ו