"ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ" וגו' (בראשית יב,י). ירידת אברהם למצרים היתה מעשה אבות שהוא סימן לבנים – של גלות מצרים. כך מובא בתנחומא ("לך לך" סימן ט'): 'אמר רבי יהושע דסכנין: סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו … לאברהם נאמר: "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ”, ולבניו, כיון ששבו למצרים, "והרעב היה בארץ" (בראשית מג). אברהם על ידי הרעב ירד למצרים, ואף בניו על ידי הרעב ירדו למצרים, שנאמר: "וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים" (שם מב). אברהם, כשירד נזדווגו לו המצרים, "ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד”. אף לבניו, "הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ" (שמות א)' וכו'. בב"ר מובאים עוד דימויים: 'את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתיב בבניו: באברהם כתיב "ויהי רעב בארץ", בישראל כתיב (בראשית מה, ו) "כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ". באברהם כתיב "וירד אברם מצרימה לגור שם", ובישראל כתיב (במדבר כ, טו): "וירדו אבותינו מצרימה". באברהם כתיב "לגור שם", ובישראל כתיב (בראשית מז, ד): "לגור בארץ באנו". באברהם כתיב "כי כבד הרעב בארץ כנען", בישראל כתיב (בראשית מג, א): "והרעב כבד בארץ". באברהם כתיב "ויהי כאשר הקריב", בישראל כתיב "ופרעה הקריב”. באברהם כתיב "והרגו אותי ואותך יחיו", ובישראל כתיב (שמות א, כב): "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו". באברהם כתיב "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך" וגו', ובישראל כתיב (שם, כ) "וייטב אלקים למילדות". באברהם כתיב "ויהי כבוא אברם מצרימה", ובישראל כתיב (שם, א) "אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". באברהם כתיב "ואברם כבד מאד במקנה", ובישראל כתיב (תהלים קה, לז): "ויוציאם בכסף וזהב". באברהם כתיב "ויצו עליו פרעה", ובישראל כתיב (שמות יב, לג): "ותחזק מצרים על העם". באברהם כתיב "וילך למסעיו", ובישראל כתיב (במדבר לג, א): "אלה מסעי בני ישראל"' (ב"ר מ,ו). נראה להוסיף שיש בירידת אברהם למצרים עוד פרטים שמתגלה כמותם בגלות מצרים. אברהם אומר: “והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו. אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך” (יב-יג). כנגד זה מתגלה במצרים שפרעה אמר למיילדות: “אם בן הוא והמתן אתו ואם בת הוא וחיה" (שמות א,טז). וכן בהמשך: “כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון" (פס' כב). מעבר למה שמובא במדרש, שזה דימוי שנאמר הריגת הזכרים והחייאת הבנות, גם המצרים רצו להשאיר את הבנות כדי שיוכלו לקחת אותן: '"וכל הבת תחיון", מה צורך לפרעה לקים הנקבות? אלא כך היו אומרים: נמית הזכרים, ונקח הנקבות לנשים. לפי שהיו המצריים שטופים בזימה' (שמו"ר א,יח), ולכן זה כמו אצל אברהם שהיו הורגים את אברהם כדי לקחת את שרה לאשה. אצל אברהם פרעה בעצמו – מרצונו היטיב לאברהם: “ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים" (פס' טז), כך גם במצרים המצרים בעצמם – מרצונם נתנו לבנ"י: 'וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום" (שמות יב,לו). ['"וישאלום" – אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם. אתה אומר אחד, טול שנים ולך' (רש"י). ויש דעה בגמ' שהשאילו 'בעל כרחם דישראל' (ברכות ט,ב), שבנ"י לא רצו לקחת 'משום משוי' והמצרים נתנו להם בכח]. פרעה נתן לו הרבה מתנות, ואח"כ התורה אומרת ביציאתו שלושה דברים: "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" (יג,ב), כעין שבנ"י שאלו מהמצרים "כלי כסף וכלי זהב ושמלת" (שמות יב,לה), שזהו שלושה דברים (גם נראה שזהב וכסף זה אותו דבר, וגם המקנה דומה לשמלות, כיון שמהמקנה – מהצאן עושים מהצמר בגדים). אצל אברהם "ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה" (פס' טו), כך בירידה למצרים שר המשקים אמר לפרעה על יוסף (ומזכיר שפתר את החלומות כמו שקרה בסוף, שזה כעין שמהלל את היותו יודע לפתור חלומות, כמו שהיללו את שרה לפרעה), והוא נלקח אליו: “וידבר שר המשקים את פרעה … ויהי כאשר פתר לנו כן היה … וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה" (בראשית מא, ט-יד). פרעה נענש "וינגע ה' את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם" (פס' יז), כמו שפרעה נענש בעשרת המכות (גם ב-“נגעים גדולים” יש עשרה אותיות, כנגד עשרת המכות). ויותר מזה: '"וינגע ה'” וגו' – במכת ראתן לקה שהתשמיש קשה לו (ב"ר). "ואת ביתו" – כתרגומו ועל אנש ביתיה. "על דבר שרי" – ע"פ דבורה אומרת למלאך הך והוא מכה' (רש"י). שבדומה לשרה שפעלה – אמרה להכות, וכך באה המכה, כך גם משה ואהרן פעלו, ואז המכה באה (על פרעה ועל כל אנשי מצרים, כעין אנשי בית פרעה). פרעה לקה בראתן שהתשמיש קשה לו, כרמז למכת בכורות, שהבכור נקבע ע"פ לידתו (שהוא נולד ראשון). לאחר היציאה ממצרים רבו רועי אברהם ורועי לוט, בשל רכושם הרב (שזה קשור ליציאה ממצרים, שמשם היה להם כ"ך הרבה ממון), שרועי לוט היו רשעים ורועי אברהם כשרים: '"ויהי ריב" – לפי שהיו רועיו של לוט רשעים, ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל' וכו' (רש"י. בראשית יג,ז). שכך גם כשבנ"י יצאו ממצרים המשיכו למתן תורה, שזה קשור ליציאה (שזהו לשון הגאולה הרביעית "ולקחתי"), ושם התגלה ההבדל בין בנ"י שהיו כשרים, לבין הערב רב שיצאו איתם (כמו שלוט ורועיו יצאו עם אברהם ממצרים [יג,א]), שהיו רשעים ועשו את העגל (תנחומא “כי תשא” סימן כא). וכן חטאו ברעיה של הבהמות, כעין העגל שהוא בהמה. וקשור לרעיה – שהרועים מכוונים את הבהמות, שכך אמרו לעשות את העגל כדי שיכוונם בדרך “עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו” (שמות לב,א) [וכן חטאו בעגל בעקבות הטענה שמשה מת (שבת פט,א), כמו שכאן טענתם של רועי לוט, כשחטאו בגזל, היתה שלאברהם אין בן ולכן לוט ירשו כשימות, ולכן יכולים לרעות ואינו גזל (ב”ר מא,ה)]. בעקבות שפרעה הוכה, הוא קורא לאברהם ואומר לו שילך: “ויקרא פרעה לאברם ויאמר … ועתה הנה אשתך קח ולך" (פס' יח-יט), שכך בעקבות מכות מצרים פרעה קורא למשה ואהרן ואומר שילכו: "ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר ... ואשלחה את העם ויזבחו לה'” (שמות ח,ד) [ועוד].