פרשת ויקרא נושא החטאות והחיוב השונה מצביע על הבחנה שהתורה עושה בין החוטאים

נניח שכולם חוטאים בזריעה בשבת בשוגג

הכהן הגדול מביא פר, מזה על פרוכת הקודש, ועל מזבח הקטורת

הציבור מביא פר, מזה פנימה את פני הפרוכת ולא כתוב קודש. ומן הדם נותן על קרנות המזבח ולא כתוב מזבח הקטורת (בניגוד לכהן)

נשיא חוטא שעיר עזים זכר  ואת הדם נותנים בחוץ על מזבח העולה (ולא בפנים)

איש או אישה חוטאים מביאים עז תמים נקבה או כבשה(הסדר אומר משהוא)

האם נסיק מכאן חומרת העבירה תלויה באדם  וכהן גדול חוטא חומרתו רבה מאשר ציבור חוטא ואולי מכאן נבין עד כמה משפיע מבחינה רוחנית על הציבור הכהן הגדול

והוא חייב לשאוף לשלמות מוחלטת על מנת להשפיע רוחנית על הציבור וזה גם מסביר על רוצח בשוגג שנשאר עד מות הכהן הגדול.

ויהי דבר תורה זה לעילוי כל נשמות ישראל שלא זוכים שיאמרו עליהם קדיש