"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז)

שלמה המלך בספר משלי (יב, יט) אומר: "שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר", והפירוש הוא:

"שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד" - האמת, אולי מקשה את הרגע, אבל היא נשארת עומדת לעד.

"וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר" - אַרְגִּיעָה, מלשון רגע. השקר פותר לך רק את הרגע הקרוב, אבל מסבך אותך בעתיד.

האותיות של המילה "אמת" הן רחוקות אחת מהשניה: א - בתחילת האותיות, מ - באמצע, ת - בסוף. ואילו האותיות של המילה "שקר" הן קרובות אחת לשניה: ק, ר, ש.

יש בכך רמז שהשקר טוב רק לרגעים הקרובים ולא מעבר, אולם האמת הולכת איתך ולצידך עד הסוף!

על חשיבות ה"אמת" כתב "אורחות צדיקים" (שער העשרים ושלושה):

"והמדבר אמת, אין מעלה כמוה. לכן (תהלים קיט, קס): 'רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת', ונאמר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". גם הרמיזות של אדם יהיו אמת, כי שכר האמת גדול מאוד. לכן ירגיל עצמו לילך באמת, ולעולם יודה על האמת... אל תבוש לקבל האמת מאיזה אדם שיהיה, אפילו מקטן שבקטנים ונבזה, אפילו הכי תקבל האמת ממנו, כי מרגלית טובה שהיא ביד קטן ונבזה, אפילו הכי חשובה היא כמרגלית".

ממשיך "אורחות צדיקים" ואומר לנו להיבדל מהבלי העולם ולאחוז "בחותמו" של הקב"ה שהוא האמת:

"עתה שהאריכה הגלות, בעוונותינו הרבים, יותר מדי, יש לישראל להיבדל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת, ולקדש עצמם אף במותר להם ולא לשקר לא לישראל ולא לגוי, שנאמר (צפניה ג, יג): 'שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית'... וכשיש אמת למטה - אז ישקיף השם יתברך בצדק על הארץ, שנאמר (תהלים פה, יב): 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף'. לכן ראה שיהיו כל ענייניך באמת, רע או טוב, ותסמוך על האל הנאמן (דברים ז, ט): 'שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו' ".

ה"אורחות צדיקים" מעמיק ומדגיש שהאמת צריכה להיות שגורה לא רק בפינו, אלא גם בלבבנו:

"לכך אנו מתפללים: 'וטהר לבנו לעבדך באמת' - שנעשה כל עבודתנו באמיתוּת, ולהאמין בלב ונפש חפצה, ולא מפני אנשים ולא בשביל ממון או רעות רוח... לכן אמר דוד (תהלים טו, א-ב): 'ה' מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ. הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹובֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ' - ולא אמר 'דובר אמת בפיו' (אלא אמר: 'וְדֹובֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ') - אלא רוצה לומר שיהיה האמת תקוע וקבוע בלב האדם".

הרב רונן חזיזה, מהחוברת: "חמש דקות תורה ביום"