הגמ' במגילה (טז.) אומרת על הפסוק "והמן נדחף לביתו אבל וחפוי ראש"- אבל על ביתו וחפוי ראש על שאירע לו. שביתו של המן ראתה אותו מוביל את מרדכי וחשבה שמי שמוביל זה מרדכי אז היא שפכה עליו מי שופכין וכיוון שראתה שזה המן היא נפלה ומתה.

וקשה שהרי לפי זה צריך להיות כתוב "חפוי ראש ואבל" כי קודם היא שפכה עליו ורק אח"כ היא נפלה ומתה.

הרוגוטשובר מתרץ עפ"י התוס' בב"ק (יז.) שאומרים שאם אדם זרק כלי מראש הגג עוד לפני שהוא נשבר הוא כבר נחשב ל'מנא תבירא', אבל אם זרק חץ או אבן על כלי אז הכלי לא נחשב ל'מנא תבירא' עד שהוא לא נשבר.

וצריך לומר שביתו של המן נפלה עוד לפני שהמי שופכין פגעו בהמן. אז כשביתו שפכה את המי שופכין כל עוד שהם לא פגעו בהמן הוא עוד לא היה נחשב ל"חפוי ראש" כי זה כמו חץ או אבן שזרקו על כלי שהכלי לא נחשב ל'מנא תבירא', אבל כשביתו של המן נפלה עוד לפני שהיא מתה המן כבר היה "אבל" כי זה כמו כלי שזרקו מראש הגג שהוא כן נחשב ל'מנא תבירא'.