'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון. רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר". רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה". ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). חז"ל חלקו מה היה עץ הדעת ע"פ רמזים בהקשר לחטא עץ הדעת. אולם נראה שיש כאן גם עומק שנתנו שלושה סוגים שרמוזים בעץ הדעת, כדי לרמז שאת חטא עץ הדעת אנו צריכים לתקן (כעין דברי ר"נ 'בדבר שנתקלקלו בו נתקנו', שיש קלקול ותיקון שקשור בעקבותיו), שזה יעודנו כבנ"י. לכן מרמזים על שלושה כעין רמז לשלושת האבות שהם היסוד של בנ"י ותיקון העולם. נראה שאברהם מרומז בחיטה, כיון שגילויה 'שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן', שזה כעין אברהם שהיה ראשון לקרוא בשם ה' (כעין התינוק שקורא אבא). גם חיטה אותיות 'חי – טה' כרמז שאברהם בחייו היה אומר 'די' (ט+ה) לרשעה שהיתה לפניו: '"וְרוּחַ אֱלֹקים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", על שם "וַיַּעֲבֵר אֱלֹקים רוּחַ עַל הָאָרֶץ", אמר הקדוש ברוך הוא: עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה? תבא האורה. "וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי אוֹר", זה אברהם, הה"ד (ישעיה מא, ב): "מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק" וגו', אל תקרא העיר אלא האיר' (ב“ר ב,ג) [וכן גימטריה 'די חטא', שאברהם אמר די לגילוי של החטא בעולם]. [וכן גימטריה (בחיטה בלי י', כמו שמופיע בגמ' 'חטה') 'חטא – ד', שעד עכשיו היה העולם בחטא, ובא אברהם והפיץ את שם ה' בעולם (ששם הויה הוא 4 אותיות [אמנם אצל האבות היה גילוי דרך השם א'ל שד'י, שקשור לגילוי דרך הטבע, ולא של שם הויה (ראה ב'תורת המקרא' “וארא", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), אולם בהמשך בבנ"י כהמשכו התגלה גם שם הויה. ובכ"א זה רמז לשם ה', גם אם אצל האבות לא התגלה בשם זה])]. יצחק כרמז בתאנה, כיון שהרמז בה הוא בכך שהתכסו מעירומם ע"י עלה התאנה, והנה האבות באו להשפיע על המלכים, שדרך כך השפיעו גם על כל נתיניהם (ראה 'תורת המקרא' “לך לך" אות א, שכך מסביר מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א את מעשי האבות בקשר לפרעה ואבימלך), כך שבזה מתגלה השפעת יצחק בעולם לאמונה בה', וכשיצחק היה אצל אבימלך נאמר "וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו" (בראשית כו,ח), הרי 'שראהו משמש מטתו' (רש"י), יוצא שזה כעין מזכיר את עלה התאנה שבא להסתיר את הערוה. תאנה אותיות 'אתנה', שיצחק היה מוכן למסור את נפשו בעקידה, כביכול אמר על נפשו 'אתנה', שנותן את נפשו למות כקרבן. וכן בעלה התאנה כיסו את גופם, כעין יצחק שמסר את גופו לקרבן לה'. בנוסף התחליף של העלה תאנה זהו בגד שה' נתן, שנרמז בו: 'בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור' (ב"ר כ,יב), כעין לבוש רוחני, כמו שיצחק מסר עצמו לעקידה והתקדש גופו בכך, כעין קרבן (ב"ר סד,ג). יעקב כעין רמוז בגפן, שעניינה 'שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין', ויעקב אומר "מעט ורעים היו ימי שני חיי" (בראשית מז,ט), שזה מזכיר כעין יללה ובכי על הצרות שעברו עליו. ומהגפן עושים 'יין' (שממנו הראיה לעץ הדעת), שהוא בגימטריה ע', כרמז לשבעים נפש שירדו עם יעקב למצרים. גם יעקב ירד לגלות מצרים, שפרעה אמר בהמשך: “פן ירבה" (שמות א,י), שזהו גפן, שיעקב שהוא השלישי באבות ירד למצרים ויסוד הגלות הקשה הזו היא ממה שטענו "פן" (שלכן שיעבדו את בנ”י). בנוסף נראה שכמו שבאבות יש יחודיות בכל אחד שמוסיף על השני, כך בשלושת אלו, יש את החיטה שממנה תינוק מתחזק (ואפשר לעשותו מהר כמו דיסה וכדו', ואף עשיית לחם יכולה להעשות בזמן קצר), ויש את הגפן שזה דווקא נרמז ביין שבו צריך זמן תסיסה ולא נעשה מהר, ואף עובר שינוי מצורתו המקורית (שתוסס ומשתנה), ויש את התאנה שזה נרמז בבגד מהעלים, שזה ממש חיצוני לפרי (שהרי זה מהעלים של העץ ולא מפריו), כעין רמז שיש עלינו חובה לתקן את העולם, והוא נעשה בתו"מ בצורות שונות ומגוונות, ובדברים שונים, כדי לתקן את הכל. נראה שגפן שרומז ליין, מרמז על מתן תורה, כיון שהיין שמשכר הוא לפחות בן ארבעים יום (כריתות יג,ב), וזהו כעין מתן תורה שמשה היה בסיני ארבעים יום. מהחיטה עושים לחם, שזהו עיקר מעלתה, ועל הלחם נאמר: 'עשר מצות אדם עושה עד שלא יאכל פרוסה' וכו' (יר' חלה א,ו [ראה ב'הירושלמי והגר"א' עמ' 80-81, את דברי מרן שר התורה הגר"ש גורן זצוק"ל זיע"א על מהן עשרת המצוות]), שזהו כעין רומז לעשרת הדברות. לתאנה לוקח חמישים יום לגדול (בכורות ח,א. [וראה ביר' שביעית ה,א]), שזה כנגד חמישים שערי בינה של התורה (ר"ה כא,ב), וכן חמישים יום שעברו מיציאת מצרים עד מתן תורה. בנוסף בשלושת אלו יש גילוי במקדש: שמנסכים יין על המזבח, ויש קרבנות מנחה שהם מחיטה, והעצים של המזבח הם משל תאנה (משנה תמיד ב,ג), כך שמרמזים על תיקון העולם מחטא עץ הדעת. [בחיטה וגפן יש התייחסות לדעת (שהחיטה מחזקת את דעת התינוק, והגפן מעוותת את הדעת), אולם לכאורה בתאנה אין קשר לדעת? אלא שיש קשר לחכמה (אע"פ שלא הובא בגמ' שם): 'רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא: שְׁלשָׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּגַוָּאי הַתְּאֵנָה: טוֹב לְמַאֲכָל, וְיָפֶה לָעֵינַיִם, וּמוֹסִיף חָכְמָה' (קהל"ר ה,י). אולי אפשר כרמז לתאנה שבפס' נאמר שחוה ראתה: “כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל" (בראשית ג,ו), שיש כאן 43 אותיות, כשהדגש הוא "תאוה" שזה היה הנפילה לתאוות בעולם (שמזה גם העיוות בדעת), ו"תאוה" בגימטריה 412+ 1 כנגד המילה עצמה (“תאוה”)+ 43 האותיות על מה שראתה, סה”כ 456 שזה גימטריה של 'תאנה']. נראה שלכן גם דרשו בב"ר: 'רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג): "ותרא האשה כי טוב העץ" וגו'. אמרת צא וראה, איזהו אילן שעצו נאכל כפריו? ואין את מוצא אלא אתרוג' (ב"ר טו,ז), והרי אתרוג נמשל לצדיקים: 'מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים' (ויק"ר ל,יב). שזהו כמו שאמרנו שיש רמז שעץ הדעת קשור לכך שאנו צריכים לתקן את העולם מהעיוות שגרם, שזה נעשה ע"י תו"מ, ולכן רמזו במהו עץ הדעת על רמז לתו"מ. (אולי אף כיון שעץ הדעת כעין היה ההיפך מהם, שהוא פגם בדעת הישרה שהיתה לאדם בהתחלה שדעתו היתה ישרה כרצון ה' כמו שמתגלה בתו"מ, לכן נאמר כעין שהעץ היה כח של היפך תו”מ, ולכן כעין היה בו גילוי של אלו שמרמזים על תו”מ, כיון שבו היה גילוי של פגיעה בהם ולכן כעין קשור לגילויים בצורה של מניעה מהם).