מס' 1316, ערב שבת-קודש פרשת ויקרא / החודש, כ"ט באדר ה'תשע"ב (23.03.2012)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד ÿ יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

עמדה שבועית

גל עכור של שנאת חרדים

הניסיון להכריע בשאלות ערכיות על-ידי שלילת זכויות – פסול ומתועב מיסודו, והוא מזכיר ימים שהיינו רוצים מאוד לשכוח

כשהתפרצה 'המחאה החברתית' בקיץ האחרון, הגיב כלפיה הציבור הדתי והחרדי בחשדנות ובהסתייגות. מקור החשדנות לא היה ברור כל-כך בהתחלה, כי לכאורה הציבור הזה היה צריך להיות הראשון לזעוק את זעקת המחאה החברתית. אין כמו משפחות ברוכות ילדים החשות את יוקר המחיה ואת הקושי הגדל והולך להתחיל ולא רק לגמור את החודש.

אבל משהו בהתנהלות של אותה מחאה הדיף ריח לא נעים כל-כך. היו שם אנרגיות פוליטיות, שמצאו להן אפיק התפרצות נוח בדמות מחאה חברתית. וגם, אף-על-פי שדוברי המחאה השתדלו מאוד להסתיר זאת, פה ושם נפלטו מפיהם התבטאויות בגנות החרדים וההתנחלויות, כאילו הם האשמים בצרות המשק.

רצון להרֵע

אבל השבוע, כשאושר פרק הדיור בדוח טרכטנברג, יצא המרצע מן השק. הלוא המחאה התפרצה בגלל יוקר הדיור. והנה, הממשלה החליטה לבנות 187 אלף דירות בחמש השנים הקרובות, תנופת בנייה אדירה, שבוודאי תוריד את מחירי הדיור. גם תנאי הזכאות לסיוע של משרד השיכון שונו לטובת המשרתים בצה"ל, וצומצם המרכיב של מספר הילדים במשפחה.

אבל בכלי-התקשורת אתה שומע קולות קינה ונהי. גם נציגי 'המחאה החברתית' מביעים אי שביעות רצון. ממה בדיוק הם אינם מרוצים? – מאי קבלת הקריטריון של 'מיצוי כושר השתכרות'. ובמילים מכובסות פחות: הביקורת היא על שלא שללו מאברך כולל את האפשרות לקנות דירה ב'מחיר למשתכן'.

האם כשאברך כולל קונה דירה ב'מחיר למשתכן' זה בא על חשבון המשרתים בצה"ל והעובדים למחייתם? כלל וכלל לא. מדובר בשכונות נפרדות, באזורים נפרדים. אברכי כולל מבקשים להתגורר בשכונות חרדיות ולא באזורים הפתוחים לכלל הציבור. על מה אפוא הטרוניות?

בימים הנוראים אנו אומרים בתפילה: "מי יחיה ומי ימות". יש על כך פתגם, שלעיתים בני-אדם נאבקים למען 'מי יחיה' – הם רוצים שיהיה להם טוב; אך לפעמים הם נאבקים למען 'מי ימות' – הם מבקשים שלזולת יהיה רע. וזה בדיוק מה שקורה כאן. זה גל עכור של שנאת חרדים ורצון גלוי להרֵע להם.

עוד רעיונות

ולמה להיעצר בתחום הדיור? אפשר להעלות עוד ועוד רעיונות להפעלת לחץ כלכלי-חברתי על אברכי כולל. למשל, לשלול מהם זכאות לרישיון נהיגה. להכפיל להם את מחיר החשמל והמים. להטיל מס מיוחד על טליתות ותפילין. ואם זה לא יועיל, אפשר גם להגביל את חופש התנועה שלהם, ולרכז אותם באזורים מוגדרים. להמשיך?

אלה אותם נאורים שיזדעזעו עד עמקי נשמתם אם מישהו יעז לצייץ נגד האוכלוסייה הערבית על שאינה משרתת בצה"ל ועל שיש בה תרבות של עבודה ב'שחור' והשתמטות מתשלום מיסים. זאת גזענות מתועבת, יפצחו במקהלה. זאת הענשה קולקטיבית בלתי-מוסרית בעליל, יטענו בצדקנות. אבל כלפי החרדים הכול מותר.

לגיטימי לדון בשאלה כיצד לשלב לימוד תורה עם הבאת פרנסה, ובאיזה שלב לצאת לשוק העבודה. אבל הניסיון להכריע בשאלות ערכיות כאלה על-ידי שלילת זכויות – פסול ומתועב מיסודו, והוא מזכיר ימים שהיינו רוצים מאוד לשכוח.

דירות לציבור החרדי אינן על חשבון אחרים. אז על מה היללה?

יש חדש

מעמד ענק ביד אליהו

ביום שני, י' בניסן (2.4.12), יהיה ב היכל נוקיה ב יד אליהו בתל-אביב המעמד הגדול של סיום המחזור השלושים של לימוד הרמב"ם היומי. את הבימה יפארו בנוכחותם אדמו"רים וראשי-ישיבות, רבנים ואישי-ציבור, והם יקראו לציבור להתחזק בתקנת לימוד הרמב"ם, שתיקן הרבי מליובאוויטש. ינעים את האירוע גדול הזמר החסידי אברהם פריד . כרטיסים אפשר להשיג בבתי-חב"ד. פרטים במוקד חב"ד 3770*.

92 להסתלקות הרש"ב

ביום ראשון, ב' בניסן, חל יום ההילולא ה-92 של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש, הנשיא החמישי של חסידות חב"ד ומייסד ישיבת 'תומכי-תמימים'. הוא נסתלק ונטמן בעיר רוסטוב, בשנת תר"פ. בבתי-כנסת חב"ד יהיו התוועדויות מיוחדות לציון היום.

סיפורה של קערה

ספר-משחק אינטראקטיבי לילדים, המזמין אותם לצאת למסע בעקבות סימני הסדר, ואגב כך ללמוד על משמעותו של ליל הסדר. כתיבה ועיצוב: חני פרידמן ו חני קלי . טל' 052-4240675.

סיפורי ערש חסידיים

הופיע תקליטור-שמע שני בסדרה סיפורי ערש חסידיים , המגישה סיפורים חסידיים לילדים, עם קולות ופעלולים חווייתיים. מספרת ד' בת-לאה . 02-6700770.

שלחן שבת

בלי מחשבות זרות

פרשתנו מתחילה לפרט את דיני הקרבנות שיש להקריב במשכן ובמקדש. אחד הדינים המובהקים של קרבנות קובע שבהקרבת הקרבן צריכה להיות מחשבה שעושים זאת 'לִשְׁמָהּ', לשם הקרבן הזה. מחשבה 'שלא לִשְׁמָהּ' אסורה לא רק לכתחילה, אלא היא פוסלת את הקרבן גם בדיעבד.

הקפדה כזאת על 'לִשְׁמָהּ' אינה קיימת לכאורה בכללות קיום התורה והמצוות. אמנם יהודי מצוּוה שלא להסיח את דעתו מהקב"ה ולוּ לרגע, כחלק משש המצוות שחיובן תמידי, בכל מקום ובכל זמן, ללא הפסק; אבל כשהוא נותן צדקה, למשל, אין חיוב מיוחד לזכור את הקב"ה בנתינת הצדקה.

על מה חושבים

יתרה מזו: בשעה שיהודי גומל חסד עם עני, מחשבתו היא בגודל הרחמנות עליו. כשיהודי נותן צדקה למוסד, הוא חושב על הקשיים הכלכליים של המוסד. ואם הוא מסייע ליהודי הזקוק לרפואה, הוא חושב על הטיפולים שהחולה נזקק להם. כל הדברים האלה הם לכאורה דברים ארציים מוגבלים, שהם הפך מציאותו המושלמת של הבורא.

אפילו בנוגע ללימוד התורה, שהלימוד צריך להיות קשור עם נותן התורה, ומתוך ידיעה שזו חכמתו ורצונו של הקב"ה – הרי הכוונה 'לִשְׁמָהּ' צריכה להיות רק בתחילת הלימוד, או בתחילת כל שעה. בעת הלימוד עצמו האדם מרוכז בשכל התורה, בסברות ובטעמים של הסוגיה. ממילא נמצא שלפי שעה אין הוא חושב על אחדות הבורא.

תפילה וקרבנות

הכוונה המתמדת על הקב"ה צריכה להיות בעת התפילה. כשיהודי מתפלל עליו לזכור בכל רגע "לפני מי אתה עומד". גם בשעה שהוא מבקש את צרכיו הגשמיים והרוחניים (שלכאורה גורמים לו לחשוב על עצמו ועל מה שחסר לו) עליו לזכור כל העת שהוא עומד לפני הקב"ה.

בזה רואים את הקשר בין התפילה ובין עבודת הקרבנות, שכן התפילות נתקנו במקום הקרבנות, ועבודת התפילה היא בבחינת עבודת הקרבנות ברוחניות. לכן כשם שבקרבנות צריכה להיות כוונה 'לִשְׁמָהּ', צריכה להיות כוונה כזאת גם בעת התפילה.

מהי מחשבה זרה

עם זה, בעומק העניין יש לשלול את מושג ה'מחשבה זרה' לא רק בתפילה ובקיום המצוות, אלא בכל ענייני עבודת ה'. ציווי עיקרי בתורה קובע: "בכל דרכיך דָעֵהוּ". יהודי נדרש לעבוד את הבורא לא רק בשעת עשיית מצווה, אלא גם כשהוא עוסק בענייני הרשות, כאכילה, שתייה וכיוצא-בזה.

נמצא אפוא שכל פעולה של יהודי היא חלק מ עבודת ה', ואם-כן, עליה להיות כמו עבודת הקרבנות. עליו להיות מרוכז לגמרי באותה עבודה, ולא לחשוב על שום דבר אחר, אפילו על דברים נעלים. שכן כל מחשבה החורגת מאותה עבודה שבה הוא עוסק היא בבחינת מחשבה זרה – היא זרה לעבודה זו שבה הוא עוסק, ואילו הוא צריך להיות כל-כולו בתוך העבודה שמוטלת עליו בזמן זה.

(תורת מנחם כרך ט, עמ' 39)

מן המעיין

קרבנות

מכם קרבן

"אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" (ויקרא א,ב). עניינו של הקרבן הוא קירוב הכוחות והחושים לה'. התורה אומרת שכאשר האדם בא להתקרב אל ה', " מכם קרבן לה'". הקרבן לא יהיה רק בהמה גשמית, אלא "מכם", מהבהמה הפנימית שבאדם, מהנפש הבהמית שבליבו.

(ספר המאמרים תש"י)

העלאת הגשמיות

גם דברים גשמיים, שהם בבחינת "מן הבהמה", האדם צריך להעלותם לשם שמים, עד שייאמר עליהם "תקריבו את קרבנכם".

(אור הגנוז לצדיקים)

קרבן עני

"ונפש כי תקריב מנחה לה'" (ויקרא ב,א). אמר רבי יצחק: מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה 'נפש'? אמר הקב"ה: מי דרכו להביא מנחה? – עני; מעלה אני עליו כאילו הקריב את נפשו לפניי.

(מנחות ד,א)

הקרבת הנפש

"סולת יהיה קרבנו" (ויקרא ב,א). מעשה באישה אחת שהביאה קומץ של סולת, והיה הכוהן מבזה אותה ואומר: ראו מה הן מקריבות, מה בזה לאכול, ומה בזה להקריב. נראה לכוהן בחלום: אל תבוז לה, כאילו נפשה היא מקריבה.

(ויקרא רבה)

רחיצה פנימית

"וקרבו וכרעיו ירחץ במים" (ויקרא א,ט). כל הקרבנות אינם מועילים כל עוד לא רחץ האדם את קרבו ואת כרעיו מן החטא.

(פירוש רבנו אפרים)

ראיית השגחה

כאשר האדם רואה בענייניו הפרטיים את ההשגחה הפרטית, הוא מרגיש את האלוקות. הוא חש את 'סוד הקרבן', שעניינו קירוב הכוחות והחושים ומסירתם לאלוקות.

(ספר המאמרים תרפ"ח)

פעולת הכוהן

את הקרבנות מקריבים על-ידי הכוהנים דווקא. רק הכוהן, איש החסד, ביכולתו לפעול את העלייה ואת ההמשכה הנוצרות על-ידי הקרבן.

(ספר המאמרים קונטרסים)

עלייה בכל העולמות

אם בהקרבת קרבן גשמי נאמר שסוד הקרבן עולה עד סוד האין-סוף, על-אחת-כמה-וכמה בהבאת הקרבן הנפשי, כאשר האדם פועל בנפשו את כל ענייני הקרבן, ודאי שהוא גורם בזה עלייה בכל העולמות.

(ספר המאמרים תש"ט)

אמרת השבוע

קרבן אמיתי

גביר אחד נכנס אל רבי יהושע-השל מאפטה, בעל 'אוהב ישראל', והצדיק תבע ממנו להתמסר יותר ללימוד התורה ולעבודת ה'. הגיב הגביר: "רבי, אני טרוד עד מעל לראש בעסקיי. נראה שירידת נשמתי לעולם הזה היא כדי לתת צדקה, וזאת אני משתדל לעשות".

נענה הצדיק: "התורה אומרת: 'אדם כי יקריב מכם' – כאשר האדם נכון להקריב מעצמו למען הקב"ה, כי-אז זה 'קרבן לה'' ; אולם אם ההתמסרות שלך לקב"ה מסתכמת רק בנכונות לתת 'מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן' , תרומה כספית בלבד – הרי אז 'תקריבו את קרבנכם' , זה קרבן אנושי רגיל, ואין זה קרבן אמיתי לה'".

פתגם חסידי

פעולה ולא אנחה

"כשיהודי נאנח למשמע צרתו של הזולת – זה דבר גדול, אבל אין הוא מגיע לערכה של פעולה לטובת הזולת. טובה פעולה אחת מאלף אנחות" (הרבי הרש"ב מליובאוויטש)

מעשה שהיה

קרצוף הנפש

מי שהכיר את ר' זלמן שצ'רבינר כל ימות השנה, התקשה לזהות אותו ביום קצירת החיטים להכנת המצות השמורות. החסיד הזקן והמיושב, למדן עצום בתורת הנגלה, בקי בספרי קבלה וחסידות, ובעל צדקה גדול, היה קופץ ומנתר כנער צעיר, שטוף זיעה של מצווה ובידו מגל.

במרחק לא-רב מהעיירה ליובאוויטש שכנה אחוזת שצ'רבינה, שבה היו לר' זלמן שדות חיטה. מדי שנה בשנה היו אדמו"רי חב"ד באים אל שדותיו, להשתתף במעמד הקצירה. ר' זלמן ייחל ליום הזה, וכשבא הקיץ החל בהכנות לקראת הקציר.

קביעת יום הקציר הייתה תלויה במזג-האוויר. הדרישות היו שזה יהיה יום שטוף שמש, שקדמו לו שלושה ימים כאלה. בהתקרב הזמן היה ר' זלמן שולח עגלות לליובאוויטש, להביא אנשים שיתעסקו בקציר. עמם הביא גם אורחים, שרצו להשתתף במעמד הגדול.

הימים האלה היו לר' זלמן ימי חג. בליובאוויטש המתינו לבוא השליח המיוחד משצ'רבינה, שיודיע על יום הקציר. או-אז היה הרבי בכבודו ובעצמו יוצא לשם להשתתף בקציר.

המעמד היה מרגש ביותר. הנשים והילדים של משפחות היהודים בשצ'רבינה היו יוצאים לבושים חג, לצפות במעמד הקצירה. החסידים שעסקו בקציר לבשו בגד חסידי וחגרו אבנט, על-אף החום הכבד. על פני כול הייתה שפוכה נהרה של שמחת מצווה אמיתית, מהולה ברצינות ובתחושת אחריות גדולה.

לאחר מכן, כאשר התפללו תפילת מנחה, היה ר' זלמן מנעים בנעימות חג, ובסיום התפילה לא נחה דעתו עד שעשה שלושה 'גלגולים' חסידיים, כבשמחת-תורה...

ר' זלמן היה מביא את החיטים לליובאוויטש, ועכשיו ציפתה עוד עבודה רבה: ברירת החיטים, הצבת הריחיים, טחינת החיטים ועוד. על המלאכה הופקדו תלמידי ישיבת תומכי-תמימים, בהשגחת מנהל הישיבה, רבי יוסף-יצחק (הריי"צ), בנו של הרבי.

לא היה קל להתקבל לישיבת תומכי-תמימים המפורסמת. שתי ועדות היו מופקדות על קבלת תלמידים, האחת גלויה והשנייה חשאית. הוועדה הגלויה הייתה בוחנת את הבחור ומקבלת את קורות-חייו, והוועדה השנייה הייתה חוקרת את אישיותו הפנימית של הבחור: מידות טובות, יראת שמים ועדינות נפשית.

יום אחד בא בחור מוצלח וברוך כישרונות וביקש להתקבל לישיבה. הוא היה מצוייד בהמלצות שהעידו על היותו למדן ושקדן. מנהל הישיבה, בנו של הרבי, העביר את המלצות ועדות הקבלה לאביו, הרבי הרש"ב (רבי שלום-דובער).

הדוח של הוועדה הגלויה היה חיובי ביותר, שכן הבחור היה כישרוני ושקדן. לעומת זה, הוועדה החשאית ציינה כי הבחור חסַר עדינות ומידות טובות, וכי פניו נראות גסות ומגושמות. הרבי הרהר קלות ואמר לבנו: "בחור כזה עלינו לקבל, אך הוא זקוק ל'עיבוד'. צריך לטפל בו כראוי".

במשך החורף ערך רבי יוסף-יצחק סדר לימוד מיוחד בעבור הבחור. משגיחי הישיבה נצטוו להשגיח עליו השגחה מיוחדת. כאשר התקרבו ימי ניסן הורה הרבי לבנו להטיל על הבחור הזה את המלאכות הכבדות והקשות ביותר של טחינת החיטים ואפיית המצות, ואת עבודות ההכנה לחג-הפסח. הרבי הזהיר שהבחור לא ירגיש כי זו הוראה מ'גבוה'.

פקודת הרבי קוימה במילואה. בן הרבי מינה את הבחור לאחד מבוררי החיטים והמופקדים על טחינתן. במשך שבועיים ימים הבחור לא נח לרגע. לאחר מכן הוטלו עליו העבודות הקשות ביותר באפיית המצות, וגם באפיית מצות-המצווה בערב-פסח.

נוסף על כל אלה הוטל עליו לערוך בדיקת חמץ בכל רחבי בית-המדרש ובית-הכנסת. הוא סיים אותה קרוב לשלוש לפנות בוקר, ולמחרת בבוקר כבר היה עליו להתייצב בשעה שבע להכשרת התנור לאפיית מצות-המצווה.

כשהסתיימו כל ההכנות לחג קרא רבי יוסף-יצחק לבחור והורה לו ללמוד מאמר מסויים בחסידות, המדבר במעלת הפסח והמצות, ולהיות בקי בו. הוא הזמין אותו לבוא אליו למחרת, בבוקר החג הראשון של פסח, לפני התפילה, ואז ילמד עמו את המאמר.

זמן רב ללימוד לא עמד לרשות הבחור, שכן הועמס עליו עוד תפקיד קשה ואחראי בליל-הסדר – להיות 'ממונה'. באולם הישיבה הגדול היו ערוכים שולחנות ארוכים, ועל כל שולחן היה 'ממונה'. ובכן, מיודענו הבחור קיבל גם את תפקיד ה'ממונה', ועד לשעה שתיים אחר חצות היה עסוק בעבודה זו.

ובכל-זאת, למחרת בבוקר התייצב לפני מנהל הישיבה בשעה היעודה, וידע היטב את המאמר, דבר שהוכיח כי הבחור הפנים את דרישות החסידות וכי הוא תובע מעצמו מעל ומעבר.

כאשר סיפר זאת הבן לאביו הרבי, היה אביו שבע-רצון מאוד והגיב: "נטענו בעזרת השם אילן עושה פירות. אני מקווה שהוא יהיה למופת גם לאחרים. סוף-סוף יהיו ענפיו מרובים ויביאו הרבה פירות וגידולי-גידולים".

באחרון-של-פסח, בעת סעודת החג אצל תלמידי הישיבה, אמר הרבי לבנו, בהצביעו על הבחור האמור: "יוסף-יצחק! ראה פעולת זיעה של מצווה - הלוא הבחור קיבל פנים אחרות לגמרי; הגסות הוסרה ונראים פני אדם!".

לומדים גאולה

בניסן עתידין ליגאל

חז"ל נחלקו ביניהם (ראש-השנה יא,א) על זמן הגאולה. רבי אליעזר אומר: "בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל", ורבי יהושע סבור: "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל". המחלוקת אינה מתמקדת רק בחודש שבו תבוא הגאולה, אלא יש כאן בעיקר מחלוקת על מהות הגאולה.

החודשים ניסן ותשרי מסמלים שתי דרכים נבדלות. תשרי הוא החודש שבו נברא העולם, והחודש הזה מייצג את ההנהגה הטבעית, שבאה בתוך מערכות העולם. לעומתו, ניסן הוא חודש הגאולה, שבו אירעה יציאת מצרים מתוך ניסים אדירים. ניסן מייצג את ההנהגה הניסית של הקב"ה, המשדדת את מערכות הטבע ('ניסן' גם מלשון 'ניסי-ניסים').

תהליך טבעי או נס

השאלה שבה נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע היא בעצם כיצד תבוא הגאולה – בתהליך הדרגתי, שמתחולל בתוך מסגרות העולם, כאשר העולם נעשֶה אט-אט מוכן ומוכשר לקבל את אור הגאולה, או בצורת נס אדיר – כשם שבאה יציאת מצרים.

רבי אליעזר סבור שהגאולה האמיתית והשלמה שונה מגאולת מצרים. שם היה מקום לתהליך ניסי, מכיוון שהעולם טרם הזדכך וטרם היה יכול להכיר את אור הגאולה, ובני-ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה, ולכן לא הייתה ברירה אלא לשבור את מערכות הטבע ולהביא את הגאולה מלמעלה. אולם הגאולה האמיתית והשלמה, שבאה לאחר מתן-תורה ולאחר הזיכוך שנעשה בעולם על-ידי העבודה של עם-ישראל – היא צריכה לבוא דווקא בתוך מסגרות העולם ולא על-ידי ניסים על-טבעיים. זו משמעות עמדתו "בניסן נגאלו, בתשרי עתידין ליגאל".

אולם רבי יהושע סבור שגם הגאולה האחרונה תבוא בניסים גדולים, ולכן הוא אומר: "בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל". שכן אף שהעולם נזדכך ונתקדש במשך הדורות ונעשה כלי לאור הגאולה, עדיין רב המרחק בין מציאות העולם לבין הגאולה. אי-אפשר לצפות שהגאולה תבוא אט-אט בדרכי הטבע, אלא חייב להתרחש נס אדיר שבמהלכו יפציע אור הגאולה – ממש כשם שהיה צורך בניסים בזמן גאולת מצרים.

נפלאות הגאולה

מחלוקת זו היא בעצם המשך לעוד מחלוקת בין שני התנאים. נאמר בגמרא (סנהדרין צז,ב): "רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, ואם לאו – אין נגאלין". לעומתו סבור רבי יהושע, שכשיגיע זמן הגאולה, שום דבר לא יוכל לעכבהּ; שכן הגאולה אינה תלויה "לא בתשובה ומעשים טובים", אלא תבוא מלמעלה. לדעת רבי יהושע, גם התשובה שתידרש לצורך הגאולה תבוא מלמעלה – הקב"ה ייצור נסיבות שיאלצו את עם-ישראל לשוב בתשובה.

בהמשך הגמרא נאמר שרבי אליעזר שתק והודה לרבי יהושע, ואכן כך נקבעה ההלכה. גם במחלוקת על חודש הגאולה, ההכרעה היא שזה חודש ניסן, כפי שנאמר בפשטות במדרש (שמות רבה טו,א): "יבוא משיח, שנקרא ראשון, בחודש הראשון, שנאמר החודש הזה לכם ראש חודשים" (= חודש ניסן).

אולם אף שהגאולה תבוא 'בניסן' – מתוך ניסים ומלמעלה – בכל-זאת היא תהיה פנימית ותחדור לתוך גדרי המציאות (שלא כבגאולת מצרים), שכן העבודה של עם-ישראל במשך כל הדורות כבר הכינה את הקרקע וסללה את הדרך, שכאשר יפציע אור הגאולה, יוכל העולם לקבלו בפנימיות ובתוך גדריו הטבעיים. זו גדולתה של הגאולה הקרובה, שאף שהיא באה מלמעלה, היא מתחברת עם המציאות הטבעית של העולם וחודרת לפנימיותו בשלמות העליונה ביותר.

חיים יהודיים

התשובה שהביא האדמו"ר לעולם הבא

חודשיים בלבד אחרי שהחל לשמש אדמו"ר, בשנת תשל"ב (1972), הקים האדמו"ר מוויז'ניץ, רבי משה-יהושע הגר זצוק"ל, את ארגון 'צעירי ויז'ניץ'. מטרת הארגון הייתה ליצור קשר עם צעירים שהם נצר לחסידות ויז'ניץ, ולנסות לקרבם בחזרה לחסידות.

זקני חסידי ויז'ניץ סיפרו שהאדמו"ר התבטא על הסיבה שהובילה אותו להקמת הארגון: "כשאבוא למעלה, הסבים שלי ישאלו אותי: 'מה קורה עם כל הבחורים שהוריהם וסביהם היו נוסעים אל אדמו"רי ויז'ניץ? איפה הם היום?'. ארגון 'צעירי ויז'ניץ' הוא התשובה שאשיב להם".

להחזיר לשורשים

"המטרה הראשונה הייתה כמובן להחזיר את ה'בנים' הביתה, אבל יש גם העניין של 'יפוצו מעיינותיך חוצה'", מסביר הרב ישראל-אברהם שכטר (54), העומד בראש הארגון זה עשרות שנים. בארבעים שנות קיומו של הארגון הוא מציג הישגים מרשימים: מאות אברכים, מקצתם רבנים ותלמידי-חכמים בולטים, חזרו או הגיעו לחסידות בזכות הארגון. היו מהם שלמדו בעבר בישיבות תיכוניות וכיום הם חסידי ויז'ניץ לכל דבר.

הרב שכטר מוסיף: "המוטו של הרבי בכל שנות כהונתו היה לימוד תורת החסידות. הוא סבר שלימוד תורה ולימוד חסידות צריכים לבוא יחד". אנשי הארגון עשו מאמצים להגיע אל אותם צעירים, בעיקר על-ידי רשימות של משפחות החסידות לדורותיהם.

פיצוי מיוחד

הרב שכטר מספק הצצה להשקעה של האדמו"ר בהחזרת צעירים אל חיק החסידות: "בוויז'ניץ לא נהוג לערוך 'טיש' ביום השני של ראש-השנה. בשנת תשמ"ג (83') צעד צעיר מגבעת שמואל, שבה למד בישיבה תיכונית, עד בית-המדרש של החסידות בבני-ברק, בשאיפה להשתתף ב'טיש'. הוא פגש אותי מחוץ לבית-המדרש ושאל מתי ה'טיש' מתחיל. השבתי לו שהלילה אין 'טיש'. אכזבה רבה נראתה על פניו. ריחמתי עליו ולקחתי אותו אל ביתו של הרבי. דפקתי בדלת וסיפרתי לגבאי על הצעיר. הגבאי סיפר זאת לרבי, והתגובה הדהימה אותנו: הרבי הזמין אותו להשתתף בסעודת החג עם הרבי ובני משפחתו".

עם השנים התפתח הארגון ונעשה אחד הארגונים המרכזיים בחסידות. צעירי ואברכי החסידות לומדים עם הצעירים המתקרבים, לצד הוצאה לאור קבועה של חוברות וספרים בעבור המתקרבים. הרב שכטר ואברכים רבים בחסידות היו נוסעים בקביעות לישיבות מסויימות ללמוד עם המתקרבים ולדרבנם ללמוד חסידות.

ההבטחה התקיימה

"היה בחור מישיבה דתית-לאומית מפורסמת, שהחל ללמוד חסידות וזכה ליחס מיוחד מהרבי", מספר הרב שכטר. "פעם אחת באה אימו אל הרבי וטענה שהוא מתקרב מהר מדיי. הרבי הבטיח לה שהיא תרווה ממנו נחת. כך היה, הבן הזה דאג לה ופרנס אותה עד יומה האחרון, במסירות אין-קץ".

בשנים האחרונות, למרות מצב בריאותו הקשה של האדמו"ר, הוסיף הארגון להתנהל במרץ, בהדרכת בנו הבכור של האדמו"ר וממשיך דרכו, האדמו"ר רבי ישראל הגר שליט"א.

האדמו"ר זצ"ל באירוע של צעירי ויז'ניץ. לצידו בנו רבי ישראל. מימין: הרב שכטר

פינת ההלכה ומנהג

הלכות חודש ניסן

שאלה: מה הם הדינים והמנהגים המיוחדים של חודש ניסן?

תשובה: בשבת זו, שהיא ראש-חודש וגם קוראים בה את פרשת החודש, מוציאים שלושה ספרי-תורה. בספר הראשון עולים שישה בפרשת השבוע (ויקרא), ואין אומרים אחרי הקריאה קדיש. בספר השני קוראים לשביעי מתוך קריאת ראש-חודש (בפרשת פינחס), מ"וביום השבת". מניחים לידו את ספר-התורה השלישי, ואומרים חצי קדיש. בספר השלישי קורא המפטיר את 'פרשת החודש' (בפרשת בוא) [למנהג הספרדים אומרים חצי קדיש גם אחרי המפטיר]. ההפטרה היא של פרשת החודש. למנהג הספרדים וחב"ד מוסיפים להפטרה גם פסוק ראשון ואחרון של הפטרת שבת ראש-חודש ("השמים כסאי").

קרבנות הנשיאים: מראש-חודש ועד י"ב בניסן אומרים בכל יום אחרי התפילה את ה'נשיא' של אותו יום. הכוונה לקרבנותיו של נשיא השבט שהקריב ביום זה בשעת חנוכת המשכן במדבר. קרבנות אלו הוקרבו מא' בניסן ועד י"ב בו, וכך אומרים אותם. ברבות מקהילות ישראל מוסיפים 'יהי רצון' מיוחד, ויש מוסיפים עוד פסוקים.

ברכת האילנות: פעם אחת בשנה, בחודש ניסן, מברכים על עצי-פרי (רצוי שניים) פורחים. הברכה: "ברוך... שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות, ליהנות בהם בני-אדם".

לפי אדמו"ר הזקן אפשר לברך כל החודש, כל עוד יוצאים פרחים. לדעת ה'משנה ברורה' אפשר לברך גם כשהתחיל גידול הפרי, כל עוד אינו ראוי לאכילה. פוסקים רבים כתבו שגם בראייה שנייה נהגו לברך, אם לא בירכו בראשונה. ה'משנה ברורה' וה'חזון עובדיה' מתירים לברך באייר אם לא בירכו בניסן.

תחנון: הואיל ורוב החודש יצא בשמחה – י"ב ימי הנשיאים, ערב-פסח וחג-הפסח – אין אומרים תחנון ואין צמים ואין מספידים נפטר (אלא חכם בפניו) במשך כל חודש ניסן.

מקורות : שו"ע או"ח סי' רכו, תכט ונו"כ. סדר ברכות הנהנין (בסוף שו"ע אדמו"ר הזקן ח"א) פי"ג הי"ד. שולחן השלם פרק פז, הגדה 'חזון עובדיה' עמ' ז, בירור הלכה סי' רכו, והנסמן בהם.