בראש חודש ניסן, חודש הגאולה, השכמתי בבוקר לתפילת שחרית. בדרכי לבית הכנסת אני מבחין בגוי, חוץ מכבודכם,

מחפש בפח האשפה, ולפתע התמלאתי בקרבה לה' יתברך וצעקתי בליבי "ריבונו של עולם: ברוך שלא עשני גוי" ובאותו

רגע ירדה לי דמעה של שמחה שהבנתי את משמעות המילים. שלכאורה לא תמיד יש זמן בבוקר בברכות השחר להתעמק

במילים, לצערנו, וזה גרם לי להבין בצורה מוחשית את העמקות של הדבר והוא שבכל בוקר אנחנו קמים לעבוד את מלך

מלכי המלכים ומתפללים מעוטרין בתפילין של המלך, וכל שאר העמים מתפללים להבל וריק. למה? כי בנו בחרת מכל

העמים ולנו נתת את התורה הקדושה לעבודך יתברך.

ודעו, שזו בדיוק הנקודה המרכזית של פסח היינו היציאה מעבדות לחירות. כי אין חירות אמיתית אלא למי שעוסק בתורה

כ"א לפי כוחו. וללא הקב"ה שהצילנו מידם היינו נשארים להיות עבדים להבל וריק חס ושלום, וזו לא קלישאה!

ובע"ה ליל הסדר קרב ובא וכשנגיע לשולחן החג נקרא את הסימנים: יחץ, כרפס, מגיד רחצה, מרור, כורך, שולחן עורך,

צפון, ברך, הלל נרצה. והעיקר להעביר את המסר של יציאת מצרים ובפרט לדור הצעיר להסביר לו על האותות והמופתים

שעשה הקב"ה וכיצד שינה את איתני הטבע כרצונו לטובת עמו.

על כן נפרט בקצרה בעניין סימן המגיד: כשעם ישראל ירדו למצרים הם מנו 70 נפש. וחיו במצרים בתקופתו של יוסף הצדיק

כידוע, עד שקם מלך חדש במצרים שלא הכיר את יוסף והחל לשעבד את בנ"י בפרך כלומר בפה רך היינו היה כופה עליהם

לעשות דברים ומתרץ להם שזה לטובתם ואף היה עוזר להם, כביכול,  וכך זה הלך והחמיר עד שבנ"י עבדו בקוצר רוח

ועבודה קשה. השעבוד היה 210 שנה כמניין 'רדו' עד שהגיע גואלם ומושיעם של בני ישראל, הרועה הנאמן, משה רבינו ע"ה

ואחיו אהרן והחלו להכות במצרים עשר מכות ולמה לא מכה אחת? אלא בשביל לגלות בכל מכה ומכה את גדולת ה' יתברך

ברוך הוא וברוך שמו וכן לבנות ולחזק את אמונת עמו לקראת הגאולה.  

עשר המכות : דצ"ך עד"ש באח"ב מלוקט בקצרה מילקוט מעם לועז(שמות חלק א, וארא, בא)

דם – המכה הראשונה הייתה דם. כל נהרותיהם אגמיהם בריכות השקיה מקווה מים וכו' הכל נהפך לדם. העצים האבנים

נזלו מהם דם וכן על זה הדרך. הטעם של המכה הזאת כי המצריים לא נתנו לבנות ישראל לעשות טבילה לנדתן כדי למנוע

פריה ורבייה. מידה כנגד מידה מהמכה הזו היהודים נתעשרו כי להם היה מים בארץ גושן והם מכרו אותם למצרים עבור כסף.

צפרדע -  מצריים נתמלאה בצפרדעים כלומר הם היו ברחובות בבתים על המיטות בתוך האוכל פשוט בכל מקום. וכפי שמובא

במדרש עלתה צפרדע אחת גדולה והמצריים התחילו להכות אותה וכל מכה יצאו ממנה הרבה צפרדעים. והטעם שגזרו על

בנ"י שיילכו לאסוף שקצים ורמשים וצערם היה גדול כי היו צריכין לאספם בידיהם על כן מידה כנגד מידה.

כינים – כל עפר הארץ נהפך לכינים ואם היו חופרים קרקע במידה אמה על אמה לא היו מוצאים עפר אלא כינים. ועוד היו

הכינים מהלכים על פניהם. והטעם שנתנו לבנ"י לטאטא רחובות מצרכים. מידה כנגד מידה.

ערוב -  הקב"ה שלח על המצריים את כל סוגי החיות הרעות כמו אריות זאבים דובים נמרים ונחשים עקרבים וכו'. והיה ערבוב

גדול של כל החיות המזיקות שבעולם שידעו להבדיל בין היהודים למצריים. והטעם שהיו שולחים את בנ"י ליערות שיצודו

עבורם אריות וזאבים ושאר חיות רעות כדי להכניסם בסכנה. על כן מידה כנגד מידה.

דבר – וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד(שמות ט, ו) כל הבהמות של המצריים מתו ושל ישראל אפילו

לא אחד. והטעם שהכריחו את בנ"י לרעות פרותיהם ומקניהם במדבר ובהרים. מידה כנגד מידה.

שחין – משה ואהרן זרקו השמימה פיח כבשן – אפר חם וכל מצריים הייתה אבק והיה על האדם ועל הבהמה שחין היינו

אבעבועות מלאות מוגלה. והטעם למכה זו כי המצריים הכריחו את בנ"י כי ירחצו אותם באמבטיה ולכן לקו בשחין ולא היו

יכולים המצרים לרחוץ במים ולא מצאו מנוח. מידה כנגד מידה.

ברד – ירדו מהשמיים כדורי מים עבים וקפואים ובתוכם מתלקחת אש ונעשה נס בתוך נס, כי זה נגד הטבע שאש ומים

יהיו בשלום. הם היו יורדים במהירות וחותכים דברים כסכין והם היו מנותבים רק על המצריים ובשדותיהם. והטעם של

המכה הזאת כי היו מאלצים את ישראל לנטוע כרמים וגנים לכן נגזר שיבוא הברד וישחית כל מה שבארץ.

ארבה – מצריים נתמלאה כהרף עין בארבה בצורה כל כך גדושה עד כדי כך שהיו דבוקים אחד בשני ולא הצליחו לראות

מתי יום ומתי לילה, וכל השמים נתכסו בהם בלי כל פרצה. ועוד הארבה כילה את כל זרעי המצריים עציהם וצמחיהם

אבל לא של בנ"י. ומאחר שהיו רבים והבתים התמלאו מהם לכן מתו מהמצריים הרבה.

חושך – ירד חושך כבד על כל מצרים יותר מהלילה וכמה שניסו להדליק נרות ואבוקות וכו' לא עלה בידם במשך שבעה

ימי החושך והוא נכפל ונשלש. וכן נסתמו פיותיהם ונחיריהם של המצריים במשך שבעה ימים עד שלא ראו איש את אחיו

ואי אפשר היה לזוז אך לכל בני ישראל היה אור במושבותיהם. והטעם למכה זו כי באותו הדור היו רשעים שלא היו רוצים

לצאת ממצרים כי אהבו את אדוניהם והיו עשירים ולא חסר להם כלום ולא רצה הקב"ה להורגם בפרהסיה כדי שלא יאמרו

המצריים כי גם בנ"י נענשו גם אתנו.

מכת בכורות – לאחר שעם ישראל נתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף מדם השׂה כדי שהמשחית יידע להבדיל בין בית

של יהודי לבית של מצרי פסח הקב"ה באותו הלילה על בתי היהודים והמשחית הרג כל בכור מאדם ועד בהמה. ואע"פ

שהמצריים היו מחביאים את ילדיהם בבתיהם של היהודים ידע הקב"ה להבדיל בין טיפה לטיפה ולא עזר להם. וידוע

שפרעה הרשע גם היה בכור והקב"ה לא הרג אותו הכוונה כדי שיראה את השפטים שעשה בעמו.      

    חג פסח כשר ושמח ושנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים במהרה בימינו, אמן.

    רצ"ב חוברת הדרכה לפסח תשע"ב בעריכת הרב נחום גמליאל מושב נחם. מומלץ מאוד! קצר ולעניין!

                                 רצ"ב הידורים לפסח על פי הספר כי בא מועד הלכות פסח ח"ב

                  פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

בפסח צועקין בתפילה(מועדי ה' – פסח, אות ד)

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                            ולרפואת הרה"ג יוסף שלום בן חיה מושא הי"ו

                                            ולרפואת הרה"ג יעקב חי בן מרגלית יוסף הי"ו               

                                              ולהצלחת תמר עמר, זיווג הגון ותשובה בע"ה