"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"

 (בראשית יב, א)

הנקודה היסודית שעולה מהניסיון הראשון של אברהם אבינו (בראשית יב, א): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" - היא קריאה לאברהם להתחיל לנוע, לזוז ולהתקדם אל ייעודו.

ו"מעשה אבות - סימן לבנים" - תפקידנו הוא לקדם את העולם, זהו התפקיד הכללי שלנו וזהו התפקיד הפרטי של כל אחד ואחד מישראל, להיות בעליה מתמדת. וכדבריו הידועים של הגר"א: "אם אין האדם עולה מעלה מעלה, על כורחו ירד מטה מטה".

וכפי שכתב על כך רבי ישראל סלנטר: "בכוחה של הציפור לעלות מעלה מעלה בתנאי שתניע את כנפיה ללא הרף. ברגע שתפסיק להניע את כנפיה הרי היא צונחת ונופלת. אם אין האדם עולה מעלה מעלה על כורחו הוא יורד מטה מטה".

אומרים חז"ל על אברהם אבינו (במדבר רבה יט, א): "זה שאמר הכתוב (איוב יד, ד): 'מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד', כגון: אברהם מתרח, חזקיה מאחז, יאשיה מאמון, מרדכי משמעי, ישראל מעובדי כוכבים, העולם הבא מעולם הזה. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם?".

כלומר, אברהם אבינו בא לעולם כדי להראות שמתוך טומאה באה טהרה, ומתוך חושך בא אור. אברהם אבינו מבין היטב שסדר הבריאה הוא (שבת ע"ז, ב): "ברישא חשוכא והדר נהורא" (בתחילה חושך ולאחר מכן אור).

לכן היה זה אברהם שעבד עבודה זרה בתחילה ואז הכיר מעצמו בקב"ה, יחידו של עולם. מסיבה זו בדיוק ניהל אברהם אבינו את ה"ויכוח" המפורסם עם הקב"ה על עתיד סדום הרשעה. מסיבה זו בדיוק לא יכל אברהם לגרש את ישמעאל למרות שהכיר היטב את רמתו המוסרית הירודה ואת היותו מצחק.

את אברהם אבינו החושך וההסתר לא מפחידים אלא מרוממים. לא לחינם אברהם אבינו הוא זה שהתנסה בעשרת הניסיונות. מבחינת אברהם אבינו כל חושך וגלות מהוה הזדמנות להתרומם ולטפס מדרגה, וזהו חידושו בעולם - ידע אברהם אבינו שאור גדול בא רק מתוך חושך גדול.

הרב גור גלון, מהאתר: "ישיבת הר ברכה" - http://yhb.org.il/?p=219

אברהם פלץ, מהאתר: "בני דוד" - http://www.bneidavid.org