• רגשי תודה והודאה מצד האדם, על נס שהתרחש לו, או שבח עצום מצד עצם זה שהוא מסתכל על הבריאה ואומר לעצמו:"איזה יופי, איך ה' ברא את הכול בצורה כל כך נכונה! מדויקת! ומדודה!" ובכך רגשי הכרת הטוב שבו מתעלים - והוא משבח את ה' בתפילתו.
• תפילה לעצות, האדם למעשה מתפלל שה' ידריך אותו בצורה נכונה, ויתן לו דעת איך להתקדם בסיטואציה מסוימת שתוקעת אותו בחיים. האדם מרגיש את קטנותו ומנגד, את גדולת ה'. בתפילה זו, האדם מבין שהוא נמצא בעולם רק כ"שחקן" או כ"בובה על חוטים" - האדם מבין את ה'פער' שבינו לבין בוראו. ומתוך כך, הוא מתפלל שבוראו ויצרו יתן לו דעת וכוחות איך להתמודד עם מציאות שקשה לאדם באותו רגע. דוגמאות: לחץ ממבחן חשוב, הדרכה כיצד להתכונן לפגישה חשובה, שאלות אמוניות שעולות לאדם במשך תקופת חיו.
• תפילה לחרטה וסליחה: תפילה זו מתפרצת בדרך כלל לאחר שבר אמוני, או חטא. האדם חטא, ואחרי שהוא עשה את מעשה העבירה. הוא מרגיש שני דברים. 1) תחושת מיאוס והחמצה גדולה, מעשה העבירה לא היה שווה לו. 2) תחושת ריחוק מה', ועל זה נופלים רוב בני האדם בתחושת יאוש גדולה - עצה: מנסיון, אל תחוו את הכאב בצורה הזאת, זה רק יקשה אליכם - ותיהיו ב"תסיסה פנימית" קשה ומכאיבה! פשוט קחו את אותם רגשות ותוציאו אותם ממש בתפילה. ישנם אנשים שלא מאמנים בשיטה זו, ואומרים: תפילה זה קרבת ה', למה שאתפלל בכלל על ריחוק מה'?!

אך להיפך, שיטה זו מזיקה לאדם. ולכן, כמסקנה: ברגעים כאלו האדם צריך להוציא בדיוק את אותם רגשות! החוצה בתפילתו לה' - ולהתפלל שהוא יעזור לו במצבו.

גישה זו נכונה כיוון שכך: 1) האדם מרגיש שיש תמיד מי שמלווה אותו.

2) התחושה הרעה יוצאת מהאדם. כמו שנאמר: "דאגה בלב איש ישיחנה". תפילה היא דיבור עם ה'.

אעלה בהמשך עוד חידושים בעז"ה!