יהושע בן פרחיה מאי היא כדהוה קא קטיל ינאי מלכא לרבנן שמעון בן שטח אטמינהו אחתיה ר' יהושע בן פרחיה אזל ערק לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח ליה שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש לך אלכסנדריא של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואני יושבת שוממה אמר ש"מ הוה ליה שלמא כי אתא אקלע לההוא אושפיזא קם קמייהו ביקרא שפיר עבדי ליה יקרא טובא יתיב וקא משתבח כמה נאה אכסניא זו א"ל (אחד מתלמידיו) רבי עיניה טרוטות א"ל רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה יומא חד הוה קרי קרית שמע אתא לקמיה הוה בדעתיה לקבוליה אחוי ליה בידיה סבר מדחא דחי ליה אזל זקף לבינתא פלחא(סוטה מז,א). ניראה שבא לרמז בזה שלהבדיל ממה שהנוצרים מאמינים על הולדת יש"ו כאן נרמז שאמו זינתה מעין הנאמר על לאה ודינה שכמו האמא כך מתגלה בביתה,אותו דבר מתגלה ביש"ו על אמו .שזהו שהאשים אותו שמסתכל באשת איש שזה התחלה של זנות. וגם דבריו שעיניה טורוטות פרוש עגולות גם קצת מרמז כאילו עיניה גדולות שמביטה הרבה-שראה בא את עצמו שמסתכל לאן שלא צריך. וסופו שעבד לע"ז כמו שאמרו חז"ל שלא עבדו בנ"י ע"ז אלא כדי להתיר להם את הזנות,כך גם הוא המשיך בדרכו וחיזקה ע"י הע"ז . וניראה שיש בסיפור זה משום השוואה לנאמר קודם על גחזי,שעל שניהם נאמר 'תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו להנוצרי בשתי ידיו' כך שכעין השוום ולכן גם רומז על מעשיהם שעל גחזי נאמר שהיה צרוע שזה עונשו וכך ביש"ו הרגוהו (מצורע חשוב כמת) בייסורים, וגחזי חטא בהעלאת העגלים לאויר(שיראה כמופת) ושם חקק בפיה שתאמר "אנכי"(כאילו היא אלהים) ודחה תלמידים מאלישע וכך בדומה מעין זה ביש"ו-שעשה עצמו אלוה ועשה מופתים ודחה תלמידים מחז"ל שהוציאם להאמין בנצרות. וזהו 'דאמר מר [יש"ו] כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל' שכישף זה מופתים הסית והדיח זה ע"ז והחטיא את ישראל זה שהחטיאם לדרך הנצרות.