הבה נשמח כולנו בשמחת חג הפסח בהרחבת הדעת
31/3/2021
דבר תורה: הבה נשמח כולנו בשמחת חג הפסח בהרחבת הדעת
סיפור וה התרחש בזמן בו שלטה האימפריה הרומית בעמים וארצות רבות, ושמה הלך מסוף העולם ועד סופה, העיר רומי עצמה נחשבה או כמרכו העולם וכעיר החשובה והעשירה ביותר עליה אדמות, בין החוקים הרבים ששלטו באותה תקופה ברומא, היה חוק שאסר על יהודים את הכניסה לעיר, לא וו בלבד שלגור בעיר או לנהל בה עסקים נמנע מהיהודים, אלא נאסר עליהם אפילו לעבור בה ולהציב בה מדרך כף רגל, ומי שעבר על חוק וה היה צפוי לעונש מוות ח״ו.
באותם הימים אירע שסוחר יהודי מפורסם בשם ר, הלל נמצא פעם בחשאי ברומא לרגל עסקיו, בגלל שיטפונות שאירעו בתקופת האביב ברומא וסביבתה, לא הצליח ר, הלל לחוור הביתה לחג הפסח שהתקרב ובא, המחשבה לבלות את חג הפסח בעיר ורה, ובמיוחד ברומא וו המסוכנת ליהודים, גרמה לר׳ הלל טרדה ודאגה רבה, אולם מאידך לא היתה לו כל ברירה, והיה עליו למהר ולטכס עצה כיצד והיכן יבלה את החג, ואיך יצליח להישמר מהאיסור החמור של אכילת חמץ, וכיצד יוכל לקיים את מצוות אכילת מצה בפסח.
הזמן חלף מהר והנה כבר ערב פסח אחר הצהרים, ור׳ הלל עדיין אינו יודע היכן הוא עומד בעולם, רק עתה הוא הרגיש את טעמה המר של הגלות, וכמה היה חפצו לחוג את חג החירות והגאולה ככל משפטו וחוקתו בקרב משפחתו. לפתע עלה בדעתו רעיון, אין ספק אמר לעצמו כי חיים ברומא יהודים המתכוננים עתה בהסתר ובהיחבא לקבלת חג החרות, הוא החליט ללכת לשוק, ולראות אם מישהו קונה מצרכים שריחו הטוב של חג הפסח נודף מהם, כגון חורת למרור, שהיהודים שמים על קערת הסדר וכדו', מי שקונה בערב פסח אחר הצהרים חורת, הוא ודאי יהודי השומר מצוות בהסתר, ור׳ הלל היה בטוח כי הוא כבר ימצא את הדרך איך לבלות את החג במחיצתו של קונה המרור.
בעומדו כך בשוק ובהתבוננו לצדדים, הבחין ר, הלל לפתע בכרכרה הדורה שהתקרבה לשוק, וממנה ירד לא אחר אלא ראש העיר רומא בכבודו ובעצמו, ר, הלל לא האמין למראה עיניו, כאשר ראה שראש העיר ירד מהר מהכרכרה, ולחש משהו לאזני משרתו שניגש אל אחד ממוכרי הירקות, וקנה אצלו חופן של חזרת. לקהל הרב שהתאסף סביב הכרכרה, הסביר ראש העיר כי הוא בא במיוחד כדי לעמוד על מצב העניינים בשוק, וכדי לראות איזה שיפורים אפשר להכניס שם לטובת ציבור הקונים והמוכרים גם יחד. מיד אחרי שהמשרת קנה את החזרת, עלה ראש העיר על הכרכרה ההדורה וחזר לארמונו. לר׳ הלל לא היה צל של ספק כי ראש עירית רומא, העיר אשר בה אסור ליהודי לגור ואפילו להימצא בה, הוא יהודי, ולא זו בלבד אלא יהודי חרדי הבא בעצמו לשוק כדי לקנות את המרור לליל הסדר. הבעיה שניצבה עתה בפניו כיצד להגיע אל ראש העיר ובאיזה אופן לגלות לו את סודו.
הזמן היה קצר ור׳ הלל הלך מיד אל הארמון, וביקש ראיון עם ראש העיר בענין חשוב ביותר שאינו סובל דיחוי, כשקיבל את הרשות להיכנס, אמר ר, הלל לראש העיר בפתח דבריו: אני מבקש את תשומת לבך רק לרגעים אחדים ואני מקוה שתוכל לעזור לי, אני יהודי, והערב הוא ליל התקדש חג הפסח שלנו, התעכבתי כאן ברומא שלא באשמתי, ולאחר שנוכחתי לדעת בראותי את קנית החזרת, כי כבודו יהודי, אני מבקש להיות אורח אצלך בשמונה ימי החג, אני אשלם כמובן כמה שתבקש.
ראש העיר הקשיב בשקט לדברי ר, הלל, ולא ענה לו במלה אחת, במקום זה הוא אחז בזרועו של ר, הלל והכניסו לחדר שני, שם פתח דלת סודית שהובילה לאולם תת קרקעי גדול שהיה חלק מדירת סתר, באולם זה עמדו שולחנות מוכנים כל טוב, וריח של מאכלי יום טוב עמד בחללו של המקום, כאן מצד שני תמצא חדר בשבילך, אמר ראש העיר לר׳ הלל, והושיט לו יד ידידותית לברכת שלום עליכם.
בהגיע שעת המנחה, דפק משרת על דלת חדרו של ר, הלל, וקרא לו ללכת להתפלל בבית הכנסת, בית כנסת יפה ומהודר שכזה לא ראה ר, הלל מימיו, הקירות היו עשויים מאבני שיש יקרות, המנורות היו ריקועי זהב טהור, ועל התקרה ציורים אמנותיים בעלי רמה, לבושו של הקהל בבית הכנסת היה חגיגי וכל האווירה הזכירה התרוממות הרוח, כל זה לא התאים למה שר, הלל דימה בנפשו, באווירת בית כנסת מחתרתית שהמתפללים חיים בפחד מתמיד מאימת השלטונות.
לאחר תפילת המנחה אמר הצבור את סדר קורבן פסח ובתום תפילת הערבית אחלו המתפללים איש לרעהו חג שמח, וכל הקהל נכנס לאולם האוכל הגדול שליד בית הכנסת כדי לערוך שם את הסדר. את ר, הלל הושיבו בראש השולחן ששוב לא האמין למראה עיניו, הזאת רומא העיר שבה אסור ליהודי לגור? האין זו הוכחה לכך שהגויים עם כל הגזרות שיגזרו על היהודים, לעולם לא יצליחו להתגבר על רוח התורה המפעמת בעם? הנה עם ישראל חי וקיים גם כאן ברומא, והוא נצחי יחד עם תורתו.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
