ראיתי להעיר הארה ששמתי ליבי עליה בלימוד ההגדה בשבת הגדול. אנו אומרים "עבדים היינו... ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים". לכאורה מדובר בשני קטעים נפרדים, בחלק הראשון אנו טוענים שאילו לא הוציא הקב"ה אותנו היינו 'תקועים' לתמיד במצרים, ובחלק השני אנו מסבירים כי למרות שכולנו חכמים עדיין מצווה על כולנו לספר ביציאת מצרים. אך לא הוברר לי הקשר בין החלקים כל צורכו. ולכן באתי לפרש בדרך נוספת. אך אקדים בדבר מה: אנו רגילים לגנות את אלו האומרים 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' דווקא בנוגע לכוח פיזי או גשמי, אך ישנה עוד סוג של ע"ז שאנו סוגדים לה, לפעמים ללא שימת לב יתירה, והיא חכמת השכל. לפעמים שומע אני קולות אומרים: "המח היהודי חושב עשר צעדים קדימה", "המח שמנהל את צה"ל זהו המח החזק בעולם וזה יתרוננו על האירנים, האמרקיים וכו'", ועוד כהנה וכהנה אמרות כנף מצוצות, שבאות בעקר ממקור של חוסר לקיחת אחריות אישית ובטחון שוא. יש להניח שבראייה לאחור קשה לנו להבין כיצד אנו היינו משועבדים לפרעה, אנו החכמים והערמומיים, ולא כמו אבותינו התמימים שלא הכירו במושגים הלאומיים והמדיניים - שיכלו בקלות לשעבדם בהבטחות סרק, עלינו לא יכלו 'לעבוד' בקלות כזאת ודאי לא על האנשים החכמים ביננו. אך לא כך הם פני הדברים, גם במצרים היו מאביתנו חכמים וחריפים הרבה יותר מחכמי דורנו. וזאת הנקודה שבא בעל ההגדה להחדיר בנו, וכאן אני משנה קצת את הפיסוק : "ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים, ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה." זאת אומרת למרות שאנו חכמים, נבונים, יודעים את התורה היינו משועבדים לפרעה עדיין - אילו שהוציא הקב"ה את אבותינו משם. ודווקא המקור שהיה עלול להיות המכשול בגאולת מצרים -סגידת החכמה- תיקנה התורה שעל ידו תתקים מצווה והיא "מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים".