האם יו"ט זהה לשבת ביחס לדין לקיחת תרופות?

בשבת, כאשר אין פיקוח נפש, אסור עקרונית ליטול תרופות מפאת גזירת "שחיקת סממנים". איסור זה אינו חל על חולים ממש ["חולה כל גופו"] וגם לא על תרופה הניטלת באופן יומיומי.

ביום-טוב היה מקום להתיר לקיחת תרופות בכל מצב, שהרי לדידו של הנצרך להם הינם "אוכל נפש", ואפילו אם מקור הגזרה הוא איסור טוחן, הרי מותר לטחון לצורך אכילה [בשינוי בד"כ]. אלא שהכלל ביו"ט קובע שרק "דבר השווה לכל נפש" מותר, ותרופה אינה ניטלת ע"י רוב האנשים הבריאים, כך שאינה בגדר "דבר השווה לכל נפש" ודינה כבשבת. ואע"פ שהרצון להיות בריא הינו דבר השווה לכולם, מ"מ פעולת נטילת התרופה אינה שווה, וזה מה שקובע [הגרשז"א, שולחן שלמה רפואה ב', עמ' ר"ב]. משום כך פסקו המגן-אברהם והפמ"ג [בסימן תקל"ב] שאין לקחת תרופות ביו"ט, בדיוק כמו בשבת. ואפילו מלאכות שמותרות ביו"ט כגון בישול, אין לעשות לצורך רפואי. לעומתם, סבר בעל "שפת אמת" שאין איסור בנטילת תרופה כל עוד היא אינה מגבילה אכילה כך שאינה מונעת שמחת יו"ט, והסכים עמו ה"אבני נזר" [שצד-ה] והגדיר שכל תרופה שהשפעתה מיידית והיא איננה מחייבת משטר רפואי משמעותי –מותרת ביו"ט.

בזמננו התרופות נרכשות בבית המרקחת במינון מוכן ומדויק, וחשש שחיקת הסממנים אינו קיים, מה גם שהתרופות הקונבנציונאליות עשויות מחומרים כימיים ולא מן הצומח, כך שגם בשחיקתם אין כל איסור.

המקל אפוא ביו"ט ליטול תרופות, יש לו על מי לסמוך [ציצ"א,ח,ט"ו,פט"ז,ה]  ובפרט כאשר דווקא אי נטילתם מונעת שמחת יו"ט, כגון אקמול ומשככי כאבים. ברם, שימוש במשחות באופן האסור בשבת, בוודאי אסור גם ביו"ט כי יש בכך ממרח ממש –שזו מלאכה האסורה בדבר שאינו שווה לכולם.