החידוש היומי מפי האדמו"ר יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
לכל אהובנו וחביבנו
הנה יום זה יום מקודש בנפשנו, יום של השיעור הקדוש בהיכל הישיבה באשדוד ומתפללים להקב"ה שנזכה להכנעת הלב ושיהיו כל מעשינו לשם שמים בלב שלם דקודשא בריך הוא ליבא בעי.
ועד כמה צריך האדם זהירות לשמור על ליבו טהור וקדוש ושלם נמצא בפרשת השבוע פרשת נשוא, אשר היא הפרשה הארוכה ביותר בתורתנו הקדושה. ואחד הדברים אשר תמוהים ביותר ומאריכים את הפרשה זה קרבנות הנשיאים אשר הביאו למשכן והנה פלא גדול, כולם הביאו אותו קורבן והתורה הקדושה חוזרת על אותו קורבן שתיים עשרה פעמים וקשה, מדוע לא יאמרו פעם אחת מה הקורבן והתורה תכתוב כזה קורבן הביאו 12 הנשיאים של 12 השבטים הקדושים, הרי אין מילים חוזרות או מיותרות בתורתנו הקדושה ומדוע להאריך כך את הפרשה?.
אלא יסוד גדול התורה הקדושה באה ללמדנו, דהנה כל נשיא אשר הביא קורבנו להקב"ה היה בליבו כוונה אחרת ויחודים אחרים ובקשות ותחנונים על שבטו אחרים וכן הקב"ה מביא בתורה שתיים עשרה קורבנות עם 12 יחודים ובקשות שונות ותחנונים שונים ומשאלות שונות ולכן אנו קוראים ומעוררים 12 קורבנות עם שתיים עשרה יחודים ותחנונים ותפילות שונות.
וזה מלמד אותנו לימוד גדול, שהלב צריך להיות שלם בשלמות גדולה בדבר המסויים אשר אתה עושה אותו וכן בתפילה אשר אתה מתפלל צריך שלמות הלב גדולה מאוד.
והנה יש מדרש מופלא מאוד, בשעה שהגיע זמנו של משה רבנו למות מהעולם, שלח הקב"ה את מלאך המוות לקחת את נשמתו של משה רבנו. מיד, אומר המדרש, התמלא ליבו של מלאך המות רע ושנאה ורצון גדול לעשות את השליחות הזאת, רץ מלאך המות לבצע את שליחותו, אך כשהגיע למשה ראה משה את מלאך המות מלא ברצון לעשות את אשר רוצה לעשות, לקח משה רבנו את המטה אשר שם המפורש היה חקוק עליו והכה בכל כוחו את מלאך המוות ומעוצמת המכה התעוור מלאך המוות.
והנה קשה הרי מלאך המוות היה שליח של הקב"ה ואיזה רשות יש למשה רבנו לעשות כזה מעשה ולהכות את שלוחו של הקב"ה שבא לעשות את מצוות ה', זה כמו מלך ששולח את השליח שלו לבקש ממך דבר ואתה מכה את השליח זה כמו להכות את המלך, אם כן איך משה רבנו נוהג כך?.
אלא משה רבנו ראה כאן דבר רע מאוד שמלאך המות עושה, הקב"ה שלח אותך לקחת נשמה תיקח, אך פה היה שמחה למלאך המוות, רצונות עצמיים למלאך המות וכו', על זה משה הכה אותו, במעשיו מלאך המוות איבד את הכח של השליחות מהקב"ה כשליח הקב"ה, נכנסו תאוות בקשות עצמיות ובאותו רגע איבד את כוחו.
אדם צריך להיות שלם ונאמן למה שהקב"ה שלח אותך בלי לקלקל את זה עם רצונות עצמיים.
כך מובא בחכמי ההלכה אם התאספו החכמים לנדות אדם על מעשה שעשה ונידוהו ואחד מן החכמים יש לו רצון והנאה אישית על האדם המנודה הנידוי אינו נידוי, מדוע? משום שאחד מן המנדים נהנה אישית מהנידוי הזה ונידוי צריך להיות שלם ומושלם לשם שמים בלי רצונות עצמיים של האדם המנדה.
ולכן יזהר וישמר האדם מנטיות ליבו שכל הנטיות יהיו שלמות ומושלמות בלי להכניס דברים לא הגונים במעשים שלך.
ואף שהתורה הקדושה ציוותה אותנו ציווי: כשבני ישראל יזכו להכנס לארץ ישראל ולכבוש את ארץ ישראל לשים מלך על עם ישראל, אך כשבאו בני ישראל לשמואל הנביא ובקשו ממנו מלך הייתה מידת הדין מתוחה על עם ישראל בבקשתם זאת ומדוע, הרי ביקשו את אשר הצטוו לשים עליהם מלך?, אלא משום שלא ביקשו בקשה זאת לשם שמים אלא היה להם רצונות עצמיים בבקשה הזאת לכן הייתה מידת הדין מתוחה עליהם.
הבקשות מהקב"ה צריכות להיות מושלמות, בלב שלם ובלי רצונות עצמיים ולכן יזהר וישמר האדם לעשות את מעשיו בלב שלם ובנפש חפצה וכך יוכל להשלים את נפשו ולעשות רצון קונו.
הקב"ה יזכנו לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.
"ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננהו".
