'"ויאמר ממוכן". תנא: ממוכן זה המן, ולמה נקרא שמו ממוכן? שמוכן לפורענות. אמר רב כהנא: מכאן שההדיוט קופץ בראש' (מגילה יב,ב). 'מוכן לפורענות – עומד להיות תלוי. מכאן שההדיוט קופץ בראש – שהרי מנה אותו הכתוב לבסוף, אלמא גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש' (רש"י). מניין לחז"ל שזהו המן? הראב"ע אומר 'אולי קבלה היתה כי ממוכן הוא המן' (ראב"ע, אסתר א,טז). אמנם בפשטות משמע שדרשו זאת כרמז שהוא מוכן למשהו, ולכן העמידו שמוכן לפורענות (אם כי הגיוני להבין שזו היתה מסורת, ורק הסמיכוה ברמז בשמו, כמו שהביאו רמזים על הקרבנות בשמותם). אולי גם על דרך הדרש למדו שממוכן מרמז על השולחן (כמובא מיד לפניו): 'א"ר לוי: כל פסוק זה על שום קרבנות נאמר: "כרשנא", אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך? "שתר", כלום הקריבו לפניך שתי תורין? "אדמתא", כלום בנו לפניך מזבח אדמה? "תרשיש" כלום שימשו לפניך בבגדי כהונה, דכתיב בהו (שמות כח, כ) "תרשיש ושהם וישפה"? "מרס", כלום מירסו בדם לפניך? "מרסנא", כלום מירסו במנחות לפניך? "ממוכן", כלום הכינו שלחן לפניך?' (שם). הרי שממוכן כנגד השולחן, והרי על השולחן שמים את לחם הפנים שנאכל לכהנים, והוא עשוי מחיטה, כך שמזכיר את עץ הדעת: 'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון … ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). והרי המן מרומז בעץ הדעת: 'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' (חולין קלט,ב), כך שמרומז בממוכן על המן, ובפרט שהדימוי לעץ הדעת בא לרמז שיתלה על העץ (רש"י), שזהו ממוכן מלשון 'מוכן לפורענות'. אמנם בפשטות אפשר שאין הכוונה שממוכן עצמו היה המן, אלא שהם קשורים, שממוכן עשה דברים שבעקבותיהם המן נפל אח"כ, שגרם לו להיות מוכן לפורענות, שאלמלי העצה להרוג את ושתי, לא היתה אסתר במקומה, וממילא המן לא היה נופל. או אפילו אפשר שממוכן עצמו לא היה המן, אלא שהוא היה מתייעץ עם המן, ולכן חז"ל מחברים ביניהם, כי העצה ממנו. בזה יובן שע"פ התרגום ראשון (אסתר ב,א) אחשוורוש הרג את שבעת היועצים, הרי שממוכן מת, אז איך המן מופיע אח"כ שוב? ע"פ דברנו מובן, שהרי לא היה המן עצמו. אמנם אפשר שבתרגום נאמר שגזר שיהרגום אבל בפועל לא הרגו את המן (או שחולק על התנא, כמו שישנה דעה במדרשים שממוכן היה דניאל [תוס' ד”ה 'ממוכן', מגילה שם]). אולי אפשר שראו רמזים נוספים להיות המן בשם ממוכן (שזה שם כינוי לאחראי על תפקיד מסויים, ואילו המן זה השם הפרטי שלו): חז"ל דורשים שאחשוורוש כעס על המן בהקשר לושתי, ונרגע רק בתלייתו: '"וחמת המלך שככה". שתי שכיכות הללו למה? אחת של מלכו של עולם, ואחת של אחשורוש. ואמרי לה: אחת של אסתר, ואחת של ושתי' (מגילה טז,א). ממילא מובן שגם בזה רמזו על שהמן הוא ממוכן (אם כי אפשר לומר שזכר את הנעשה לושתי, שעכשיו נרגע בשל שהגן על המלכה, ולא שהמן הוא שגרם למות ושתי). נראה שלכן כשממוכן נותן את עצתו יש קרי וכתיב: הקרי הוא "ממוכן” כשמו, אבל בכתיב זה "מומכן" (אסתר א,טז). מדוע שונה בכתיב? אלא שבא לרמז בכתיב כעין שנאמר 'מום כאן', שכאן היה המום של ממוכן, ומה בא לומר בזה? בא לומר שכאן יש את המום של המן בעיני אחשוורוש, שלכן בשתי השכיכות הכוונה גם להרגעה מהעצה על הריגת ושתי, שזה היה מנקר בליבו של אחשוורוש. עוד נראה שנאמר "אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו" (אסתר ג,א), שאחר הדברים הכוונה אחר כל מה שנעשה קודם, שזה כולל את לקיחת אסתר למלכה. שמה הקשר של גדלות המן ללקיחת אסתר (אמנם בפשטות זה רק מציין את הזמנים, אבל מכך שבכלל נאמר משמע שזה בא ללמד משהו)? אלא שקודם ממוכן קפץ בראש, כמו שאומר ר"כ 'מכאן שההדיוט קופץ בראש', שהוא היה הנמוך מכולם (רש"י), לכן מדגישה המגילה שעכשיו אחשוורוש גידלו, כיון שקודם היה הנמוך מכולם, שזה רמז שהמן הוא ממוכן. שלכן עכשיו גידלו מעל כולם, כי אהב את אסתר, ולכן ראה זאת כזכות להמן שיעץ להוריד את ושתי, וכך עכשיו יש לו מלכה שרווה ממנה נחת, ולכן בעקבות כך עכשיו גידלו. אולי גם רמז בדברי אסתר: “ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד" וגו' (אסתר ז,ג-ד). מיילא עמה נמכר לאבדון, אבל היא עצמה מי יעז לפגוע בה? וכן אומר אחשוורוש: “ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא" (שם,ה), שמדוע אומר פעמיים? (עונה הראב"ע שזה ביטוי של כעס כאומר 'מי זה, מי זה', או כאמירה מי זה ואם הוא ברשותי.) אולי הסיבה היא שאומר פעם אחת "מי הוא זה" האיש הרע שרוצה לאבד את עמך, ומוסיף "ואי זה הוא" מי זה האדם שיש בידו יכולת לפגוע במלכה?. הרי שהמן מזוהה כאדם שיש בו יכולת לפגוע במלכה (לכן גם בהמשך לאחר תליית המן כשמבקשת להחזיר את הספרים, לא אומרת את עצמה שהיא בסכנה, אלא רק את עמה [אסתר ח,ו], כיון שרק המן הוא שיכול לעשות זאת נגדה), שזה רומז על כך שהוא גרם להרג ושתי, ולכן אומרת אסתר שרק הוא יכול לגרום למותה כמו שגרם למותה של ושתי (ולכן בתליית המן אחשוורוש נרגע מהכעס על המן ממה שתכנן על אסתר ועל ושתי, בשל דברי אסתר שחיברה ביניהם). אולי גם ראו רמז בכך שממוכן הוא שיעץ מה לעשות בושתי, שאמנם ע"פ המדרש היו לו סיבות לפגוע בה (אסת"ר ד,ו), אולם בפשטות מדוע הוא שקפץ ראשון (ע”פ הגמ' והדעה במדרש שהם היו מתחילים מהחשוב יותר [אסת”ר שם]), ומדוע לא עצרוהו מלדבר בשל פגיעה בנימוסיהם? אלא שאולי זה משום שמי שהיו אחראים על שתיית היין במשתה היו המן ומרדכי: '"לעשות כרצון איש ואיש". אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב "איש יהודי”, המן "איש צר ואויב”' (מגילה יב,א). 'כרצון מרדכי והמן – הם היו שרי המשקים במשתה' (רש”י). ממילא כיון שושתי פגעה בשמחה והעוללות שהיתה לאחר שתיית היין (שכך היו נוהגים בפרס להתעולל אחר השתיה [כידוע היסטורית, וכן גם]) כמופיע בגמ': ' … אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות. וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים מדיות נאות, והללו אומרים פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי, אלא כשדיי. רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה' (מגילה יב,ב). לכן אע"פ שהמן היה ההדיוט שבין השרים, בכ"ז כיון שזה היה קשור לאחריות שלו לכן נתנו לו לדבר ראשון, ולכן ראו בזה רמז שממוכן הוא המן.