פרשת בהעלותך - מידה כנגד מידה  כיצד?

מאת: אהובה קליין.

פרשה זו הרומזת בשמה   -  "בְּהַעֲלֹתְךָ"- היא הציפיה מאלוקים-  כלפי  כל יהודי שישאף לעלות ולהתעלות בסולם הרוחני וממילא תשרה עליו הברכה בכל ההיבטים.

אך  למרות  ציפייה זו, אנו מבחינים בשתי ירידות - מעידות  בפרשה, אחת: של המתאוננים והשנייה: חטאה של מרים הצדיקה בדיבור לא רצוי שעליו נענשה, וכך התורה מתארת את  חטאה של מרים והתוצאות:

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל- אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח.  וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, יְהוָה.  וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם.   וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם.  וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם--יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ.  לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.  פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.?  וַיִּחַר- אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.  וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.  וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אֶל-מֹשֶׁה:  בִּי אֲדֹנִי--אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ.  אַל-נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ.  וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר:  אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ"  [במדבר  י"ב, א- י"ד ]

בהמשך כתוב: "וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם". [ שם, י"ב, ט"ו]

השאלות הן:

א] במה חטאה מרים וכיצד?

ב] מהי  תגובת ה', העונש ותפילת משה?

ג] מדוע זכתה מרים לכבוד כה רם- מאת העם?

התשובות

חטאה של מרים.

נאמר: "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל- אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי- אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח". 

האגדה מספרת:

"וילכו הזקנים ויבואו אל אהליהם ויספרו לנשותיהם לאמור: ה' בחר בנו להיות זקני העם! ותשמענה נשותיהם את הדבר הזה ותעלינה נרות ויאירו את המחנה., ויהי בעת ההיא ותאמר מרים אל צפורה: הגידי נא, אם ידעת מה ראו הנשים כי העלו את הנרות האלה? ותען ציפורה את מרים לאמור: שמעו הנשים כי היו בעליהן זקני העם ותשמחנה ויהי להן היום הזה לחג. ותאמר מרים: אשריהן כי ראו את בעליהן הולכים הלוך וגדל. ותאמר ציפורה: אוי להן בגדולת בעליהן! ותשאל מרים את צפורה לאמור: מדוע   ככה אמרת? ותען צפורה ותאמר: ידוע תדעי כי מיום גידל ה' את משה אחיך, נפרד מעלי ויחדל לדעתי! ותשמע מרים את הדבר הזה ותלך ותבוא אל אהרון ותגד לו את כל דברי צפורה. ותדבר מרים ואהרון לאמור: הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו  דיבר, ובכל זאת לא רם לבבנו ולא חדלנו מהיות כמשפט כל בני ישראל! וישמע משה את דברי אחותו ואחיו ויתאפק ולא ענה אותם דבר, לא הוכיחם, כי היה משה עניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה". כך האגדה מתארת את חטאה של מרים - שחטאה בלשונה. שהדגישה שהיא ואהרון גם מנהיגים ולא רק משה והם בניגוד למשה לא הגיעו  לגאווה!

גדולת משה הייתה. שהוא התאפק ולא ענה למרים על  דבריה.

רש"י מסביר: כי עצם המילה: "ותדבר"- מרמז לנו על לשון קשה והוא מבסס את דבריו על ספרי - המביא דוגמאות לכך  ממקורות אחרים במקרא, כגון : "דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות"[בראשית מ"ב, ל]   או: "וידבר העם באלוקים ובמשה" [להלן כ"א, ה]

כוונת מרים הייתה להגיד : כי משה גירש את אשתו - ציפורה ומאין ידעה את הדבר ? רבי נתן אומר: כי מרים הייתה ליד  ציפורה כאשר נאמר למשה שאלדד ומידד מתנבאים במחנה וכאשר שמעה זאת  ציפורה אמרה:  אוי לנשותיהם של אלו אם הם נזקקים לנבואה -הרי הם חיים בנפרד מנשותיהם ממש באופן שמשה פרש ממני.

כאשר שמעה זאת מרים - היא סיפרה זאת לאהרון וכאן לומדים קל וחומר: למרות שמרים לא התכוונה לגנות את משה נענשה, קל וחומר לאדם שמדבר בגנות זולתו.

על פי ספרי: שניהם גם אהרון וגם מרים דברו על משה, אלא מרים הראשונה שפתחה בדבר והיא לא הייתה רגילה לדבר אתו, אלא מפני צורך השעה, כאשר ראתה מרים שציפורה- אשת משה אינה מקשטת עצמה  בתכשיטים, שאלה אותה: מדוע אינה מתקשטת בתכשיטיה, ענתה  לה: שמשה פרש ממנה, וכך מרים סיפרה זאת לאהרון ושניהם דיברו על משה. ומכאן לומדים קל וחומר: מה מרים שלא התכוונה לדבר בגנות משה, אלא לשבח- שהוא מנהיג כה מסור לעמו עד כי התרחק מאשתו.  ועל כך נענשה, מכאן לומדים אנו: ברור שאדם המתכוון לדבר על חברו גנאי ולא לשבח ,בוודאי שנענש.

הנקודה השנייה שחטאו מרים ואהרון בלשון הרע: לפי שאמרו  שדיבור ה' עם אדם אינו סיבה שיתרחק מאשתו. הרי גם ה' דיבר  איתם והם לא פרשו מחיי המשפחה שלהם.

על פי  ספורנו: כאן הם מנסים לומר ,כביכול, כי הקב"ה אינו מבחין ברמת הנביאים שלפניו.

לכן אחר כך ה' בתגובתו אומר: כי משה שונה משאר הנביאים ברמתו ועל ידי דיבור ישיר עם  הקב"ה.

הכינוי לציפורה: "האישה הכושית" – על פי רש"י - התכוונה מרים להגיד: כי הכול מודים ביופייה של ציפורה כשם שמודים בצבע עורו של הכושי.

על פי ספרי: ומדוע נאמר: פעמיים :"אישה כושית"? כי יש לך אישה שהיא יפה חיצונית אך לא כן במעשיה, ויש אישה שבמעשיה היא יפה, אך לא בחיצוניותה. כמו שנאמר: "נזם זהב באף חזיר אישה יפה וסרת טעם"[משלי י"א, כ"ב] וזו יפה גם במראיה וגם במעשיה !

תגובת ה', העונש ותפילת משה?

 אלוקים מדגיש: כי משה הוא מעל כל הנביאים:

"לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה:  בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.  פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר ְּבעַבְדִּי בְמֹשֶׁה"?

רש"ר [רבי שמשון רפאל הירש] מסביר:  משה שונה בדרגתו משאר הנביאים, הוא בדרגה גבוהה יותר  מנביא ,הוא עובד את ה' באופן  קבוע והוא מרומם ,הכול גלוי לפני משה – בעוד שממשלת ה' אינה גלויה לשאר בני אדם-  מנגד היא גלויה למשה וכל זה באופן ישיר – ללא תיווך.

ואין דבר נסתר מעיניו!

 מרים נענשה בצרעת, כפי שהכתוב מציין:  "וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.  וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת". 

תפילת משה  על מרים, הייתה קצרה  מאד: "  אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ"

על כך מספרת האגדה: כאשר עם ישראל הקשיב לתפילתו  הקצרה של משה על מרים אחותו, הם הסיקו מכך : כי עם ישראל יקרים לו יותר מאשר אחותו, כי כאשר היו מידי פעם נתונים בצרה, משה היה מרבה בתפילה ובתחנונים למענם ואילו על אחותו – תפילתו הייתה- קצרה- מילים ספורות וקצרות.

 מרים זוכה לכבוד רב- מהעם.

הכתוב מציין בפרשתנו: "וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם".

בעוד מרים הייתה מסוגרת מחוץ למחנה במשך שבעה ימים-  כשהיא מצורעת –זכתה לכבוד גדול מצד העם.

האגדה מספרת: באותו זמן שמרים הייתה מצורעת ובעונשה נאלצה להיסגר מחוץ למחנה. אמר אלוקים: זכור אזכור למרים , עת עמדה על שפת היאור ושמרה על משה הקטן בתיבה – צפתה בו מרחוק כדי להגן עליו ,לכן כעת שמרים נענשה , ציווה ה' את העם להתעכב במשך שבעה ימים עד להחלמת  מרים, משום כך לא מש הארון והמשכן והכוהנים והלוויים וכל  ישראל ושבעת ענני הכבוד ממקומם עד שנרפאה  מרים.

רבינו בחיי מבהיר: כך דרשו  רבותינו ז"ל, במסכת סוטה נאמר: "במידה שאדם מודד בה, מודדין לו"

מדדו לה מידה כנגד מידה, היא המתינה למשה שעה אחת בזמן שהיה מוסתר ביאור לכן נתעכבו בני ישראל והמתינו לה שבעה ימים  ומביא על כך דוגמאות של מידה כנגד מידה בתנ"ך- הן לרע והן לטוב:

א]  שמשון בעקבות– שנתן את עיניו בדלילה הפלישתית ,התוצאה הייתה שבסוף - היא  גילתה לפלישתים את מקור כוחו והם ניקרו לו את עיניו בטרם נפטר.

ב] אבשלום היה מתגאה בשערו, לפיכך ניתלה בשערותיו בעץ האלה.

ג] יוסף זכה  בעצמות אביו, לפי שנאמר: "וַיַּעַל יוֹסֵף, לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו; וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל-עַבְדֵי פַרְעֹה, זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָיִם". [בראשית נ', ז]

ובשל גדולתו של יוסף שנהג כבוד באביו

הוא זכה שמשה  עסק בעצמות יוסף, לפי שנאמר: "ַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף, עִמּוֹ"

משה כנגד זה -  בשל גדולתו , זכה שיקבר בעזרת השכינה, שנאמר: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיא בְּאֶרֶץ מוֹאָב" [ דברים ל"ד, ו']

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד  מהכבוד  לו זכתה מרים, בכך שעם ישראל המתינו לה  בעודה בסגר במשך שבעה ימים –כי זה המופת של השגחה הפרטית בשכר ובעונש ומנתיבות הצדק והמשפט של בורא עולם - שנוהג עם בני אדם: מידה כנגד מידה- לטוב, או לרע , יהי רצון שנרבה במעשים טובים ואלוקים ישמח את עם ישראל- כדברי דוד המלך:

"כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ;    בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן".