"ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל" (בראשית כד,מט). 'חסד — דבר שאינו חייב; ואמת — לקיים דבר החסד. והמילה מגזרת אמונה, והתי"ו לשון נקבה' (ראב"ע). נראה שגם רמז בזה שיעשו חסד עם אברהם, שזהו מידתו של אברהם, ויתנו את רבקה ליצחק לאשה, כדי שיוולד להם יעקב, שזהו מידת האמת שמסמל יעקב: “תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז,כ). על יצחק עצמו נאמר "פחד" (בראשית לא,נג), 'וישבע יעקב בפחד אביו — במי שהיה אביו מפחד ממנו. ויש אומר, זה הפחד רמז ליום העקידה; ואיננו רחוק' (ראב"ע). נראה שיצחק הוא בין אברהם ליעקב, בין חסד ובין אמת (שהיא מידת הדין), שעלה לעקידה כעין מצד מידת הדין (שטוענת להמית), וכעין מצד האמת שבא לאמת את דברו שהיה מוכן להקריב את עצמו לה' (כמו שאמר לישמעאל [סנהדרין פט,ב]), וה' עשה עמו כעין חסד ואמר לאברהם שלא לשחטו, וכן עצם הולדתו היה בנס ולכן זהו חסד מה'. לכן יצחק מסמל את יראת ה' (שיש בו [כפירוש ראב”ע הראשון]), מצד יראת הרוממות, שיש בזה יראה (כמידת הדין) ויש בזה אהבת ה' (כמידת הרחמים), וזה התגלה בעקידה (כפירוש ראב"ע השני). נאמר בתהלים: “חסד ואמת יקדמו פניך" (תהלים פט,טו). '"יקדמו פניך" – יקדימו לבוא לפניך להנהיג בהם את בני העולם' (מצודות). ה' מנהיג את העולם בשני אלו, לכן גם החיבור שלנו לה' כעין מתגלה דרך חיבור לשני אלו, שזהו יצחק כעין בין אברהם (חסד) ויעקב (אמת), שהוא מגלה על פחד – יראת ה'. כשאליעזר מתפלל לה' הוא אומר: “והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני" (כד,יד). נראה שמזכיר בכוונה חסד עם אברהם, כרמז שזה מה שהוא בא לבחון, האם היא בעלת מידת החסד שלכן ראויה להכנס לבית אברהם – להתחתן עם יצחק (ולכן נתן לה את התכשיטים לאחר שהשקתה, ולפני ששאל בת מי היא). לאחר שאמרה לו בת מי היא ושיש מקום ללון, אומר אליעזר: "ויאמר ברוך ה' אלקי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדני" (כז). כאן הוא מזכיר גם אמת, שנראה שזה בעקבות ששמע שהיא מבית אחיו של אברהם, אז ראה בזה צד אמת, של חיבור למשפחת אברהם, שראוי במיוחד להתחבר עם משפחתו. שאברהם אמר לקחת מבנות מקום הולדתו, ומסביר המדרש: 'אמר אברהם: הואיל ואני מגייר, אגייר ממשפחתי ומבית אבי, שהן קודם לכל, ולא עוד אלא שהן קרובי תשובה' (מדרש הגדול. בראשית כד,ד). ממילא אברהם אמר לאליעזר "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך" (פס' ד), ולא מדגיש לו דווקא בית אחיו, אולם מצד האמת הכי ראוי היה מבית אחיו, מצד הקירבה שראוי לגיירם ראשונים, לכן כששמע אליעזר שהיא ממשפחת אחי אברהם אמר שזה גם מצד האמת, ולכן יש כאן גילוי של חסד ואמת שה' עשה לאברהם, וזה ראוי כאן בקשר ליצחק, שהוא בן אברהם ואבי יעקב, ומקשר בין שניהם. בשבת פרשת חיי שרה נפטר מו"ר מרן הגאון האמיתי שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שגם בו התגלה מידותיהם של האבות, מצד אחד היה בעל חסד מופלא (שיש לא מעט סיפורים על מעשי החסד שעשה לאנשים), ויחד עם זה היה איש של אמת, שלא פחד לומר את האמת גם כשידע שזה יקים עליו רבים (כמו בפרשת האח והאחות, וכמו כשפרסם את דעתו על רמת הגולן, וכמו שיצא נגד אוסלו, והחפירות בירושלים, ועוד), שקיים בהידור "לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלקים הוא" (דברים א,יז). בחייו חיזק מאוד את גילוי ה' בכל מקום, שנלחם על שמירת התורה בצבא (ברבנות הצבאית), וכן בהמשך פעל במסגרת הרבנות. כל מקום זיהו אותו כמייצג את ה', כשהלך בראש הלוחמים לפני המחנה, כעין כהן משוח מלחמה. היה הולך במסירות נפש במלחמות, ובהבאת עצמות הנופלים לקבורה (שזהו חסד של אמת, שיש בו גילוי של מידת החסד והאמת), והיה מרבה אמונה בעולם (כעין "אמת", שפרשה הראב"ע מלשון אמונה). נראה שזה רמוז בשמו, שלמה בן אברהם, כרמז ליצחק שהיה בן אברהם, ושלמה מלשון שלמות, כעין יצחק שמייצג את שלמות האמונה בה' – הפחד מה'. בנוסף, יצחק היה כעין עולה ('שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך' [רש"י. בראשית כו,א]. [כך גם מרן הגאון היה קשור לא"י, בכיבושה וברבנות של א"י, והיה מייצג את תורת א”י]), כך נרמז גם במרן הגאון שהיה מוסר נפשו, שזה כעין העקידה, ונרמז בשלמה כלשון שלמים, שלהבדיל מעולה שכולה לה', בשלמים: 'דבר אחר: "שלמים" – שהכל שלום בהן; הדם והאימורין למזבח, החזה ושוק לכהנים, העור והבשר לבעלים' (ספרא. ויקרא ג,א). שיש חיבור לכולם – לה' (מזבח), לכהנים ולבעלים, כעין מרן הגאון שקירב בין בנ"י לה', ע"י דוגמה אישית שלו, שהוא עצמו כמו כהן המשרת את ה'.