דבר תורה  לאור המקדש

פרשת ויצא - פרשת המקדש

יעקב אבינו כמשל ודוגמא:

כיצד מייסדים מקדש במהלך הדורות

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

ויו"ר ומייסד מכון המקדש

 

מבין שלשת אבות האומה מסמל דווקא יעקב את בניין המקדש מחורבותיו, וכדברי מדרש תהילים (פא): "משל למלך שהיה לו שלשה אוהבים, וביקש לבנות לו פלטין... כך אברהם ויצחק ויעקב היו אוהבים להקב"ה, אברהם קרא לבית המקדש 'הר'... יצחק קראו 'שדה'... יעקב קראו 'בית'... שנאמר: 'אין זה כי אם בית אלהים'. אמר לו הקב"ה: חייך... אני קורא אותו על שמך, שנאמר: "הנני שב [מן הגלות את] שבות אוהלי יעקב". כלומר: אהבת הקב"ה נתונה למי שרואה את חורבן המקדש לנגד עיניו, ואינו מסתפק במציאות של 'הר' או 'שדה', אלא עושה מעשה בפועל להקים 'בית' ו'פלטין' לה', ודווקא בו הקב"ה שמח.

שלשה דברים עיקריים למדנו מיעקב: א. ערך התפילה בהר הבית: לפי המתואר בתלמוד, כשהגיע יעקב לחרן, מהלך ימים רבים מהר המוריה, שאל: "אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותי, ואני לא התפללתי?!" מיד חזר על עקבותיו כדי להתפלל שם. ללמדך כמה יקרה תפילה אחת במקום זה, זאת, למרות שטרם נבנה הבית. יעקב מקיץ משנתו ומכריז: "זה שער השמים!" ומבואר בפרקי דרבי אליעזר (לה): "מכאן אתה למד שכל המתפלל במקום הזה כאילו התפלל לפני כסא הכבוד".

ב. ערך המעשה: יעקב משכים עם שחר נוטל את האבן אשר שם מראשותיו מציב אותה מצבה, ומכריז: "האבן הזאת... אשר שמתי מצבה - יהיה בית אלקים!" הקורא משתומם: הרי יש כאן יומרה בלתי נתפסת! מדובר באדם בודד הבורח על נפשו! אך אצל יעקב המקדש אינו חלום. יעקב רואה אותו כמציאות ממשית! עד כמה חביב המעשה הפעוט הזה בעיני ה', למדים אנו ממדרש תהילים צא: "מה עשה הקב"ה?... טבע את האבן [של יעקב] בארץ... לפיכך נקראת 'אבן שתיה', ששם טבור הארץ... ועליה היכל ה'!" (וראה רמב"ן בראשית כח, יז). בכך קידם יעקב את רעיון המקדש ממצב של 'הר' ו'שדה' לבניין ה'בית'.

ג. ערך הנדר: עיקרון חשוב נוסף מלמדנו יעקב; לנדור נדר, כדי להיות מחוייב להוציא לפועל את מחשבתו, כמובא בבראשית רבה (ע): "'וידר יעקב נדר לאמור' - מהו 'לאמור' - לאמור לדורות". כלומר, אין להסתפק במעשה סמלי, אלא יש להוסיף לכך נדר, רק כך יקום המקדש. כך עושה דוד ככתוב (תהלים קלב): "אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב... אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה... עד אמצא מקום לה'". ואמרו חז"ל בפסיקתא רבתי (מג): "בשעה שנצטער [דוד] על בית המקדש... ראה אותו הקדוש ברוך הוא שעומד ומצטער... מיד שלח אצלו גד הנביא, והראה לו את מקום בית המקדש... התחיל מודד ואמר: מכאן ועד כאן העזרה, מכאן ועד כאן קדש הקדשים".

זה כוחו של נדר, והרי לנו 'שיעור' תמציתי לדורות כיצד מקימים מקדש. אכן, זכה יעקב לממש את חלומו, ואותה אבן מסלעי ההר הפכה עם שובו מחרן - ל'בית-אל' ול'בית אלוהים'.

בעקבותיו הלכו גדולי עולם: שלמה בונה מקדש, ואמרו חז"ל ששלמה התחיל בבניין לפי כוחותיו בעזרת רבבות חוצבים וסבלים, אך הקב"ה סייע בידו להשלימו - כמובא בבמדבר רבה (יד): "'והבית בהבנותו': 'אשר הם בונים' – לא נאמר! אלא 'בהבנותו' - מאליו היה נבנה! 'אבן שלמה מסע נבנה'. מלמד, שהיתה האבן מסעת את עצמה ועולה וניתנה על גבי הדימוס".

עולי בבל באו מועטים וחסרי אמצעים, ובדלותם הרבה הקימו מזבח והתחילו בעבודה, ומאותו מזבח דל הוקם ברבות הימים הבית השני בתפארתו. כך גם החשמונאים, בעומדם מול המזבח השרוף והמחולל, וכלי הזהב נשדדו ואינם, הסתפקו בשפודים של ברזל (מנחות כח, ב) ובהם הדליקו את מנורת המקדש, ובלבד שתתחדש העבודה.

לא כן דורנו אשר רושם הגלות הארוכה טבע בו את חותמו. עולם התורה  שקוע עדיין ב'חלום יעקב' ומחכה שמלאכי מרום יבנו עבורו את המקדש, במקום לעשות מעשה, לקחת אבן ראשונה, לנדור נדר ולהתחיל בבניין. למרבה הצער עולם הרבנות אינו מקדיש זמן לשאלה; מה יהא על מאתיים המצוות המתקיימות במקדש! קבוצת רבנים שביקשה להפגש עם רבנים גדולי תורה לקראת פסח תשע"ב, כדי לקיים דיון בשאלת הקרבת קרבן פסח, לא זכתה אף למענה.

אשרינו שיש בדורנו בנים ליעקב אבינו הממשיכים את מורשת אבות האומה, היודעים מה ערכה של תפילה בהר בית ה', ועולים להר בטהרה להתפלל בו. אשרי אלו היודעים את ערך החזקה במקום, כדברי חז"ל, ש"הקב"ה קיפל כל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו, שתהא נוחה להיכבש לבניו" (חולין צא, ב). אשרי העולים להר כשהם חדורי הכרה, כי השולט בהר - שולט בארץ. אשרי אלו המקיימים את דברי חכמים (מדרש תנאים דברים לג): "אמר הקב"ה: איני בונה בית המקדש אלא שיתפללו בני לפני בתוכו ואני מתמלא עליהם רחמים".

מצוות רבות מתקיימות בעלייה אחת: כיבוש ההר והארץ, מצות 'מורא מקדש', תפילה במקדש, מצות השתחוויה, וכך גם מצות "לשכנו תדרשו ובאת שמה".

אדם העולה להר הבית מוצא למרבית הפלא בכניסה להר שלט, שם נאמר: "על פי דין התורה אסור לעלות להר!" והרי הוא שואל את עצמו: האם שתי תורות, חלילה, לפנינו?! האם השלט בא להכחיש את תורת משה, לפיה מצות בניין הבית מחוייבת כיום הזה (רמב"ם בית הבחירה א, א)?! האם הרמב"ם שעלה להר בית ה', וקבע את יום עלייתו להר כיום חג לכל ימי חייו - עבר על "דין התורה" של רבנות בישראל?!

על שלט כגון זה, המבטל מאתיים מצוות מפורשות בתורה אמרו חז"ל (במדבר רבה ח, ג): "כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, וכל המבזה את התורה גופו מבוזה על הבריות, שנאמר: 'כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו'".

אין פלא, אפוא, שכבוד הרבנות ומורי ההוראה המצמידים שלט כזה בהר ירד פלאים. כבודם של חכמי ישראל עולה, כשהם נותנים כבוד לה', וחפצים בבניין מקדשו, אך משעה שכבוד המקדש מושפל ארצה זה יובל שנים - הקב"ה ממעט את כבודם. כך לימדונו חכמינו בעניינה של משפחת כהנים – משפחת בית אבטינס – שדאגו לכבוד עצמם יותר מכבוד המקדש. מול תופעה זו אמרו חכמים (יומא לח, א): "אבותיך בקשו להרבות את כבודן, ורצו למעט כבוד המקום – עכשיו, כבוד המקום במקומו, ומיעט את כבודם".

הנה קם דור חדש, שכבוד השכינה יקר בעיניו מכבוד עצמו, דור העולה אל ההר בתפילה, כי תחזינה עינינו בהחזרת עטרה ליושנה בהר בית ה' כעם בן חורין בארצו. דור צעיר זה דבק בהר כיעקב אבינו בשעתו, כדוד מלך ישראל ושלמה בנו בירושלים, כעזרא ונחמיה בבית שני, וכיהודה המכבי בימי בני חשמונאי. בעלייתו בהתמדה מול המתכחשים למקדש מקרב הוא את שעת בניין הבית, ובזכות דבקותו במצוה ייבנה הבית במהרה אמן.

 

 

שבת שלום