'אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי' (מגילה ז,ב). שואל האבודרהם: 'האיך חייבו חכמים להשתכר בפורים, והלא בכמה מקומות בתורה מזכיר שהוא מכשול גדול השכרות, כמו נח ולוט?', ועונה 'וי"ל מפני שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשוורוש היו ע"י משתה: כי בתחילה נטרדה ושתי מן המלכות ע"י משתה היין... ובאה אסתר תחתיה ע"י משתה... וכן עניין המן ומפלתו ע"י משתה היין היה. לכן חייבו להשתכר בפורים, מפני שבא הנס בעבור משתה היין שעשתה אסתר, ועתה יהיה נזכר הנס הגדול בשתיית היין'. מוסיף על כך מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה', אדר 'יין ותחפושות בפורים') שמוטיב היין אינו מקרי אלא מבטא את עניין פורים שהתחייבו כליה על שהשתתפו בסעודת אחשוורוש שביטאה חגיגה על אי הגאולה, שזהו חילול השם ולכן התחייבו כליה. אולם זה היה רק כלפי חוץ (כמו בהסברו של רשב"י שהשתחוו לצלם רק 'לפנים'), אבל בעצם לא באמת שמחו על אי הגאולה, ולכן זה מתבטא ביין ש'נכנס יין יצא סוד' (עירובין סה,א), כרמז שליבם היה שונה. אולי אפשר להוסיף שהיין מבטא את הנס מול המן ומחשבתו, שהמן נרמז בתורה בהקשר של עץ הדעת: 'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' (חולין קלט,ב), שזה מרמז שיתלה על העץ (רש"י), אולם נראה שגם מרמז על מחשבת המן שרצה להרוג את מרדכי מיד באותו יום בתליה (אסתר ה,יד), וכן להרוג את כל היהודים ביום אחד מיד, כמו בחטא עץ הדעת שהיה אמור אדם להענש מיד באותו יום במיתה (“ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות". בראשית ב,יז). שזה קשור לעניין החטא והטומאה בעולם, שגורמים למיתה, וכך זה בא לידי גילוי בהמן הרשע. לכן נראה שזה נרמז ביין, כרמז לעץ הדעת שלדעת ר"מ היה גפן: 'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר"' (ברכות מ,א). לכן על מעשה המן שגרם ליללה (“ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד שק ואפר יצע לרבים". אסתר ד,ג) [שגם בזה הוא כמו עץ הדעת], וקשור לעניין עץ הדעת, זה בא לידי גילוי ביין (לכן גם בגזרת המן הלכו לשתות יין מיד אח”כ: “הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות” [אסתר ג,טו]), ולכן כנגד זה רומזים בשתיית היין בשמחה על נס ההצלה שניצלנו מהמוות. בפרט שגם בשתיית היין מרמזים שיש גם צד גילוי חיובי של יין (ההיפך מהרעה שמתגלה אצל המן), שזהו יין אצל ת"ח: 'א"ר חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר (בראשית ח, כא) "וירח ה' את ריח הניחוח" וגו'. אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו יש בו דעת ע' זקנים, יין ניתן בע' אותיות וסוד ניתן בע' אותיות – נכנס יין יצא סוד' (עירובין סה,א). שגם זה התגלה בפורים: '"ביום השביעי כטוב לב המלך ביין". אטו עד השתא לא טב לביה בחמרא? אמר רבא: יום השביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות. אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות. וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים מדיות נאות, והללו אומרים פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו, אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי, רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה' (מגילה יב,ב). הרי שביסוד פורים (שהרי בעקבות כך הרגו את ושתי, ובהמשך עלתה אסתר למלכות במקומה) יש גילוי של ההבדל בין ישראל לאומות. לכן מבטאים בשתיית יין שאיננו כאותם השותים וחוטאים, כגוים, אלא השתיה אצלנו מחברת לקב"ה. לכן היין שנרמז בקשר לחטא ומיתה (עץ הדעת והמן), מתהפך אצלנו לצד הקדושה, ולכן זהו ששותים עד שלא מבדילים בין ארור המן לברוך מרדכי, כביטוי שהיין הוא גילוי של השינוי ביניהם, בין ארור של חטא לברוך של קדושה, מה שבמשך חיי היומיום הרגילים לא תמיד שמים לב להבדלים אלו. שכך היה נראה שבנ"י קשורים לחטא, כמו בשותפות לאחשוורוש במשתה החטא שלו (ובהשתחוות לצלם), ולכן נגזרה גזרת המן, אולם אין זו האמת, ולכן בפורים מתגלה ההבדל ביננו. (נראה שלכן המן רצה לתלות את מרדכי על עץ גבוה חמשים אמה [אסתר ה,יד], ובסוף נתלה עליו בעצמו, שזה רומז לעץ הדעת [שזהו "המן-העץ" שיתלה על עץ], שהוא ההיפך מתורה שהיא מופיעה בחמשה חומשים [שזה גימטריה קטנה של חמשים], וכן יש חמשים שערי בינה שקשור לדעת ה' [ר"ה כא,ב]. לכן המן שקשור לעץ הדעת רצה לפגוע במרדכי היהודי שמגלה את דעת ה' בעולם, שהוא רצה לעשות כמו הפגיעה של עץ הדעת בדעת ה' שבאדם, אולם בסוף נתלה עליו, שקיבל את עונשו מקשרו לעץ הדעת. לכן זה מתגלה בחמשים אמה כנגד שלמות הדעת [שזה חיבור לה', שהרי דורשים על משה מ"ותחסרו מעט מאלקים"] וכנגד התורה). עוד נראה שבהשתכרות אדם לא שם לב למציאות כראוי, שזה כרמז שבפורים מתגלה שה' מסובב ועושה ניסים דרך הטבע, מה שבדר"כ לא שמים לב לזה, לכן משתכרים עד שלא מבחינים בין ארור המן לברוך מרדכי, כעין שהם אינם יכולים לפעול רעה או טובה, אלא יש מישהו מאחוריהם שמסובב הכל (שנתן להם כח לעשות זאת), שזהו הקב"ה שסובב את נס ההצלה, שבכך התגלה יד ה' שנסתר בטבע. אולי זהו גם רמוז ברמז אסתר בתורה: 'אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר"' (חולין שם), שבנוסף לפשט שהכוונה 'למעשה אסתר – הסתר אסתיר, בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות' (רש"י), גם רומז לדברנו שה' מסתתר מאחורי כל הנעשה בפורים, (מהסיבה ועד הגלגול במעשי האנשים) שכל פורים הוא גילוי של ההסתר של ה' בעולם (שלכן גם הודגש באי כתיבת שם ה' במגילה להדגיש את ההסתר שה' מסתתר בכל הסיפור הזה). שזהו מצוות שתיית יין שמוציא סוד, להוציא את האמת שה' הוא שמגלגל את הכל בעולם. עוד נראה ששתיית יין מרמזת על קשר לעגל, ששם עבדו ע”ז ובנוסף "וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו), שזה כמו כאן שהתחייבו על ההשתחויה לצלם נבוכדנצר (ע”ז) וגם נהנו ממשתה אחשוורוש שזה שתיית יין, ואף פריצות שהייתה שם, כמו בעגל, ש“לצחק” זה עריות (רש”י), ולכן נענשו במיתה, כמו ש"לצחק" זה גם שפיכות דמים (רש"י), כעין העונש ע"י השלמת הדימוי ביניהם, כך שזה ביטוי של קשר כמו הנעשה בעגל. לכן מרדכי מרומז בשמן המשחה שבו מקדשים את המשכן ('מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן מירא דכיא'. חולין שם), שהמשכן קשור לתיקון העגל: 'דבר אחר: "משכן העדות” עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריה, עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה: ריבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית? אמר לו: לך אמור להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). לכך כתיב "משכן העדות”, שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל' (תנחומא "פקודי" סימן ב). שכך בדומה דרך מרדכי התגלגל נס ההצלה (שפנה לאסתר לפנות למלך), כמו התיקון לעגל, שזהו כאן כתיקון למעשים שבגללם נגזרה גזרת המן. ובעקבות כך ראו שה' שומר על בנ"י, שזהו כמו המשכן שהוא עדות שהשכינה בישראל, שכך ראו שה' אתנו גם בגלות ומצילנו ('תניא ר"ש בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שגלו שכינה עמהן' וכו'. מגילה כט,א). לכן זה מתגלה ביין, שמגלה את המעלה של בנ"י בחיבורם לתורה, והבאת השכינה, להיפך מהחטא, לכן קיבלו על עצמם שוב את התורה בפורים (שבת פח,א), להדגיש את העניין של חיבור לתורה (היפך מחטא העגל שקלקל), וזה מתגלה ביין ששותים כמצוה, שהוא מרמז על יין בגילוי של קדושה שהוא חיובי – שמקשר לה'. אולי גם אפשר שיין משבש דעתו של אדם, והוא בגימטריה שבעים, כרמז שכל מעשה פורים התגלגל בעקבות המשתה שנעשה בשל שאחשוורוש טעה בדעתו בחישוב של שבעים שנות הגלות (מגילה יא,ב). אולי שתיית יין רומזת לכך שקיבלנו על עצמנו את התורה מחדש בעקבות מעשה פורים, שזהו שתיית יין שמגלה כדעת קונו (וכן 'דעת זקנים נוחה הימנו' [מגילה טז,ב], שקשור בחיובי שבו לדעת תורה), שזה מתגלה ביין שעשוי מענבים, ש'גפן' גימטריה של 133, שזהו מעשה פורים שנעשה ב-127 מדינות, שבא כדי להשלים את מתן תורה (שקיבלו בכפיה ולכן עכשיו מושלם בקבלתם בפורים מרצון [שבת פח,א]) שרמוז ב"יום השישי", ו' סיון (שבת שם), ש-127+6=133 שזהו נרמז ביין שהוא היוצא מה-'גפן', שכך כאן זה מה שיצא בפורים (קבלת תורה מחדש). (אולי גם בכך רומז בשתיית היין שהוא מענבים, ש'ענב' זה 122 ועוד 5 של קבלת התורה מחדש [חמשה חומשי תורה], זהו 127 כמו המדינות במלכות אחשוורוש, שרומזים בפורים בשתיית היין לחיבור לתורה. שזה קשור לנעשה במלכות אחשוורוש, ותכליתו השלמת מתן תורה ע”י קבלת תורה ברצון, כמו בשמחה שבשתיית היין [שלשמחה מתחבר עם כל ליבו – בכל רצונו]). גם נראה שפורים מגלה על לעתיד לבא (יר' ברכות א,א), ולכן זהו כמו שבת שהיא כעין לעתיד לבא (ברכות נז,ב) [לכן תחילת פורים התגלגל בשבת שאז אחשוורוש קרא לושתי (מגילה יב,ב)], ובפורים היה קידוש השם וגילוי קדושה בעולם (שלכן גם רבים התגיירו), לכן זה כעין גילוי ברמז של קידוש של שבת, שהוא נעשה על יין, ולכן יש מצווה לשתות יין (בהקשר לקדושה, כמו שבנ”י בשתיית היין אומרים ד"ת ומשבחים את ה' [שם]). אולי אפשר גם ש'יין' זה שבעים, שרומז לשבעים זקנים, לומר שמרדכי היה משבעים זקנים, ולכן הבין שבעים לשון, שבשל כך הבין את דברי בגתן ותרש (מגילה יג,ב). שזה היה שורש להצלה, שכיון שהמן היה אהוב כ”ך ע”י אחשוורוש כך שיכול היה לקרות שלא יקשיב לאסתר. לכן היה צריך את מעשה בגתן ותרש, שבזה אחשוורוש הבין שמרדכי בעדו וממילא המן שנגד מרדכי אינו כ”ך בעדו, ולכן זה חיזק אצלו שאולי המן מתכוון להתנקש בו יחד עם אסתר (שלכן נדדה שנתו בלילה: 'שם את לבו על שזמנה אסתר את המן, שמא נתנה עיניה בו ויהרגהו'. רש”י אסתר ו,א), ובפרט כשסיפרו לו בספר הזכרונות על מעשה מרדכי אולי עלה לו החשש שלא מספרים לו בשל שלא כיבד את מרדכי כשסיפר לו על תכניתם להתנקש בו, ולכן בזה עוד יותר התחזק אצלו שאולי לא מספרים לו האנשים על תכנונם. לכן נס ההצלה קשור ביסודו להיותו של מרדכי משבעים הזקנים, שלכן הבין את שפתם של בגתן ותרש וכו', ולכן כנגד זה שותים יין שהוא שבעים (כשבעים זקנים ושבעים לשונות, ושהיין משמח דעתם של הזקנים). [אולי גם יין משפיע על הדעת, והביטוי המיוחד שיש בדעת האדם (מהחיות) זהו הדיבור, לכן רומז ביין גם על דיבורם של בגתן ותרש. והם שנים כמו שהזקנים בלשכת הגזית כעין קרובים למקום הארון (שיש בזה חשיבות כיון שמהם יוצאת תורה) שבו שני לוחות הברית, וכן בפורים קיבלו על עצמם את התורה שוב, וקבלת התורה באה יחד עם לוחות הברית]. אולי יין זה שבעים, שרומז ל'כליה' (65) ועוד חמש כנגד התורה, רמז שהיה עלינו גזרת כליה, אבל בסוף זה התהפך וחל על עמלק (על המן ובניו, ולדעת התרגום שכל ההרוגים היו עמלקים [ראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א], אז גם על כל ההרוגים), ולכן רומזים ביין שמבדיל ביננו לאומות (איך מתנהגים בעקבות השתיה), שזה קדושה מול טומאה, שכך כעין זה מול זה, וכך רומז ביין שהתגלה עם חיבור לתורה שהכליה לא חלה עלינו אלא עליהם, ובפרט על עמלק הטמאים. (אולי גם יין שרומז לשבעים רומז בסוד על עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא"י כשהיה בגיל שבעים [ע"פ דעה אחת בחז"ל, ראה 'עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא"י', ב'תורת המדינה' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל], שכך רומז שבעקבות מעשה פורים יעמוד בהמשך דריוש המלך, בנה של אסתר [ויק"ר יג,ה], ויאשר להמשיך את בניית המקדש בא”י. שזה כעין שישוב בנ”י בא”י קשור להשראת שכינה כעין קיום המקדש [חסד לאברהם ג,ז], ולכן אברהם שעלה בגיל שבעים וחזר וירד לחו”ל, ואח”כ עלה שוב בגיל 75 שאז התיישב בארץ, כעין רומז בגיל שבעים שבהמשך תהיה ישיבה שלמה בארץ, כמו שהחלו לבנות לפני אחשוורש ונעצרו, וימשיכו רק לאחר מכן בעקבות מעשה פורים, שבעקבותיו נולד דריוש שהתחנך ע”פ מרדכי ואסתר [שלא להיות כמו אביו שביטל את בנית המקדש], ולכן אישר להמשיך לבנות את ביהמ”ק).