השני, ר' אברהם – יהודי פשוט בלימוד, למד רק בספרים שנכתבו בשפה האידית ואפילו אותם לא קל היה לו להבין, אבל הוא עבד רבות לעדן ולזכך את מדותיו.

באחת השבתות הזדמנו ר' נתן ור' אברהם לבעש"ט. הבעש"ט אמר אז 'תורה' על הפסוק: " וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם, גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ". הוא הסביר כי ישנם שני עבודות – עבודת המוח ועבודת הלב, עליהם מדבר הפסוק, אבל אם חסר הרגשת מצב הזולת, הרי אף אם נותנים צדקה ביד רחבה, הרי זה שפיכת דמים. עבודה אמיתית היא כאשר מרגישים את הזולת.

שניהם – ר' נתן ור' אברהם, שמעו 'תורה' זו. ר' נתן שהיה תלמיד חכם, הבין את ה'תורה' בדרכו הוא. הוא התעמק בשני אופני העבודה של עבודת המוח ועבודת הלב. לעומתו, ר' אברהם הבין רק את המילים הספורות הנוגעות לפועל. הוא הסיק והחליט שעליו לעסוק בעבודת בירור וזיכוך מדותיו הרבה יותר מאשר עסק עד אז. מילותיו של הבעש"ט: "ידיכם דמים מלאו – כשלא מרגישים צער הזולת, גם כאשר עוזרים ביד רחבה – הרי זה שפיכות דמים", לא נתנו לו מנוח, ובשובו לביתו החל לעבוד יותר עם עצמו, ומזמן לזמן שגשג בעבודה זו.

בחג הפסח בשעת הסדר, כשהבעש"ט ישב עם תלמידיו ליד שולחן הסדר, היה במצב רוח מרומם, ושוחח על הנחת רוח הגדולה למעלה מעבודתם של אנשים פשוטים לגבי עבודתם של בני התורה. הבעש"ט הורה לתלמידיו לעצום את עיניהם ולשים את ידיהם איש על כתף חברו. הוא עצמו הניח את ידיו על שני תלמידיו שישבו מצידיו והחל לנגן. התלמידים ראו את ר' אברהם יושב עם אשתו וילדיהם בכפרו, ליד שולחן הסדר בחדרון קטן, על השולחן מונחים כמה כלי חרס, ונר של שמן דולק, הוא מיסב עם בני ביתו במצב רוח חגיגי, והם עורכים את הסדר בשמחה רבה. הם גם ראו את ר' נתן יושב עם בני ביתו בחדר גדול ומואר ליד שולחן מלא כל טוב, אך כל המסובים שם מנופחים מגאווה, מרוגזים ואינם שבעי רצון אחד מהשני.

כשהסיר הבעש"ט את ידיו מכתפי תלמידיו ובסיימו לנגן, הורה לתלמידיו לפתוח את עיניהם ואמר:

זהו ההבדל בין מי שעובד עם עצמו, שלמרות היותו איש פשוט, הוא רואה בכל דבר את המעלה והיתרון של השני, ובמילא הוא בכל זמן שבע רצון ובמצב רוח טוב. גם כשאין לו במה להאכיל את ילדיו אפילו ביום טוב, הריהו שמח בשמחת יום טוב. זהו "טוב פת חרבה ושלווה בה". ומי שעבודתו היא במוח ולב, אך חסרה אצלו השלימות של מדות טובות בפועל, הרי זה "בית מלא זבחי ריב".