"ונפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים,ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא"(כב, ו-ז) 'כדתניא "ובא השמש וטהר" ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה. וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש והאי וטהר טהר יומא-דילמא ביאת אורו הוא ומאי וטהר טהר גברא?-אמר רבה בר רב שילא א"כ לימא קרא ויטהר מאי "וטהר"?-טהר יומא כדאמרי אינשי איערב שמשא ואדכי יומא'(ברכות ב,א-ב). תרומה אפשר לאכול מצאת הכוכבים ואילו קדשים (קרבן) מותר רק לאחר שהקריב את כפרתו,מדוע זה כך?-בפשטות זה תלוי בדרגה ולכן במעשר יכול לאכול מיד שכטבל, בתרומה שיותר חמור זה כשהעריב שמשו,וקדשים שזה הכי חמור זה כשהביא כפרתו. ואולי רמוז ב"כי לחמו הוא" שהתרומה אמנם נחשבת "מן הקדשים" שיש בו קדושה אולם זה נחשב כלחמו של הכהן,כעין ששיך לכהן ולכן פחות חמור מקדשים של קרבנות שזה של ה' שניתן לכהן לאכול.וכך גם בשמותם שונים,מעשר זה שמפריש(מעשר) מחלקו ולכן זה כמו לגמרי שלו, ולכן האוכל מעשר בטומאה זה רק בלאו בשל חלק קדושתו הקטן,ואילו בתרומה שמורם מהחומר ולכן ניתן לכהן כעין חלק מהרמה לה'(תרומה) שקשור לקדושה (מן הקדשים) לכן בו זה מיתה,וקדשים ממש זה קדוש לגמרי ולכן צריך אחרי כפרתו שהתכפר לו לגמרי. ובפרט שלא ראוי שיאכל קדשים שזה כנהנה מסעודה שה' נתן לו חלק מהקרבן ,כאשר הוא עצמו לא הביא את קרבנו לה' לכפרתו. ואולי זה קשור גם לקרבן הראשון(פסח) שבא במכת בכורות ולפניו היו דצ"ך עד"ש בא"ח, שזה בא להוכיח לעולם שיש ה' (דצ"כ) ושה' משגיח בעולם (עד"ש) ושה' הוא בעל היכולות כולם ומעל הטבע(באח"ב) כמו שאומר האברבנאל(כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א בשיעור על דברי ר"י שהיה נותן בהם סימנים מה התכוון ר"י לומר). שהנה טומאה של מת קשורה לעגל שלפניו היו בנ"י כמלאכים בלי מוות(ע"ז ה,א) ולכן הנוגע במת טמא כעין שקשור לחטא העגל,וגם שאר הטומאים שהטומאה זה ריחוק מהקדושה ולכן מזכיר את העגל (ולכן צרוע שחשוב כמת ,וזב וש"ז ויולדת שזה מזכיר את חטאם בעגל שחטאו להתיר עריות וזנות וכן קמו "לצחק" ,וכן צרוע על לשוה"ר כמו שאמרו על משה שמת..) שהעגל הרס את מעלתם שהגיע עד לשם מיציאת מצרים.. כמו שאמרו שאין ה' על אף המכות שהוכיחו,ולכן מים מטהרים למעשר שנותן חלק ללוי שבזה מוכיח שיש ה' שלכן הלוים הם השבט המופרש לה',וניטהר במים כמו שהוכה היאור (דם צפרדע, שהמכה השלישית היא עונש שאחרי 2 מכות שהיו העדים) וגם במים כנגד "ורוח אלקים מרחפת על פני המים" רק ה' לבדו-אין אל אחר. ותרומה שמרים לה'-שה' יודע מהנעשה בעולם לפרטיו ולכן לכהן שהם הנבחרים שבלוי (פרטי-שראוי ביותר) ובכלל מרים לה' את העולם-שיש קשר ישיר לעולם-ולכן ניטהר בסוף היום שניגמר היום,ניטהר היום(כאימרה בברכות) כעין טהרה מצד העולם שעכשיו הוא לה' ,שעוזבים מה שחטאו קודם. ולקדשים צריך להביא כפרתו לה', כמו שה' בעל היכולות כולם ומעל הטבע,ולכן קרבן שמקרב ללמעלה שאז כמו מתקן שפגם באמונה שה' מעל הכל שבא לידי ביטוי בקרבנות. וגם ביציאת מצרים 3 דרגות=בכורות (ה' עצמון היכה) ים סוף (ראתה שפחה.. "זה א-לי") ומתן תורה (שמעו את ה' מדבר וראו את המעמד)-כך 3 דרגות בקדושה מעשר,תרומה וקדשים וכך כפרתם בשלבים.. וכן העולם 'תנא דבי אליהו:ששת אלפים שנה הוי העולם,שני אלפים תהו,שני אלפים תורה,שני אלפים ימות משיח'(ע"ז ט,א) בתהו היו בודדים עובדי ה'(כמעשר שמופרש) בתורה חיברו את העולם לה'(כתרומה שהרימו את העולם)ובימות המשיח מתו וניטבחו רבים כקרבן לה'(קדשים)ובכל סיום זהו השלמות-בסוף תהו ניבחר אברהם,בסוף תורה גדל התושב"ע(ר"ע, כתיבת המשניות)ובסוף ימות המשיח יבוא המשיח ומקדש ירד מלמעלה וזהו שלמות קדשים. בבי"א.