לא מזמן נפטר יהודי שהיה ניצול שואה. הוא עבר את כל תקופת השואה במחנה שנקרא מחנה "ברגן בלזן" שהיה מחנה לא פשוט בכלל. לא מספיק שהיו שם אסירים יהודים, היו שם גם שבויי מלחמה רוסים שעירבבו אותם יחד עם היהודים באותו מחנה ריכוז. יום אחד לפני השחרור, הנאצים עברו עם משאית מלאה בלחמניות חמות. הריח של הלחמניות הלהיב את היהודים. הנאצים החליטו יום לפני השיחרור לפנק את היהודים בלחמניות טריות על העבודה הקשה שלהם. הם עברו דרך המחנה עם כרוז והכריזו "כל מי שרוצה יעמוד עכשיו בתור לקבל לחמניה". אותו יהודי ניצול שואה מספר זאת בהתרגשות. "אתם לא מבינים את ההרגשה, לקבל לחמניה טרייה לאחר שנתיים של רעב, אי אפשר לתאר זאת..."  וממשיך לספר אותו יהודי: "זה רעב שאתה בשביל לחמניה מוכן לתת הכל. אפילו אם ישאלו אותך מה תרצה, לחמניה או הרבה כסף? אתה תעדיף את הלחמניה הטרייה".

כל המחנה עמד בתור, את החלוקה ביצע קצין נאצי, שהתחיל לחלק לחמניה לכל אדם שעמד בתור. "גם אני כמובן עומד בתור" אמר היהודי. "חיכיתי כל כך לתור שלי.." בשלב מסויים אני מבחין שהלחמניות בארגז עומדות להיגמר, נשארו רק 6 לחמניות, אני האדם השישי בתור, זאת אומרת שאני אקבל את הלחמניה האחרונה, בתנאי שאף אחד לא יקבל 2 לחמניות. הלב שלי דפק בחוזקה, התחלתי להילחץ, "אולי לא תישאר לי לחמניה, אולי יקחו לי אותה" נכנסתי לפחד, אך לפתע התקרב תורי, הקצין הנאצי הגיש לי לחמניה ואני שמחתי כל כך. בזמן שקיבלתי את הלחמניה הקטנה ראיתי אותו מתכופף ומרים ארגז חדש של לחמניות טריות, ולפני שהוא מתרומם אני חושב לעצמי "רגע, הוא ישאל מי הבא בתור אני יגיד לו אני, בטוח הוא לא יזהה אותי. אך מצד שני, אם הוא יתפוס אותי, הוא יהרוג אותי. לא ידעתי מה לעשות,  אני רוצה עוד לחמניה.. מצד שני החיים שלי בסכנה". תוך כדי ההתלבטות, הנאצי מרים את הארגז השני, ושואל מי הבא בתור?  אז אותו יהודי אומר "אני", ומחביא את הלחמניה מאחורי הגב. הוא מושיט את היד ומקבל עוד לחמניה. "אתם לא יכולים להבין איך הרגשתי. הרגשתי שאני מיליונר, קיבלתי 2 לחמניות." הוא הולך מהר לעבר הצריף, כדי לאכול את הארוחה שלו ואולי הארוחה האחרונה לפני השחרור