" 'שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה' (ישעיהו מ, כו). אמר רבי שמעון: רז זה לא נתגלה, מלבד יום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי: רבי, ידעת מהו - 'מִי בָרָא אֵלֶּה'?... ונקרא 'מִי'.. חפץ להתגלות ולהיקרא בשם, ונתלבש בלבוש יקר מאיר וברא 'אֵלֶּה'... נתחברו האותיות אלו באלו, ונשלם השם 'א-להים', ועד שלא ברא 'אֵלֶּה' לא עלה 'א‑לוהים' בשם".

(הקדמת הזוהר - מתורגם ע"י הרב אלימלך בר-שאול זצ"ל)

שתי בחינות מרכיבות את מציאות העולם: "מִי" ו"אֵלֶּה" המרכיבות יחד את שם א-להים.

"מִי" - היא הבחינה הנסתרת של המציאות, מקורה הנסתר של המציאות, שאיננו מתגלה, ולכן הוא בלשון שאלה, שכן לא ניתן לעמוד על מהותו הנסתרת.

"אֵלֶּה" - היא הבחינה הגלויה, של גילוי הדברים במציאות, ביטוי לדברים שניתן להצביע עליהם, לראות אותם ולקלוט אותם בעזרת החושים. אף הריבוי הנמצא במשמעות המילה אֵלֶּה מורה על העולם הגלוי.

"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה" - אין זו רק לשון שאלה, אלא קביעה: ה"אֵלֶּה" - הבחינה הגלויה של המציאות היא בריאה של ה"מִי" - של הצד הנסתר העליון.

כשברא הקב"ה את העולם, והניח את האדם בתוכו, יצר הקב"ה בתוך כך הסתרה/מחיצה עבה המבדילה בינו לבין האדם. אולם לצידה של הסתרה זו ברא הקב"ה רפואה - דווקא העולם המבדיל הוא גם הצוהר שדרכו יוכל האדם להתבונן בבריאה ובמעשיו הנפלאים של הקדוש ברוך הוא, ומתוכם יכיר וידע את גודל חכמתו.

רבי נחמן כתב (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, לט): "כִּי בֶּאֱמֶת הַדָּבָר נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד, אֲשֶׁר בָּרָא הַשֵּם יִתְבָּרַךְ אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים הַרְבֵּה מְאד מְאד, מָה רַבּוּ מַעֲשֵׂי ה'!... אֲשֶׁר בָּרָא דּוֹמְמִים וְצוֹמְחִים... וְלָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן בִּפְרָטֵי הַבְּרִיאָה בְּתַבְנִית הָאֵיבָרִים... וְרָאוּי לָנוּ לוֹמַר זאת בִּבְכִיָּה, בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ, לִבְכּוֹת וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, מָתַי נִזְכֶּה לָזֶה, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ זֶה הַדַּעַת, שֶׁנּוּכַל לָדַעַת וּלְהַכִּיר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מִכָּל דָּבָר שֶׁל זֶה הָעוֹלָם בִּפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת".

דוד המלך אומר בתהילים (יט, ב): "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיע" - המתבונן בבריאה וביקום, הרואה בעיניו את הצבעים והגוונים השונים, יכול להאזין לסיפורם של השמים והרקיע, אודות הבורא וכבודו. שומע הוא את תהילתם ואת שבחיהם על יופייה וסדרה של בריאה. מבעד למראות ולקולות הללו, רואה האדם את הקדוש ברוך הוא הפועל והיוצר את הבריאה הנפלאה.

ה"חזון איש", רבי ישעיהו קרליץ זצ"ל, כתב בספרו "אמונה ובטחון":

"ולפנינו מחזה מזעזע כל לב חכם... הכרס והקיבה, הכבד והמרה, הטחול והכליות, הדקין וכיס השתן, הלב והמוח, ולכל אבר תפקידים מיוחדים, וכולם עובדים שכם אחד בזריזות נפלאה... הדרוש לקיום המכונה הנקראת אדם... ראה היוצר שעדיין אין החיים מפכים על מתכונתם אם לא יהיה קשר איש עם רעהו, ועולם שכולם חרשים ואילמים נטול כל ערך, ואין בו שום ממש... עמד ותיקן מכונה מצפצפת קולות משונים ואנו קורין למכונה זו 'פה', וכנגדה תיקן מכונה מתפעלת ונרגשת מכל תנועת קול ואנו קורין מכונה זו 'אוזן', ועל ידי פה ואוזן נבראת שפה מדברת איש אל רעהו... אבל מה יתרון לאדם תחת השמש... אם עודנו חסר דעה וחדל בינה, נמשל כבהמה... ורצון בורא העולם לברוא אדם חכם מחוכם בעולמו ולצוותו נגיד על כל היצורים, ויטע שורש חכמה במוחו ונטע דעת בלבו, להבין ולהשכיל בכל אשר תחת השמש".

הרב יהושע ויצמן, מהאתר: "ישיבת ההסדר מעלות יעקב" - www.yesmalot.co.il

הרב איתמר אלדר, הרב ברוך גיגי, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home