אוצרות -חינוך (1 תגובות לחידוש זה)
אֲוִירָה טְעוּנָה עָמְדָה בַּחֲלַל הַחֶדֶר הַגָּדוֹל. זוֹ הָיְתָה אֲסֵפַת הַמּוֹרִים הַחָדְשִׁית בְּבֵית-הַסֵּפֶר הַיְּהוּדִי הֶחַבַּ"דִי בָּעִיר הָאָמֶרִיקָאִית הַמְּרֻחֶקֶת.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הָאֲוִירָה בָּאֲסֵפוֹת הַלָּלוּ הָיְתָה טוֹבָה וּמְלֵאַת רוּחַ חִיּוּבִית. כָּל הַמּוֹרִים רָאוּ אֶת עַצְמָם כִּשְׁלִיחִים וּמָצְאוּ סִפּוּק רַב בָּעֲבוֹדָה עִם עוֹד יֶלֶד יְהוּדִי, וְעוֹד אֶחָד... רַעְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים הָיוּ צָצִים בְּכָל אֲסֵפָה כָּזֹאת, כֵּיצַד לְהַאֲהִיב עַל הַתַּלְמִידִים אֶת לִמּוּד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת.
אַךְ הַפַּעַם, הָ'רַעְיוֹן' שֶׁהִצִּיעַ הַמּוֹרֶה הֶחָדָשׁ יַחֲסִית, הָרַב אֶפְרַיִם, הִמֵּם אֶת כֻּלָּם וְהִשְׁאִיר אוֹתָם בִּתְחוּשָׁה קָשָׁה.
הָרַב אֶפְרַיִם הִתְיַחֵס לְפַרְשִׁיָּה כְּאוּבָה שֶׁהִתְרַחֲשָׁה לֹא מִכְּבָר. הִתְבָּרֵר שֶׁמִּסְפַּר תַּלְמִידִים נָהֲגוּ בִּקְבִיעוּת לָצֵאת בִּשְׁעוֹת הַשִּׁעוּרִים וּלְבַלּוֹת אֶת זְמַנָּם בְּמֶרְכְּזֵי הַקְּנִיּוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּעִיר. הֵם פָּעֲלוּ בְּתִחְכּוּם רַב; יָצְאוּ בְּכָל פַּעַם בְּשִׁעוּרִים אֲחֵרִים, וְכָךְ עַל פְּנֵי תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, אַף אֶחָד מִן הַצֶּוֶת לֹא תָּפַס שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּעָיָה חֲמוּרָה עִם הַתַּלְמִידִים הַלָּלוּ.
כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר הִתְבָּרֵר, הַתַּלְמִידִים כַּמּוּבָן בָּאוּ עַל עָנְשָׁם. אֲבָל הָרַב אֶפְרַיִם הִצִּיעַ גִּישָׁה אַחֶרֶת לַחֲלוּטִין: "כְּפִי שֶׁהֵבַנְתִּי, שָׁנִים רַבּוֹת בֵּית-הַסֵּפֶר עָסַק בְּהַתְמָדָה בַּמְּשִׂימָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַגְדָּלַת מִסְפַּר הַתַּלְמִידִים. כָּל הַמַּאֲמַצִּים כֻּוְּנוּ לְכָךְ שֶׁכַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר יְלָדִים יְהוּדִיִּים מִבְּנֵי הַקְּהִלָּה, יִזְכּוּ בְּחִנּוּךְ יְהוּדִי חַבַּ"דִי שָׁרְשִׁי. אֲבָל עַכְשָׁו, לְפִי דַּעְתִּי, הִגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁנּוֹת אֶת הַתְּפִיסָה. מֵעַתָּה לֹא צָרִיךְ לַעֲבֹד עוֹד עַל כַּמּוּת, אֶלָּא דַּוְקָא עַל אֵיכוּת.
"לַתַּלְמִידִים הַסּוֹרְרִים שֶׁכָּךְ הֵתֵלּוּ בְּבֵית-הַסֵּפֶר, צָרִיךְ פָּשׁוּט לוֹמַר – שָׁלוֹם! כֵּן, לֹא צָרִיךְ לְפַחֵד לְסַלֵּק אוֹתָם מִבֵּית-הַסֵּפֶר! אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלֹּא צָרִיךְ כָּל-כָּךְ לַחְשֹׁשׁ מִוִּתּוּר עַל כַּמָּה תַּלְמִידִים שׁוֹבָבִים".
הָרַב אֶפְרַיִם סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו וּדְמָמָה מְעִיקָה הִשְׂתָּרְרָה בַּחֲדַר הָאֲסֵפוֹת. כָּל אֶחָד מִן הַמּוֹרִים הִרְגִּישׁ שֶׁדְּבָרָיו שֶׁל הָרַב אֶפְרַיִם הֵם אוּלַי הֶגְיוֹנִיִּים, אֲבָל קָשֶׁה מְאוֹד לְקַבֵּל אוֹתָם.
"אֲנִי מַרְגִּישׁ מְאוֹד לֹא נוֹחַ עִם הָרַעְיוֹן הַזֶּה" – אָמַר הָרַב רָבִּינוֹבִיץ', מִן הַמּוֹרִים הַוָּתִיקִים בְּיוֹתֵר.
"דַּוְקָא חָשַׁבְתִּי שֶׁלְּךָ יִהְיֶה יוֹתֵר קַל עִם הַדְּבָרִים" – הֵגִיב הָרַב אֶפְרַיִם בִּפְלִיאָה. "הֲרֵי רַבִּים מְאוֹד מִן הַתַּלְמִידִים בְּבֵית-הַסֵּפֶר, הִגִּיעוּ הוֹדוֹת לִפְעִילוּת הָרִשּׁוּם שֶׁלְּךָ. אָז תַּחְשֹׁב שֶׁהִצְלַחְתָּ לִרְשֹׁם אַרְבָּעָה תַּלְמִידִים פָּחוֹת... זֶה הֲרֵי מִסְפָּר מְבֻטָּל, בְּיַחַס לְמִסְפָּרָם הָרַב שֶׁל תַּלְמִידֵי בֵּית-הַסֵּפֶר".
שׁוּב הִרְגִּישׁוּ כָּל הַנּוֹכְחִים בַּחֶדֶר שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּעָיָה יְסוֹדִית בַּדְּבָרִים שֶׁאוֹמֵר הָרַב אֶפְרַיִם. הַמְּנַהֵל, הָרַב כֹּהֵן, הֶחְלִיט שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְהִתְעָרֵב בַּדִּיּוּן:
"אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁאַתָּה לֹא מַעֲרִיךְ נָכוֹן, עַד כַּמָּה אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ תְּאֵבֵי-שָׁלָל, הָרוֹדְפִים אַחַר כָּל דָּבָר יָקָר וְנוֹצֵץ" – הוּא אָמַר כְּשֶׁעַל פָּנָיו חִיּוּךְ דַּק.
כָּל הַנּוֹכְחִים תָּמְהוּ לְמִשְׁמַע דְּבָרָיו, וְעַל פָּנָיו שֶׁל הָרַב אֶפְרַיִם הָיְתָה אֲרֶשֶׁת שֶׁל תַּדְהֵמָה מֻחְלֶטֶת. "זְ... זֶה לֹא נָכוֹן. רָאִיתִי בְּעַצְמִי שֶׁכֻּלְּכֶם אֲנָשִׁים צְנוּעִים הַמִּסְתַּפְּקִים בְּמוּעָט. וְחוּץ מִזֶּה, מָה זֶה קָשׁוּר בִּכְלָל לַדִּיּוּן עַל סִלּוּקָם שֶׁל הַתַּלְמִידִים?" – הוּא שָׁאַל.
"אוֹהוֹ, אֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא מְסַפְּקִים בְּמוּעָט. בְּוַדַּאי לֹא כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּאוֹצָרוֹת יְקָרִים" – קָבַע שׁוּב הַמְּנַהֵל בְּהֶחְלֵטִיּוּת. וְאָז הוּא הֶחְלִיט לְהַסְבִּיר אֶת דְּבָרָיו: "כַּאֲשֶׁר יַם-סוּף פָּלַט אֶת אוֹצְרוֹת מִצְרַיִם, עַם-יִשְׂרָאֵל הֵחֵלּוּ לֶאֱסֹף בְּמֶרֶץ אֶת הַשָּׁלָל. הֵם עָבְדוּ בְּלִי לְהִתְעַיֵּף בְּאִסּוּף הָאוֹצָרוֹת, עַד-כְּדֵי-כָּךְ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה צָרִיךְ לְהַסִּיעַ אוֹתָם מִשָּׁם נֶגֶד רְצוֹנָם. כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַפָּסוּק: 'וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף'. מְפָרֵשׁ רַשִׁ"י: 'הִסִּיעָן בְּעַל כָּרְחָם'.
"מַדּוּעַ הִתְעַקְּשׁוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֶאֱסֹף עוֹד וָעוֹד? כִּי הֵם יָדְעוּ שֶׁבִּזַּת מִצְרַיִם הִיא הָאוֹצָר הָרוּחָנִי הַגָּדוֹל שֶׁהֵם לוֹקְחִים אִתָּם. נִיצוֹצוֹת רַבִּים שֶׁל קְדֻשָּׁה נַעֲלֵית, שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ עֹמֶק הַקְּלִפּוֹת שֶׁל חֶשְׁכַת מִצְרַיִם, הָיוּ טְמוּנִים בְּאוֹתוֹ שָׁלָל. לָכֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֹא רָצוּ לְוַתֵּר עַל אַף חֵלֶק, עַל אַף נִיצוֹץ, כְּדֵי לְהָשִׁיב וּלְהַעֲלוֹת לִקְדֻשָּׁה כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר.
"הַיַּחַס הַזֶּה חַיָּב לְלַוּוֹת גַּם אֶת כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּקֵרוּב יְהוּדִים לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. כְּשֶׁאָנוּ עוֹסְקִים, בִּנְפָשׁוֹת מֵעַם-יִשְׂרָאֵל, אֵין דָּבָר כָּזֶה 'רַק אַרְבָּעָה תַּלְמִידִים'. כָּל תַּלְמִיד הוּא עוֹלָם מָלֵא, וּבְכָל נְשָׁמָה כָּזֹאת אָנוּ צְרִיכִים לְטַפֵּל בִּמְלֹא הַלְּהִיטוּת, מַמָּשׁ כְּאִלּוּ בְּיָדֵינוּ אוֹצָר יָקָר מִפָּז מִשְּׁלַל מִצְרַיִם שֶׁעַל שְׂפַת יַם-סוּף.
"וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַפְתִּיעַ אוֹתְךָ וּלְגַלּוֹת, שֶׁבְּעִקְּבוֹת מַאֲמַצִּים מְיֻחָדִים מִצִּדֵּנוּ, בֵּית-הַסֵּפֶר עוֹמֵד לְקַבֵּל לִשְׁעָרָיו עוֹד כַּמָּה תַּלְמִידִים מִן הַסּוּג הַזֶּה. פָּשׁוּט, אִי-אֶפְשָׁר לָתֵת לְאוֹצָרוֹת שֶׁכָּאֵלּוּ לַחְמֹק מִתַּחַת יָדֵינוּ. אַךְ כַּמּוּבָן יֵשׁ לְהֵעָרֵךְ בְּהֶתְאֵם, כְּדֵי לָתֵת לָהֶם בֶּאֱמֶת אֶת הַחִנּוּךְ הַטּוֹב בְּיוֹתֵר!".
הַמְּנַהֵל סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו, וְהַמּוֹרִים נֶאֶנְחוּ אַנְחַת-רְוָחָה. אָכֵן, הֵיטִיב הַמְּנַהֵל לְהַבִּיעַ אֶת תְּחוּשָׁתָם. הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת הָרַב אֶפְרַיִם בְּעַצְמוֹ, שֶׁמִּיָּד הִצְהִיר: "הֵבַנְתִּי, וַאֲנִי אַף מוּכָן לְהִתְנַדֵּב לְכָל פְּעִילוּת אוֹ תָּכְנִית שֶׁתַּעֲלֶה וּתְרוֹמֵם אֶת אַרְבַּעַת הַתַּלְמִידִים הַלָּלוּ וְחַבְרֵיהֶם הַחֲדָשִׁים, לְמָקוֹם טוֹב בֶּאֱמֶת".
מה שכן ברור, כשיש צות שעובדים לא רק בשביל להתפרנס, אלא ובעיקר להציל עוד נשמה ועוד נשמה, ההחלטה הסופית תהיה לא לסלק, אלא במקרים מאד קיצוניים.
אוסיף חויה אישית, שחפשתי לבני ישיבה, ומצאתי ישיבה חסידית כללית בבני ברק, שמקבלת כל בחור, כל מי שנזרק מישיבה אחרת יש לו מקום אצלם, לקח לי זמן וקלטתי, את המסירות נפש שלהם, הם לא מוכנים לראות בחור ברחוב, כל אחד מתקבל, יש להם מסירות לכל אחד, זוהי לא ישיבה שמכריזה על עצמה "ישיבה למצוניים", אלא "צות של מצויינים".