פרשת במדבר - פרשת המקדש

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

בשעה טובה ובסימנא טבא, מתחילים ספר במדבר עם התחלה חדשה. כבר בתחילת הפרשה התורה מפרטת את מניין השבטים, סדר חנייתם ותפקיד כל שבט ושבט. ישאל השואל, מדוע יש צורך בהוראה מיוחדת לסדר חניית כל שבט ושבט אשר עלולה להביא למחלוקת בין השבטים?

המדרש מתאר שעל זה הצטער משה רבנו: "בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מיצר אמר עכשיו עתידה המחלוקת להינתן בין השבטים, אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח, הוא אומר אין רצוני אלא בדרום..." (במדבר רבה ב).

על זה הקב"ה עונה למשה רבנו, שאין סיבה לצער. כל שבט מכיר את מקומו, שכן שטר צוואה יש להם מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים מסביב למשכן, שכן ציוה אותם לחנות סביב למשכן כשם שנשאו את מיטתו בדרך לקבורה במערת המכפלה.

נראה שסדר חניית השבטים אינה אקראית בעלמא, אלא שכל שבט מכיר את מקומו ואת תפקידו בהתאם לרוח שבו הוא שוכן. כן גם לגבי שבט לוי, המדרש מתאר שאפילו בבניית המשכן ופירוקו, הקב"ה חפץ דווקא בשבט לוי: "אף בשעת פרוקו והקמתו איני חפץ באחרים שיפרקוהו ויקימוהו אלא הם... יכול המצוה על הלוים אבל אם עשו ישראל רשות? ת"ל והזר הקרב יומת! (במדבר רבה א).

גם בניין המשכן היא מצוה בפנ"ע ואינה נחשבת כדבר קטן, ודווקא בני לוי נצטוו להקימו ולפרקו. כשכל אחד מבין את תפקידו, מקומו וייעודו ממילא אין סיבה לקנא או לריב בין השבטים. ועל זה אמרו הדרשנים: "עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" -- כשם שיש שלום במרומיו, שכל מלאך יודע את תפקידו ואת מקומו ואינם מקנאים ורבים אחד עם השני, כן הקב"ה יעשה שלום עלינו, שכל אחד ידע מעלתו ותפקידו ולא יבוא לידי מצה ומריבה עם השכן.

שבת שלום