א מותר לגרד גבינה במורג חרוץ וכן במגרדה המיוחדת לכך, ונכון לשנות קצת מפני שאפשר היה לגרד הגבינה מערב יום טוב, מבלי שתפיג טעם, אבל צנון וכן גזר שאם היה גורדם מערב יום טוב היו מפיגים טעם, מותר לגורדם ביום טוב בלי שינוי, וכן מותר לטחון בשר ביום טוב במכונה המיוחדת לכך, ומותר לנקותה אחר הטחינה. [ילקוט יוסף מועדים עמ' תעה].

ב מותר לזלף ולרסס פליט בבית להבריח זבובים ויתושים, ובלבד שיזהר היטב שלא יזלף מול הזבובים ממש, אלא באויר, וגם ישאיר חלון פתוח, בכדי שתהיה אפשרות לזבובים לצאת מן הבית, דכיון שאינו מתכוין להורגם ואינו בגדר פסיק רישיה מותר. [שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כ. חלק ד' סימן לז].

ג מותר לעשות מי סודה ביום טוב, וכן מותר להשתמש בסיפולוקס להבריג הבלונים ולהזרים גז לתוך המים להופכם למי סודה. [שו"ת יביע אומר חלק ג' סימן כא. וחלק ד' סימן לב].

ד פשט המנהג ביום טוב כשרוצים למלאת נפט במנורת הלאמפ"א או בפתיליה של בישול, שמפרקים את הכיסוי המהודק בחריצים, ואחר שנותנים הנפט חוזרים ומרכיבים הכיסוי ומהדקים אותו שנית על ידי החריצים. [יביע אומר חלק ג' סימן כא סק"ז].

ה מותר להקציף חלבון ביצה ביום טוב. ויש אוסרים לעשות שוקולד למריחה ביום טוב, הואיל ואפשר לעשותה מערב יום טוב. ויש מתירים על ידי שינוי. והמיקל על ידי שינוי יש לו על מה שיסמוך. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תעו].

ו מותר למרוח חמאה או שוקולד על פרוסת לחם, ואפילו בשבת, שאין ממרח באוכלים. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תעז].

ז אין עושים גבינה ביום טוב, שעל ידי נתינת האבקה או הקיבה לתוך החלב כדי לגבן, הוא מפריש בזה את הקום מן החלב, ויש בזה משום איסור בורר, ועוד חששות, הואיל ואפשר לגבן מערב יום טוב, ולא יהיה בזה שום חסרון ולא פגם בטעם הגבינה, שאדרבה גבינה ישנה עדיפא יותר מגבינה טריה בת-יומא. וגם יש לגזור פן יעמיד הרבה גבינות מיום טוב לחול, שדרך לעשות גבינות הרבה בבת אחת. [ילקו"י שם. חזון עובדיה על הלכות יום טוב]

ח ומכל מקום מותר לעשות לבן ביום טוב, הואיל וכולו נקפה כאחד, ואין בו סרך מלאכה כלל. וכן אסור לעשות חמאה ביום טוב. ונראה שהוא הדין שאסור לסחוט לימון לתוך חלב לעשות גבינה רכה. ורק לחולה שאין בו סכנה מותר. וכן לתינוק. ואם הרתיח החלב ונמצא שהוא מקולקל ונפרד נסיובי בקדרה, מותר להוציא הגבינה הרזה בכף לאכלה. [שם].

ט מותר להקפות מים במקרר חשמלי [בפריז'ר] ולהופכם לקרח. ואף בשבת יש להקל בזה. וכן מותר לעשות גלידה, או להקפות ג'לי, ביום טוב. [ילקו"י מועדים עמ' תעח. חזו"ע יו"ט עמ' סג]

י עופות שממלאים אותם חתיכות בשר ואורז וכדומה, מותר לתופרן ביום טוב שנחשב צורך אוכל נפש, ובלבד שיתקן את החוט מערב יום טוב ולא יחתכנו ביום טוב קודם תפירת העופות. ואם נתנו החוט במחט מערב יום טוב ובמקרה הושמט משם, מותר ליתנו ביום טוב. ויחתוך הנשאר מן החוט לאחר תפירתו. ואם יש לו לתפור הרבה עופות יכין כמה מחטים ויתלה בהם החוטים מערב יום טוב, ואם לא היה לו הרבה מחטים או לא היה לו חוט בערב יום טוב, מותר לחתוך חוט ביום טוב ולתלותו בו ביום. ואחר שתפר החוט יכול לחתוך מה שנשאר עודף על התפירה. ועופות ממולאים וכן גדיים מבושלים מותר לחתוך חוט תפירתן בין ביד בין בכלי, ואפילו בשבת מותר. [ילקו"י מועדים עמ' תפ. חזו"ע יום טוב עמ' סט].

יא כשם שהותרה תפירה ביום טוב לצורך אוכל נפש, כמו כן מותר לקשור דלי לדלות מים מן הבור לצורך יום טוב. והנכון שיכוין בדעתו להתיר הקשר במוצאי יום טוב, כדי שלא יהיה קשר של קיימא, ויתירנו במוצאי יום טוב. [ילקוט יוסף מועדים עמ' תפא. חזון עובדיה יום טוב עמ' ע'].

יב מותר לברור ביום טוב לצורך בו ביום, אף על פי שאינו לצורך לאלתר. וכאשר המאכל מרובה והפסולת מועטת, יברור הפסולת מתוך האוכל. וכאשר הפסולת מרובה, יברור אוכל מתוך פסולת, כדי למעט בטירחא ביום טוב. ואפילו היה אפשר לו לברור מערב יום טוב ולא בירר, מותר לברור ביום טוב. וכל זה ביד, אבל בכלי כגון בטבלא או בנפה או בכברה אסור לברור. [ילקוט יוסף מועדים שם. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד עו].

יג הבורר ביום טוב אוכל מתוך פסולת על דעת לאוכלו ביום טוב, ונמלך אחר כך והניחו לאחר יום טוב, אינו מתחייב משום איסור בורר, דגם ביום טוב אזלינן בזה בתר מחשבתו בעת הברירה. ולפיכך אם חשב בעת הברירה לברור על דעת לאוכלו לאחר יום טוב אף אם הוא אוכל מתוך פסולת אף שיאכל את המאכל ביום טוב, כבר עשה את האיסור בעת שברר על דעת לאוכלו לאחר יום טוב. ומכל מקום יאכל לאלתר שמא מתקן האיסור. [שו"ת יביע אומר חלק ב' חלק אורח חיים סימן כו סק"ט. ואין בזה איסור הנאה ממעשה שבת]. 

    

סימן תקיא - הנאה השוה לכל נפש

א הנאה השוה לכל נפש מותרת ביום טוב כאוכל נפש עצמו, ולכן מותר לעשות מדורה להתחמם כנגדה, בזמן הקור, שבכל מקום שנאמר יאכל (היו"ד בצירי), נכלל בזה גם הנאה, והואיל ונאמר: אשר "יאכל" לכל נפש, הותרה ההנאה כמו האכילה. ומטעם זה מותר גם כן לחמם מים חמים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו, שהיא הנאה השוה "לכל נפש". אבל לרחוץ כל גופו אסור, שאין זו הנאה השוה "לכל" נפש. [כ"כ הטעם בחת"ס שבת לט: דדמי למוגמר, שמא יחמם מים, כמו בשבת. ולהרי"ף והרמב"ם ומרן עצם החימום לכל גופו איסורו מדרבנן משום גזירת מרחץ, ולכן לא אסרו רחיצת כל גופו, ממים שהוחמו מערב יו"ט. ילקו"י מועדים. חזון עובדיה הלכות יום טוב עמוד מא].

ב מים שהוחמו בערב יום טוב מותר לרחוץ בהם כל גופו כאחד, שלא גזרו בזה אלא בשבת, ודוקא חוץ למרחץ אבל בבית המרחץ אסור. ובאמבטיה פרטית שנמצאת בדירתו יש להקל. וכן מים שהוחמו בדוד שמש, מותר להתרחץ בהם כל גופו ביום טוב, כשהוא באמבטיא פרטית שנמצאת בדירתו. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תפב בהערה. וראה עוד בילקו"י שבת כרך ד' עמוד נח. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד מב הערה עג].

ג מוגמר אסור ביום טוב, והיינו לפזר אבקת בשמים על גבי גחלים להריח, או לגמר כלים, וכיוצא בזה. והטעם לאיסור זה, מפני שבעת שמפזר הבשמים על הגחלים הוא מכבה אותן ולבסוף מבעירן, ומכיון שאין זו הנאה השוה "לכל" נפש, כי אם לעשירים המפונקים בלבד אסור. אבל אם עושה כדי לתת ריח טוב בפירות למתקם לאכילה מותר, ואפילו אם הם טובים וראויים לאכילה בלא זה אלא שעל ידי כך ממתקם יותר מותר, שאין דין מוליד ריחא באוכלים. ומטעם זה מותר גם כן לתת מי ורדים בכוס מים או יין ושאר משקים. וכן מותר לשפוך טיפות מי ורדים וכדומה לתוך טבק הרחה, שלענין זה נחשב כאוכל, ואין מוליד ריחא באוכלים. אבל אסור לשפוך מי ורדים ושאר מיני בשמים על מטפחת כיס. ומכל מקום מותר לתת ריח טוב בידים ובפנים, שאין זה דבר המתקיים, שזיעת האדם מעבירתו מעל בשרו. [ילקו"י מועדים עמוד תפג. יביע אומר ח"י סימן נד אות יח. ובחזון עובדיה יום טוב עמוד מא].

ד מותר לעשן סיגריות ביום טוב, ואף על פי שישנם אחרונים שאוסרים, מפני שמדמים אותו למוגמר שאינו שוה "לכל" נפש, פשט המנהג להתיר. ובפרט בזמן האחרון שהעישון נפוץ מאד, ואם לא יעשן יהיה לו צער מהדבר. ומכל מקום אדם שאינו רגיל כל כך בעישון ואין לו צער במניעתו, ומכבדים אותו בסיגריה ביום טוב, או שרוצה לעשן לשם תענוג בעלמא, נכון שימנע מלעשן ביום טוב. ותבא עליו ברכת טוב. וכל זה מצד דין יום טוב, אבל לגבי עצם העישון, דעת הרופאים בזמנינו שהעישון גורם לחלאים רבים המסכנים את בריאות האדם, ושומר נפשו ירחק מזה. [וכמ"ש בשו"ת השבי"ט ח"ג (דף קלד ע"ב). וע"ע בשו"ת אגרות משה (חיו"ד ח"ב סי' מט). (ויש להזהר בעישון הסיגריות בכל הפרטים שבסעיף טו). וראה בשו"ת יביע אומר חלק ה' חאו"ח סי' לט. ובהליכות עולם ח"ב עמוד טו. ובחזו"ע על יו"ט עמ' מד].

ה יש להתיר לעשן סיגריות ביום טוב גם כשמודפסות עליהם אותיות שונות. ואף על פי שהוא מוחק את האותיות בעת שמעשן במקום האותיות והאותיות נשרפות על ידי כך. [שם].

ו יש שנוהגים להחמיר שלא להסיר את האפר שנשרף מהסיגריה ביום טוב, מחשש שיהיו ניצוצות אש ניתזין עמו, ומכל מקום אין זה מעיקר הדין. [יביע אומר חלק ה' סימן לח סק"א].

ז מי שאינו מעשן ביום טוב מחמת שסבור שהדבר אסור על פי ההלכה, אסור לו גם לטלטל את הסיגריות כדי ליתנם לחבירו המעשן. אולם אם אינו מעשן בגלל חומרא, ויודע שמעיקר הדין מותר לעשן ביום טוב, מותר לו גם לטלטל את הסיגריות ליתנם לחבירו. [חזו"ע סוכות עמ' שכג. וזה מדוייק יותר ממה שנתבאר ביביע אומר ח"א סי' לג אות י"ב. וח"ב סי' כז סק"ה].

ח מותר להדליק נר ביום טוב כדי שיהיה מוכן להשתמש ממנו ביום טוב לבישול ולעישון סיגריה וכדומה.[חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד סב]. 

    

סימן תקיב - שלא לבשל לצורך גוי

א אסור לבשל לצורך גוי ביום טוב, שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה "לכם", לכם ולא לגויים. ואסור לבשל גם לצורך קראים ביום טוב. וכן אסור לבשל לצורך ישראל שמחלל שבת בפרהסיא. לפיכך אסור להזמינו לסעוד עמו סעודות יום טוב, גזרה שמא יבשל בשבילו [בקדרה בפני עצמה]. ואם בא גוי או קראי או מחלל שבת בפרהסיא לבקרו ביום טוב יש אומרים שמותר לעשות קפה הרבה בבת אחת, באופן שישתה עימו גם בעל הבית. והנכון להחמיר, אפילו אם מקדים שתייתם לשתיית הגוי. [חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד מ', הליכות עולם ח"ב עמוד יח, והדר ביה ממ"ש בקול סיני, ובילקו"י מועדים עמוד תפו].

ב מי שאכל בשר, מותר לו לבשל מאכלי גבינה ביום טוב גם בתוך שש שעות מזמן אכילת הבשר. וכן מי שאסור לו לאכול איזה מאכל מחמת חולי, כגון חולה סכרת שאסור לו לאכול מאכל מתוק, מותר לו לבשל ביום טוב מאכל מתוק לצורך אחרים, וכל שכן שמותר לו לטלטל ממתקים וכדומה, אף שאינם ראויים בשבילו לאכילה. [הליכות עולם ח"א עמוד שג].

ג עכו"ם שהביא לישראל ביום טוב דבר שיש במינו במחובר, או מחוסר צידה, שיש לחשוש שמא תלשם ביום טוב, וטעה הישראל ובירך עליו כדי לאוכלו, אף על פי שהוא מוקצה יש לו לטעום מעט מהפרי, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. ואם היה בתוך הסעודה שאין כאן ברכה, וטעה הישראל ונתנו לתוך פיו ולעסו, אסור לו לבולעו. [יביע אומר ח"ב חיו"ד סימן ה' סק"ג]. 

    

סימן תקיג - דין ביצה שנולדה ביום טוב

א ביצה שנולדה ביום טוב הרי היא מוקצה ואסור לטלטלה ביום טוב, ואפילו לגעת בה אסור, מפני שעלולה להטלטל בנגיעתו. [אבל שאר מוקצה שאין חשש שיטלטל על ידי נגיעה, מותר לגעת בו בשבת וביום טוב]. ומכל שכן שאסור לאכול את הביצה שנולדה ביום טוב, עד מוצאי יום טוב. אבל מותר לכפות עליה כלי כדי שלא תישבר, ובלבד שהכלי לא יגע בה. ואם נתערבה באלף ביצים כולם אסורות, שכל דבר שיש לו מתירין[לאוכלו במוצאי יום טוב] אפילו באלף לא בטיל. ואפילו ספק אם נולדה בחול או ביום טוב אסורה מספק, ואף אם ביצה זו שספק אם נולדה ביום טוב נתערבה באחרות אינה בטילה אפילו באלף. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תפז. חזון עובדיה על יום טוב עמוד לב].

ב כשחל יום טוב סמוך לשבת, והביצה נולדה ביום טוב, אסור לטלטל את הביצה גם בשבת, ומכל שכן שאסור לגומעה בשבת.

ג ביצה שנולדה ביום טוב ראשון מותרת ביום טוב שני של גלויות, וכן גוי שהביא דורון ביום טוב ראשון, מותר באכילה ביום טוב שני של גלויות. [ילקוט יוסף שם].

ד גוי שהביא ביום טוב ביצים למכירה אצל ישראל, ומסיח לפי תומו שנולדו קודם יום טוב, מותר ליטול ממנו הביצים ולאוכלם ביום טוב. ובלבד שלא יהיה הגוי בקי במנהגי ישראל ויודע שאסור לישראל לאכול ביצים שנולדו ביום טוב. ואם הגוי הביא ביצים ביום טוב שני של גליות שחל באמצע השבוע, אפילו אין הגוי אומר שנולדו לו לפני החג, מותר ליטלם ממנו. (משום שיש ספק ספיקא להיתר). [שם].

ה וכן פירות אילן שנשרו מן העץ ביום טוב אסור לטלטלם או לאוכלם, גזירה שמא יעלה ויתלוש פירות מן המחובר. וכשיום טוב סמוך לשבת ונשרו ביום טוב אסורים באכילה ובטלטול עד מוצאי שבת. ואם נתערבו בפירות המותרים באכילה אפילו באלף אינם בטלים, וספיקם אסור.

ו השוחט תרנגולת ביום טוב ומצא בה ביצים גמורות מותרות, מפני שאין זה דבר המצוי תמיד, ובדבר שאינו מצוי אלא אקראי בעלמא לא גזרו בו חכמים. ואפילו ביום טוב שלאחר השבת השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות באכילה.[ילקו"י מועדים שם].

ז מותר לתת ביצה ביום טוב במקום שהתרנגולת מטילה ביצתה. [שם]. 

    

סימן תקיד - שלא לכבות ביום טוב

א אסור לכבות ביום טוב, ואפילו מקצת כיבוי כגון להוריד ולהנמיך את הפתילה של מנורת הנפט או של הגז, אסור. אבל מותר להנמיך את האש של הגז שלא יקדיח את תבשילו, והתבשיל לא ישרף ולא יתקלקל. אבל להנמיך את האש לצורך הפסד הגז אסור. וכל שכן שאסור לכבות את הגז או הפרימוס לגמרי לאחר שכילה לבשל עליהם. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תפח. יבי"א חלק א' סימן לא].

ב ראוי ונכון להחמיר שלא לכבות את הפרימוס ביום טוב משום הפסד הנפט, ומכל מקום אין למחות במי שרוצה להקל לכבות הפרימוס משום הפסד הנפט. אולם אפשר להורות להקל להוריד קצת את השלהבת של הפרימוס על ידי פתיחת המלחצת לזמן קצר, בכדי לבשל יפה את התבשיל שעליו. [ילקוט יוסף מועדים. שו"ת יביע אומר חלק א' סימן לא. חזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד נח].

ג אף על פי שאסור לכבות הגז ביום טוב, מותר לכבות הגז על ידי גרמא, באופן שימלא קומקום קטן של מים על כל גדותיו, ויניחהו על האש עד שירתח, והמים יגלשו על ידי רתיחתם וישפכו על האש ויכבוה. ולאחר הכיבוי יכול לסגור הכפתור של הגז או את ברז הבטחון למנוע זרימת והתפשטות הגז. וכן יוכל לפתוח את מלחצת הפרימוס לאחר שיכבה. והמים שרתחו לאחר כיבוי הגז ישתמש בהם לשתיית קפה או תה וכיוצא, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש. וכן יש להתיר כיבוי הגז על ידי שעון מעורר המכוון לשעה מסויימת, ובשעת צלצולו יורד הכפתור של הגז ומכבהו. אבל אין להתיר לסגור את ברז מיכל הגז הראשי, כדי שלא יוסיף לזרום גז אל תנור הגז, שאסור לכבות ביום טוב, ואין זה נקרא גרמא, שהרי ידוע שסגירת הברז משפיעה מיד למעט את השלהבת של הגז. ודלא כמי שהתיר בזה. וכן מותר לכוין שעון שבת שבבוא השעה המתאימה יכבה את הגז על ידי משיכת ברז הבטחון של הגז (כדרך שמכבה החשמל). [יביע אומר חלק א' חלק אורח חיים סימן לא. וחלק ג' סימן ל. ושו"ת יחוה דעת חלק א' סימן לד. וילקוט יוסף שבת ב' מהדורת תשס"ד עמוד תרצב, תשובה לדברי מי שחלק בדין זה. ועיין בירחון קול תורה תמוז תשס"ג עמוד ו. ובחזון עובדיה על הלכות יום טוב עמוד נח].

ד מותר להשתמש ביום טוב במיתקן לכיבוי הגז שהומצא לאחרונה על ידי מכון מדעי טכנולוגי, שהוא מכשיר המבוסס על שעון שבת, ונעשה על ידי גרמא בלבד. [יחו"ד ח"ב סי' סו].

ה נרגילה שהטבק נשרה במים ובמגעו הראשון עם הגחלים הוא גורם לכיבויין, מותר להשתמש בה ביום טוב, ואין להצריך שירטיבו את הטבק מערב יום טוב דוקא, ויש להתיר את העישון בנרגילה זו ביום טוב, וכדין בשר על גבי גחלים. [ילקוט יוסף מועדים עמוד תצ].

ו מותר להכין שעון שבת ביום טוב שחל בערב שבת, ולכוונו באופן שיכבה את החשמל בליל שבת בשעה מסויימת, היות שאין זה אלא גרמא בעלמא. אבל אסור לגרום כיבוי לנר שעוה הדולק ביום טוב על ידי שיתן סביבו דבר המונע הדלקתו, בענין שיכבה כשיגיע לשם, או לחתוך קצת ממנו למטה, ורק אם עושה כן לפני שידליקנו מותר. [ילקו"י מועדים עמ' תצא].

ז אסור להעמיד נר דולק במקום שמנשבת שם רוח כדי שיכבה, ואפילו אם בעת שמניחו אין הרוח נושבת, אלא לאחר זמן הנחתו. ויש מתירים בזה. והמיקל יש לו על מה לסמוך, ובתנאי שיוציאנו בעת שאין אפילו רוח מצויה. [יביע אומר חלק ג סימן יז סקי"ח. יח סק"ו].

ח במקום צורך גדול יש מתירים לתחוב נר ביום טוב למים שיכבה כשיגיע לשם. [יביע אומר חלק ג' סימן ל].

ט יש להיזהר שאחר שסיים להדליק מגפרור בוער [שהודלק בהיתר מאש מצויה] לא ישליכנו בתנופה הגורמת בודאי לכיבוי הגפרור, אלא יניחנו בנחת על הרצפה. וכן סיגריה בוערת לא ישליכנה בתנופה הגורמת לכיבויה לאחר שגמר לעשן. [ילקו"י מועדים עמוד תצב].

י מותר להסיר בכלי הפחם שבראש הנר, ואף על פי שבהסרתו הוא מפילו לארץ ונכבה, מכל מקום מותר, שכשם שמותר להדליק את הנר כדי להשתמש לאורו ביום טוב, כך מותר לכבות מה שמונע את האור מלהאיר יפה. (ש"ע סי' תקיד סעיף י, מהגמרא ביצה לב: והרא"ש שם). אבל אסור לחתוך ראש הפתילה בעצמה בכלי, או במספריים, מפני שיש לחוש שמא לא יצמצם ליטול הפחם לבד. ורק מה שנשרף בראש הפתילה מותר לחותכו בכלי. [שם סעיף ד ובמשנ"ב ס"ק כח. הליכות עולם ח"ב עמוד יט].

יא המסתפק מן השמן שבנר ביום טוב כדי שיכבה במהרה, חייב משום מכבה, ואם עושה בשביל שישתמש בשמן לצורך אוכל נפש, יש מתירים, ויש חולקים. ונכון להחמיר.

יב מנורת נפט שעלתה השלהבת הרבה, ואם לא יורידנה תתפוצץ הזכוכית ויש חשש שתפרוץ דליקה, או שתכבה. מותר להוריד השלהבת ולהנמיכה.

יג שתי נרות שמחבר אותם חוט הפתילה ביחד, אסור לחותכו בסכין או במספרים כדי להפרידם, אפילו הוא צריך לשניהם, משום דהוי כמתקן כלי, אלא יקריב את חוט הפתילה לנר אחר וידליק אותו באמצע, ובלבד שיהיה צריך את שתי הנרות. (ביצה לב: ש"ע סי' תקיד ס"ח).

יד אסור לחמם באש נר שעוה, כדי להדביקו בפמוט או במנורה, משום איסור ממרח. וצריך להשגיח על זה במיוחד בליל חג השבועות, שהרבה מדלת העם באים ללימוד שעורכים במקהלות בסדר "קריאי מועד", וחושבים לעשות מצוה בהדלקת נרות נשמה בבית הכנסת בעת הלימוד, ונכשלים במירוח השעוה. וצריך להעיר תשומת לבם כי יצא שכרם בהפסדם שדבר זה אסור מן הדין, אלא יתנו את הנרות בפמוטות או בשפופרת חלולה. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תצב].

טו שפופרת או פמוט שנסתמו בשעוה ונקפאה שם, מותר לנקותה בסכין וכדומה, ואין בזה משום תיקון כלי ביום טוב. [שם]. 

    

סימן תקיד - דיני הדלקת נרות יום טוב

א מצוה להדליק נרות בליל יום טוב, וצריך לברך לפני ההדלקה: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב". וגם ביום טוב הברכה קודמת להדלקה. וגם חלק מיוצאי אשכנז נוהגים להקדים הברכה קודם ההדלקה בנר של יום טוב, אף שבשבת הם מברכים אחר ההדלקה. וכן ראוי להנהיג. [שו"ת יחוה דעת ח"א סימן

כז וראה לעיל בהלכות שבת, שנתבאר, שדעת רוב ככל הראשונים, ובראשם הגאונים והרמב"ם, שיש לברך קודם ההדלקה. מלבד ספר הנייר. וכן דעת מרן הש"ע. והמברכת אחר ההדלקה מברכת ברכה לבטלה ואין עונים אחריה אמן. ומה שאמר חכם אחד, שעל פי הסוד יש לברך אחר ההדלקה, זה אינו כלל, ולא רצה להבין דברי הרב בן איש חי בזה, שלא כתב כן אלא לענין כיסוי העינים אחר ההדלקה ולבקש על הבנים, שהוא על פי הסוד, אבל לא שצריך לברך אחר ההדלקה. והרבה אחרונים העידו שגם המנהג כן, לברך קודם ההדלקה].

ב אשה מיוצאי תימן שנהגה כשאר בנות עדתה בחוץ לארץ, שלא לברך על הדלקת הנרות בליל יום טוב, ובאה לשכון כבוד בארץ ישראל לצמיתות, הנכון הוא שתנהג ככל תושבי ארץ ישראל, לברך על הדלקת נרות בליל יום טוב: "אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של יום טוב". [יחוה דעת ח"א סי' כז. ושם נתבאר שעל התימנים לנהוג בכל הליכותיהם, בפרט לחומרא, כדעת מרן השלחן ערוך שהיה כאן מרא דאתרא. והרי אפילו בתימן העיד הרב רביד הזהב [רבו של המוהרי"ץ] שנהגו שם כדעת מרן הש"ע. וכן העיד הגר"י צוביירי שכך היו מורים הרבנים בתימן. וגם בפעולת צדיק כתב כמה וכמה פעמים שהולכים אחר הוראות מרן. וכל שכן כאן בארץ ישראל שמרן היה מרא דאתרא. ולכן יש לקיים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות כדעת מרן].

ג נשים שנהגו לברך שהחיינו בעת הדלקת הנרות של יום טוב, אין למנהגם זה כל יסוד בהלכה, ומן הראוי שיפסיקו לנהוג כן, ויכוונו לצאת ידי חובת ברכת שהחיינו בקידוש של יום טוב כתקנת חכמים. ומכל מקום אין למחות בחזקה בנשים המברכות "שהחיינו", רק שיברכו ברכה זו אחר שידליקו לפחות נר אחד, כדי שלא יהיה הפסק בין ברכת הדלקת הנרות למצות ההדלקה. וכן יזהרו שלא יענו "אמן" אחר ברכת "שהחיינו" ששומעות בקידוש מפי בעליהן, משום הפסק בתיבת "אמן" בין ברכת "בורא פרי הגפן" של הקידוש, לטעימה מכוס הקידוש, הואיל וכבר יצאו ידי חובה של ברכת "שהחיינו" בעת הדלקת הנרות. ובליל פסח, רשאות מן הדין לענות אמן באופן שקדמו ובירכו שהחיינו בהדלקת הנרות. [שו"ת יביע אומר ח"ד סי' כד סק"י. שו"ת יחוה דעת ח"ג סי' לד. חזו"ע הלכות פסח עמוד קלב. וראה לעיל עמוד כא ונא, שיש חילוק בזה בין ליל פסח לשאר לילי יום טוב].

ד יש מהדרים להדליק נרות של יום טוב מערב יום טוב, כשם שצריכים להיזהר להדליק נרות שבת מבעוד יום, אבל לא נהגו להקפיד על זה, אלא המנהג להדליק נרות יום טוב אחר שתחשך לפני הקידוש שעל הכוס, ויש להם על מה שיסמוכו. והרוצות להחמיר ולהדליק הנרות מבעוד יום, תבוא עליהן ברכת טוב.[שו"ת יחוה דעת חלק א' סימן כח].

ה  אשה הנוהגת להדליק הנר בליל יום טוב, סמוך לקידוש, נכון להכין את הנרות בפמוט או במנורה מבעוד יום, שהרי אסור לחמם נר שעוה להדביק בפמוט או במנורה ביום טוב, משום איסור ממרח. ואם לא הכינו הנרות שעוה מבעוד יום בפמוט, תדליק בנר שמן עם פתילות מוכנות, או שיתנו את הנרות בפמוטות או בשפופרת חלולה. [חזו"ע יום טוב עמוד סא]

ו גם בנר של יום טוב לכתחלה יש להדליקו במקומו, ולא להדליקו במקום אחד ולהעבירו למקום אחר.

ז גם ביום טוב נוהגים להדליק ב' נרות, ואף דזכור ושמור שייך בשבת, מכל מקום נוהגים כן גם ביום טוב. וכשחל יום טוב ביום ראשון, יש להזהיר את ההמון לבל ידליקו נר של יום טוב מבעוד יום, שעדיין הוא שבת, אלא ידליקו הנר רק אחר צאת הכוכבים של ליל יום טוב, על ידי הדלקה מאש לאש, כדין יום טוב. וכשחל יום טוב ביום שישי, מדליקין נר שבת ביום טוב כעשרים דקות קודם השקיעה, ומי שלא עשה עירובי תבשילין בערב יום טוב, אפילו הכי יכול להדליק את הנר לכבוד שבת, שעיקר עירובי תבשילין הוא לבישול ואפיה, ומה שמזכירים את הדלקת הנר בנוסח עירובי תבשילין הוא לרווחא דמילתא. ומכל מקום אם הכין כל צרכי שבת מערב יום טוב, בכל זאת יעשה עירובי תבשילין מערב יום טוב, לצורך הדלקת הנר, אבל לא יברך על עירוב זה שאינו לצורך הבישול והאפייה. [ילקו"י שבת כרך א'].