"וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו. ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ה' האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך" וגו' (בראשית לב,ז-י). “וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות" וגו' (שם לג,א). "יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה" (שם,יד). אומר המדרש: 'א"ר אבהו: חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעק"א אצל עשו להר שעיר מימיו, אפשר יעקב אמתי היה ומרמה בו?! אלא אימתי הי' הוא בא אצלו? לעתיד לבא, הה"ד (עובדיה א) "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו"' (ב"ר עח,יד). יעקב מרמז שלעתיד לבא יבוא לשפוט את עשו. נראה שעל בסיס זה נעשה אצל בר כוכבא, שר"ע חשב שהוא המשיח (ור' עקיבא קשור באותיות שמו ליעקב – שיש בו אותיות יעקב [כעין שבשמו רמוז שהוא כעין יעקב, שהם כאחד – ולכן מתווסף בשמו האות א']. ונשמע כלשון עיכוב, כעין שהתעכב יעקב מלשפוט את עשו עד אז. ור”ע הוא ר' עקיבא בן יוסף, כרומז שיש בו קשר להתגלות המשיח, שבגאולה עשו נשפט). מסופר ביר': 'תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה ר' היה דורש: (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב" דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר: דין הוא מלכא משיחא. … א"ר יוחנן: …  והיה שם בן כוזבה, והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין? אמר להן: וכי היאך איפשר לבדקן? אמרו לו: כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארץ מן לבנון, לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך, וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר: ריבוניה דעלמא, לא תסעוד ולא תכסוף, (תהלים ס, יב) "הלא אתה אלקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו"' (יר' תענית ד,ה). ר"ע היה קורא על בר כוכבא (שבשמו בר כוזבא קרוב לבר כוכבא) את הפס' “דרך כוכב מיעקב", שהוא מתייחס למשיח, ובמדרש מובא פס' זה בהקשר לעיכוב של יעקב למפגש עם עשו בשעיר: '"עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". אמר ר' שמואל בר נחמן: חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעמד יעקב עם עשו בשעיר, ומהו שעירה? אמר לו: עד עכשיו יש לי להעמיד שופטים ומושיעים להפרע מאותו האיש, מנין? שנאמר (עובדיה א, כא): "ועלו מושיעים" וגו'. אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, עד מתי משועבדים אנו בידו? אמר להם: עד שיבא אותו היום שכתוב בו (במדבר כד, יז): "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל". כשיצא כוכב מיעקב וישרף קשו של עשו, מנין? שנאמר (עובדיה א, יח): "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה" וגו'' (דברים רבה א,כ). הרי שהפס' הובא במדרש בהקשר לעיכוב של יעקב עד לעתיד שישפוט את עשו, ולכן גם כאן נראה שראה ר"ע בבר כוכבא את המשיח שבא לשפוט את עשו, שזהו כמכח דברי יעקב שיהיה לעתיד. (אולי גם רמז בקריאתו ככוכב, כעין רמז ליוסף שבחלום חלם על כוכבים, וזה קשור למפגש, כיון שיעקב הגיע אז בעקבות שהחליט לצאת [לפני שנשאר עוד שנים בשביל הפרנסה] בעקבות לידת יוסף שהוא שטנו של עשו, כמו שמביא רש”י מחז”ל: '"כאשר ילדה רחל את יוסף" – משנולד שטנו של עשו, שנא' (עובדיה א) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב' [רש"י. בראשית ל,כה]). נראה שלכן בבר כוכבא היה דימיון למה שהיה במפגש עם עשו (שאז אמר יעקב את דבריו), כעין שעכשיו בר כוכבא בא לקיים דברי יעקב. לכן נאמר שהיו לבר כוכבא: 'היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך', כעין שעכשיו יש בישראל מול כח עשו, שעשו הגיע עם "ארבע מאות איש עמו", לכן כמולם מעמיד עכשיו בר כוכבא ארבע מאות אלף לוחמים, כאשר הם מחולקים לשני סוגים, כעין אצל יעקב שחילק את מחנהו לשתי מחנות. חלק אחד של כרותי אצבע וחלק אחד של עוקרי ארזים, נראה שזה כנגד שיעקב חילק לשתי קב', וכן חילק בנוסף גם את בניו עם נשיו (“ויחץ את הילדים” וגו'), שכך שיחד (החלוקות לקבוצות שונות) זה כעין מרמז על קב' של התגלות יוסף (רחל), וקב' של התגלות יהודה (לאה). לכן קב' אחת של כרותי אצבע, כעין משיח בן יוסף שיהרג במלחמה, וקב' אחת של עוקרי ארזים (ביר' נאמר 'ארץ', ובאיכ”ר ב,ד נאמר 'ארז', וזהו כנראה הנוסח הנכון), כרמז למשיח בן דוד שיבנה את המקדש, שזהו כעין הנאמר בשלמה שביקש בשביל הקמת המקדש: “ושלח לי עצי ארזים ברושים ואלגומים מהלבנון" וגו' (מלכים ב ב,ז) [וכדי לשלוח עצים אלו יש לכרותם] (וזה נעשה ע”י רכיבה על סוס, כרמז למלכות, שהיו מתכבדים בסוסים שלכן הצטוו שלא להרבות סוסים [דברים יז,טז], כרמז למלכות שלמה שביקש את הארזים, וממנו משיח בן דוד). אלא שאם כן, אז מדוע נכשל בסוף, אם באמת הכל היה כראוי? זהו שמביא המדרש שבר כוכבא היה מבקש שה' לא יעזור להם. מעבר לזה שזה דבר שאינו ראוי, היה בזה שלא כהמשך יעקב, כיון שיעקב חצה את מחנהו, והתפלל לה', כמו במובא בפס'. לכן בזה ניתק את עצמו מהיותו ממשיך כוחו של יעקב, ולכן נפל כיון שלא היה ראוי להיות המשיח שבדברי יעקב. (אמנם ביר' מובא בהמשך שביתר חרבה על שהדליקה נרות לאחר חורבן הבית, אבל נראה שזה נאמר על חורבן העיר, מה היה חטאם שלכן שנרצחו שם ועוד כ”ך הרבה, אבל על מפלת שלטון בר כוכבא, זה בשל דבריו). אולי זהו שהבבלי מביא: 'בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא. אמר להו לרבנן: אנא משיח! אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין, קטלוהו' (סנהדרין צג,ב). שקשה לומר שהרגוהו ממש. אלא נראה שהכוונה כרמז על דבריו, שלכן חכמים לא התפללו לעזרתו, שאע"פ שראו בו משיח (כמו שמביא הרמב"ם: 'ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות' [הל' מלכים א,ג]), בשל דבריו לא התפללו שיעשו לו ניסים, כי לא ראו לנכון להתפלל על מי שנגד עזרת ה', ואולי אפילו בשל התנגדותו לעזרת ה' פחדו ליתפלל שמא יוודה לו ויזיקם. לכן כאילו שגרמו למותו, שקטלוהו בזה. זהו שראו בו שאינו מריח ושופט, שזה נעשה מהקדושה – ע"י רוה"ק שבמשיח, ואילו אצלו כיון שדיבר נגד עזרת ה', שלא רואה אפילו שה' עוזרו, זהו כאילו שאינו מריח בדין את האמת, שלא חש את האמת שבמציאות, וכמובן שאין זה מקדושה (ובטח שאין זה מרוה”ק). אולי אפשר אפילו שאין הכוונה שהם קשורים למיתתו אפילו באי תפילה עליו, אלא זה נאמר על שקטלוהו משמים, שבר כוכבא אמר על עצמו שהוא משיח, וחכמים דימו שהוא משיח, אבל לא אמרו שהוא משיח גמור, כיון שעדיין אינו משיח גמור עד שיעשה את כל ההוכחות של המשיח (אלא הוא עשה חלקם, כך שהוא בדרך לזה), ואמרו לו שלא יאמר על עצמו שהוא משיח כיון שאינו מריח ודאין, שבזה הוכיחו לו שאינו משיח גמור, לפחות בינתיים. אבל כיון שבר כוכבא עדיין ראה את עצמו ככזה, ואף הכריז על עצמו שהוא משיח, ובכך עבר על דברי חכמים, ואף התבטא נגד עזרת ה', שבזה ראו הכל שאין בו מורח ודאין (ובזה גם חכמים הוכיחו שאינו מריח ודאין [שאפשר שבכלל לא באמת ניסו שיריח, אלא ענו ע”פ דבריו שמוכח שאין בו רוה”ק, ולכן אינו מורח ודאין]), לכן עלתה נגדו מידת הדין וקטלוהו משמים. זהו שמסופר ביר' (שם) שמצאו בו נחש והבינו שה' הרגו ע"י נחש, שזה שהנחש המיתו זה אולי כרמז למיתתו בידי שמים על שעבר על דברי חכמים, כיון שמי שעובר על דברי חכמים מתחייב מיתה ע"י נחש (ע"ז כז,ב), וזה קשור לכך שנראה בזה לכולם שה' הרגו, כעין מול דבריו נגד עזרת ה' (שהוא עצמו לא ראה את מעשה ה' בהקשר אליו). בכ"א נראה שבמיתתו הוכח קשר לנחש, כדי להראות שמת בשל חטאו, כדברי ר' חנינא בן דוסא: 'אין ערוד ממית, אלא החטא ממית' (ברכות לג,א), ונחש מסמל את הקשר לחטא בעולם (כחטא עץ הדעת), וכן שכביכול יש עדיין קשר לעץ הדעת – שעדיין לא בא הזמן של התיקון השלם ע”י המשיח, שזה מתגלה במיוחד במיתתו, כדברי הרמב"ם: 'ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונות. כיון שנהרג, נודע להם שאינו' (הל' מלכים שם), שבמיתתו נודע שאינו המשיח (מה שקודם עוד יכול היה להתגלות כמשיח בהמשך, אם היה מסיים את כל מה שצריך כדי להוכיח, שאז היה נעשה משיח גמור, וכל העולם היה שב בתשובה). [נראה מזה רמז לימנו, שיש הטוענים שלא יכול להיות שעכשיו יש התחלתא דגאולה ע"י המדינה, כיון שיש הרבה שמתבטאים בה נגד ה'. נגד טענה זו רואים שבזמן בר כוכבא ראו בו כראוי להיות משיח עד שמת, אע"פ שדיבר נגד ה', כאילו שאינו צריך את עזרת ה', שזה לא מונע מלהיות יכול להוות את ההתחלה שממנה ממשיך וניתקן עד שבאה הגאולה כראוי, שנעשה גילוי ה'. כמו שבימנו רואים שהרבה מאוד חוזרים בתשובה ואף כמעט כולם מגדירים את עצמם כמסורתיים, וזה ב"ה ימשך ויתחזק עד שכולם יחזרו בתשובה שלמה, ותושלם הגאולה].