"וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג)

דיני לידת בן זכר פותחים את הפרשה, ואחד מהם הוא המילה "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ". בדרך כלל איננו אומרים "מילה" אלא "ברית מילה" - להזכיר שמצווה זו אינה רק ענין מעשי, אלא היא בעלת ערך אמוני יוצא דופן - ברית בינינו לבין בוראנו.

מדוע דווקא מילת העורלה, מכל המצוות, היא המסמלת את הברית? ומדוע ביום השמיני?

כידוע, אחרוני הנבראים ביום השישי לבריאה היו אדם וחווה. על פי מדרש חז"ל, עוד באותו יום שישי הם חטאו בחטא עץ הדעת וגורשו מגן עדן. אולם הקב"ה השהה את ביצוע גזר הדין ביממה נוספת, כדי לאפשר לאדם ולחווה לשהות בשבת בגן עדן. בהגיע יום השבת אל סופו, הגיע זמנם לצאת אל העולם שמחוץ לגן - באפלת הלילה. ריחם עליהם הקב"ה ולימד אותם להדליק אש. לכן אנו מדליקים בצאת השבת את נר ההבדלה ומברכים "בורא מאורי האש" - לא רק כדי לציין את סוף השבת, אלא גם להראות שאנו מתחילים את ימי המלאכה באור האש שהקב"ה לימד אותנו להעלות. נר ההבדלה מייצג את אורו של היום השמיני - שהוא הזמן שאנו מציינים בו את תחילתה של התרומה והיצירתיות האנושית לבריאה.

בדיוק מאותה סיבה, גם ברית המילה נעשית ביום השמיני. אנו מאמינים שכל החיים באים מאת ה', ושכל בן אנוש עשוי בצלמו של ה' וכדמותו. ה' מתחיל את המלאכה, ואנחנו נקראים להשלימה. הקב"ה לא ברא את האדם הזכר נימול, כי הוא רצה להשאיר את מעשה המילה לנו, אות שאנו ניתן לבריתנו איתו, ולברית זאת נדרשת פעולה של האדם - מילת העורלה.

מדוע ברית זאת באה דווקא במעשה מילת העורלה?

האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלתר, שאל למי אמר הקב"ה בבריאת העולם (בראשית א, כו): "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ"? והשיב שהקב"ה אמר זאת לאדם עצמו. הוא אמר לאדם: הבה נעשה יחד, אתה ואני, את האדם - כלומר נשכלל את טבעו. הקב"ה ברא את הטבע הגשמי - אך מבקש מאיתנו להיות איתו לבוראים/שותפים לריסון ועידון של טבע האדם.

ברית המילה מסמלת את הרעיון שיש דבר מה נעלה מן הטבע. אינסטינקט המין זהו כוח הטבע הבסיסי והחזק ביותר שבתוכנו. אינסטינקט זה צריך להיות יותר מדחף עיוור ובלתי נשלט. בחברה המיוסדת על ברית, היחסים שבינו לבינה בנויים על יסוד אחר. הדחף המיני צריך להתקדש ולהתמתן, להימול ולהתרסן. ברית אברהם אבינו מושתתת על נאמנות, מחויבות ועל קדושת הנישואים.

על מצוות המילה כתב בעל ה"חינוך" בספרו (מצוה ב'): "ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם, ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו - כי כאשר תשלים צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו".

ברית המילה באה לומר לנו, שכפי שאנו משלימים את צורת גופנו ע"י מילת העורלה, כך גם בידינו להשלים את נפשנו.

ברית המילה היא סימנה הנצחי של אמונת ישראל, מפני שהיא מאחדת את חיי הנפש עם תשוקות הגוף ומזכירה לנו שאלו ואלו צריכים להיות כפופים לענווה, לאיפוק, לריסון ולאהבה.

הרב יונתן זקס, מהספר: "שיג ושיח - קריאות חדשות בפרשת השבוע"