chiddush logo

האם מותר להתפלל למלאכים

נכתב על ידי גל גל, 14/9/2020

 

בס''ד     ראש השנה: האם מותר לומר את הפיוט מכניסי רחמים

פתיחה

הגמרא בראש השנה (טז ע''ב) מביאה את דבריו של רבי כרוספדאי הסובר, שבראש השנה נפתחים שלושה ספרים: של צדיקים, של רשעים ושל בינונים. צדיקים נחתמים לחיים, רשעים למיתה, ובינונים דינם מסופק עד יום כיפור שאז נגזר דינם. הראשונים התקשו בדברי הגמרא, שהרי אנו רואים רשעים שממשיכים לחיות וצדיקים שמתים, והביאו מספר אפשרויות ליישב:

א. התוספות (ד''ה ונחתמין) תירצו, שאין כוונת הגמרא להכרעה מי יחיה בעולם הזה, אלא מי יחיה בעולם הבא. כלומר, בנוסף לדין שיש לאדם בסוף חייו, יש דין בכל שנה ושנה בו נקבע אם האדם צדיק או רשע. כך ביאר גם הרמב''ן (דרשה לראש השנה ד''ה עוד) דברי הרמב''ם, שכלל בהלכות תשובה (פרק ג') גם את הדין בסוף ימיו של האדם וגם את הדין בראש השנה.

ב. הרמב''ן (שם) חלק על דברי הרמב''ם וסבר, שדברי הגמרא מתייחסים לחיי העולם הזה וכפי שמשמע מתפילות ראש השנה בה מבקשים מי למוות ומי לחיים, וכן סברו גם הרשב''א (ר''ה ד''ה הא) והריטב''א (ד''ה ומה). לדעתם, דברי הגמרא 'שהרשעים' מתים, אין הכוונה לאנשים שחטאו הרבה, אלא לאנשים שיצאו רשעים בדינם. לכן יכול להיות צדיק שעשה עבירה ונגזר עליו למות, ולכן הוא נקרא רשע בדין, וכן להפך, ובלשונו:

''כל הזוכה בדינו נקרא צדיק גמור, וכל המתחייב בדין נקרא רשע גמור, ושמשקלו שווה לכאן ולכאן נקרא בינוני, אם כן הרשע הגמור המוחלט שעבד עבודה זרה ועשה גילוי עריות ושפיכות דמים ועשה מצווה אחת לבדה שדינו בפני הקדוש ברוך הוא לשלם לו שכרה בעולם הזה שיחיה השנה הזאת, נקרא בכאן צדיק גמור לפי שנצטדק בדין.''

השלכה למחלוקתם היא, האם יש לומר בראש השנה תכתבו ותחתמו. לדעת התוספות הסוברים שהדין של ראש השנה מתעסק בעניינים רוחניים אין לומר, מכיוון שגזר הדין הרוחני נחתם רק ביום כיפור - יום מחילת העוונות (וכך פסק הרמ''א תקפב, ט). לדעת הר''ן (ג ע''ב) שצעד בדרכו של הרמב''ן יש לומר ותחתמו, כיוון שגזר הדין של ראש השנה עוסק בחיי העולם הזה, ואילו הגזר דין של יום כיפור עוסק בעולם הבא (וכך פסק המגן אברהם).

אחד הפיוטים המפורסמים בראש השנה הוא מכניסי רחמים, פיוט המופיע כבר בסידורו של רבי סעדיה גאון, ובו מתפללים למלאכים שיכניסו את תפילותינו לפני הקב''ה. אמירת הפיוט עוררה מחלוקת גדולה בין הפוסקים האם מותר לאומרו, ובכך נעסוק הפעם. כמו כן נעסוק בשאלה האם מותר לעלות להתפלל על קברי צדיקים, מנהג שנפוץ בערב ראש השנה.

פנייה לגורמים זרים

האם מותר להתפלל למלאכים? הירושלמי במסכת ברכות (ט, א) כותב, שיש הבדל בין מלך לבין הקב''ה. בעוד שכדי להיכנס למלך צריך לעבור דרך שליחים רבים, הקדוש ברוך הוא אינו כן, 'ואם בא על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד'' - בפשטות משמע מדבריו, שיש בעיה לפנות למלאכים שיתווכו בין המתפלל לבין הקב''ה.

גם הרמב''ם (פרק חלק) מנה בעיקר האמונה החמישי שלו, את האיסור לפנות לגורמים מתווכים בין הקב''ה לאדם. לשיטתו כך החלה העבודה זרה, בתחילה היו כולם עובדים את הקב''ה, אבל בגלל היותו מופשט, חיפשו אמצעים מוחשיים כמו השמש והירח, דרכם לעבוד אותו, ובסופו של דבר שכחו שהם רק נציגים והחלו לעבוד אותם ממש.

מחלוקת הראשונים

א. דעת האוסרים: בעקבות דברי הירושלמי והרמב''ם, חלק מהראשונים וביניהם המאירי (סנהדרין לח ע''ב) והאורחות חיים (ק''ש, יט) התנגדו לאמירת הפיוט מכניסי רחמים הפונה למלאכים, ולשיטתם יש איסור לאומרו. כך כתב גם המהר''ם מרוטנבורג (סי' רע) והוסיף לראייה, שלא מצינו בתפילת האבות או הנביאים שהם התפללו למשהו אחר מבלעדי הקב''ה, ובלשונו:

''צריך להרחיק מהשיתוף לגמרי, שלא תאמר הואיל שאני מוצא המלאכים והגלגלים מושלים בעולם אקבלם באלהות, תלמוד לומר לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני. ואסור לתת אותם אמצעיים בין השם ובינינו. גם מה שנהגו ואומרים במקצת מקומות מכניסי רחמים הכניסו וכו' לא טוב המנהג ההוא, ומעשיך יקרבוך, לא המלאכים ולא זולתם.''

כדברי הראשונים הנ''ל, כתבו באחרונים המהר''ל (נתיב עולם, יב) הקרבן נתנאל (ר''ה א, ו) והחתם סופר (או''ח קסו), שאמנם לא ביטל את המנהג להגיד בקהילתו מכניסי רחמים (כנראה מפני שהציבור היה מורגל באמירתו), אבל היה מאריך באמירת נפילת אפיים עד שהציבור היה מסיים להגיד את הפיוט (ועיין הערה[1]).

ב. דעת המתירים: לעומתם שיבולי הלקט (סי' רפב) וראשונים נוספים חלקו וכתבו, שאין בעיה לומר את הפיוט, ונראה שלא חששו כיוון שישנם מקומות בדברי הבבלי מהם עולה שאין בעיה להתנסח באופן מעין זה. למשל, הגמרא במסכת ברכות כותבת, שאדם הנכנס להתפנות, מבקש מהמלאכים שלא יעזבו אותו בזמן שהוא בשירותים, כדי שימשיכו לשמור עליו לאחר היציאה.

כמו כן, הגמרא נוספת במסכת שבת (יב ע''ב) כותבת, שאדם לא יבקש את צרכיו בלשון ארמית, כיוון שהמלאכים לא מתייחסים לתפילה הנאמרת בארמית. והגמרא במסכת סנהדרין (מד ע''ב) כותבת, שאדם צריך לבקש רחמים שיעזרו לו מלמטה, ושלא יהיו צרים לו מלמעלה, ופירש רש''י שהכוונה שהמלאכים לא יעכבו את התפילה, ובלשונו של שיבולי הלקט:

''ואומרים מכניסי רחמים כו' מכניסי דמעה כו' ואין בזה משום משתף שם שמים ודבר אחר, וגם הרב ר' אביגדור הביא ראיה על זה מסנהדרין אמר ר' יוחנן לעולם יבקש אדם שיהיו מעמצין את כוחו מלמטה ואל יהי צרים מלמעלה ופירש רבינו שלמה שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים. ובמדרש שיר השירים (על הפסוק השבעתי אתכם) אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים הוליכו תפלתי ודמעתי לפני הקדוש ברוך הוא ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי.''

יישוב הקושיות

כיצד הרמב''ם והמאירי יישבו את דברי הגמרות, מהם עולה שאפשר להתפלל למלאכים? המאירי (שבת שם ד''ה לעולם) דחק וכתב, שכאשר הגמרא כותבת שמלאכי השרת לא מתייחסים ללשון ארמית (ולכן יש להתפלל בעברית), כוונתה לכך שמן הסתם אותו מתפלל אינו רגיל בלשון זו, וממילא בעקבות כך תפילתו מגומגמת ולא תתקבל לפני הקב''ה (ועיין עוד בדברי האורחות חיים).

את הגמרא בברכות הפוסקת שעל הנכנס להתפנות לבקש מהמלאכים שיחכו בחוץ עד שיצא, פירש רבי מאיר המעילי (מלחמת מצווה עמ' קעט), שאין הכוונה בלשון בקשה, אלא בלשון דרישה, מכיוון שהמלאכים מצווים מפי הקב''ה לשמור על היהודי מדברים רעים, קובע להם הנכנס להתפנות שלא יעזבו אותו - אך וודאי שאין להתפלל אליהם.

למרות ערעורי האוסרים, נראה שאחרי הכל השתרש המנהג בעם ישראל לומר את הפיוט, וכפי שפסקו רבים מהאחרונים. המבקש בכל זאת לחשוש לדעות המחמירות יכול לכוון לצדיקים כפי שהציע רבי יהודה אבן יקר, או שרק רוצים לעורר את הכוונה דרך המלאכים וכפי שכתב המאירי (בישיבת מעלה אדומים פסק הרב רבינוביץ' כרמב''ם, ולכן לא אומרים את הפיוט מכניסי רחמים והדומים לו).

עלייה לקברי מתים

מחלוקת נוספת הקשורה לפנייה אל גורמים חיצוניים, היא האם ובאיזה אופן מותר להתפלל אל המתים. שאלה זו מתעוררת במיוחד בערב ראש השנה, בו נהגו רבים לעלות על קברי קרוביהם, כאשר הסיבה שבגינה עולים לבתי הקברות תלויה במחלוקת עד כמה מרחיבים את האיסור לפנות את המתים:

מחלוקת הפוסקים

א. הדעה המחמירה ביותר היא דעת הרמב''ם, ובפשטות גם השולחן ערוך שפסקו שאסור להתפלל אל המתים או בקברותיהם כלל. לשיטתם, כאשר הגמרא במסכת תענית (טז ע''א) מביאה מחלוקת מדוע הולכים אל בתי הקברות כאשר יש עצירת גשמים, הלכה כסובר שהסיבה לכך היא לסמל שהרי אנחנו חשובים בפני הקב''ה כמתים, ולא שהמתים יתפללו עלינו, ובלשון הרמב''ם:

''שבע תעניות האלו כל מקום שגוזרין אותם שם, אחר שמתפללין יוצאין כל העם לבית הקברות ובוכין ומתחננים שם, כלומר, הרי אתם מתים כאלו אם לא תשובו מדרכיכם, ובכל תענית מתעניות הצרות שגוזרין על הצבור מתפללין תפילת נעילה בכל מקום.''

כיצד יתמודד הרמב''ם עם דברי הגמרא בסוטה (לד ע'''ב) הכותבת, שכאשר הלכו השבטים לרגל את ארץ ישראל, בשלב מסויים פרש מהם כלב, והלך לחברון לבקש מהאבות שיבקשו עליו רחמים שלא ייכשל בעצת המרגלים, ומשמע שמותר להתפלל בקברים? ייתכן שהבין, שהגמרא צועדת בשיטת הפוסק שהולכים אל המתים שיתפללו בעד החיים, אך אין הלכה כמותו.

ב. דעה מקילה יותר, מופיעה בדברי הרמ''א (תקפא, ד) והמשנה ברורה (שם, כז). הרמ''א פסק בעקבות המהרי''ל (הלכות תעניות, יח), שהסיבה שהולכים בראש השנה לקברי מתים, אינה בשביל להיות שפל ועניו וכפי שסברו הרמב''ם והשולחן ערוך, אלא שמקום קברו של הצדיק קדוש יותר, ולכן יש סיכוי טוב יותר שהקב''ה ייענה שם לתפילה. 

לפי סברה זו, כאשר הגמרא במסכת סוטה כותבת שכלב ביקש מהאבות שיעוררו עליו רחמים, אין הכוונה שהוא ביקש מהם שיתפללו לקב''ה וכפי שמשמע מפשט הגמרא, אלא שזהו מקום קדוש ויש עניין להתפלל שם, או שהוא ביקש שהקב''ה יעזור לו בזכותם, שגם במקרה זה אין פנייה ישירה אל המתים אלא בקשה להיעזר בהם, ובלשון המשנה ברורה:

''ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות ולהרבות שם בתחנות: דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים והתפילה מתקבלת שם יותר, אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מה' יתברך שייתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר ויקיף הקברות וייתן צדקה קודם שיאמר התחנות.''

ג. הדעה המקילה ביותר מופיעה בדבריו של הב''ח (יו''ד ריז, נא), המהר''ם שיק (או''ח רצג) והבן איש חי (שנה ראשונה, נצבים, ב),. הם סברו, שלא זו בלבד שקברו של הצדיק משפיע בגלל הקדושה שיש במקום, אלא שמותר להתפלל ישירות אל הצדיק שיתפלל לפני הקב''ה שירחם. גם המנחת אלעזר (א, סח) נשאל בעניין זה, וכתב שלא בלבד שאין בכך איסור, אלא אדרבה - יש בכך מצווה.

לשיטתם כאשר הפסוק בפרשת שופטים (יח, יא) אוסר לפנות אל המתים, כוונתו לאסור פנייה אל הצדיק כאילו הוא מקור הכוח והיכולת להשפיע ולהועיל, אבל כאשר מתפללים אל הצדיק, שיתפלל אל הקב''ה שיושיע - אין בכך איסור. מעבר לכך שכתבו שכך משמע מדברי הזוהר, הביאו גם מספר ראיות וסברות לשיטה זו:

ראשית, כפי שראינו הגמרא בסוטה כותבת שכלב הלך לבקש מהאבות, שיתפללו עליו לפני הקב''ה שלא ייכשל בעצת המרגלים. אמנם הרמב''ם והרמ''א דחו את דברי הגמרא או דחקו בדבריה כדי לנמק מדוע אין בכך איסור פנייה אל המתים, אך בפשטות משמע שאכן מותר לבקש מהצדיק שיתפלל לפני הקב''ה, וכן משמע ממספר גמרות נוספות.

שנית: המנחת אלעזר חידש, שמכיוון שצדיקים במיתתם נחשבים חיים וכפי שכותבת הגמרא בברכות (יט ע''א), יוצא שכאשר מתפללים אליהם כלל לא פונים אל המתים. על אף שסברא זו מחודשת, וברור שכאשר הגמרא כותבת שהם חיים אין הכוונה כפשוטו, מכל מקום ייתכן שאפשר לצרף סברא זו כסעיף להקל (ועיין בדף לפרשת ויחי שנה ב').

שלישית: כפי שכתב הב''ח, למעשה מנהג רבים מעם ישראל לפנות אל הצדיק שיתפלל אליהם, ועל אף שכאשר רבים נוהגים איסור אין הולכים בעקבותיהם, אבל במקרה זה שיש מקורות מהגמרא ומהזוהר - אפשר לנהוג כך, ובלבד שיזכרו שהצדיק רק עוזר בפנייה אל הקב''ה, ולא שהוא מקור הכוח והברכה.  

חג שמח! קח לקרוא בשולחן החג, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...



[1] עם זאת, ובעקבות העובדה שהתפילה מופיעה כבר בסידוריהם של הגאונים, יש שנתנו פירוש אחר לפיוט המבטל את הקושי באמירתו. רבו של הרמב''ן ר' יהודה אבן יקר (על פירוש הירושלמי) פירש, שאנו לא מבקשים מהמלאכים שיתפללו עבורנו, אלא מבקשים מהצדיקים (החיים) שיתעוררו לתפילה לקב''ה על עם ישראל.

 [2]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: tora2338@gmail.com

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה