לא תוסיפו ולא תגרעו ממנו" או " עזר כנגדו"
נכתב על ידי izik28, 12/4/2020
בס"ד
ד"ת לשבת שמיני כד ניסן לע"נ קורבנות השואה ז"ל הי"ד
" לא תוסיפו ולא תגרעו ממנו" או " עזר כנגדו"
-------------------------------------------------------------------------------
יצאנו זה עתה מחג בפסח לימי ספירת העומר בהם יום השואה והגבורה אותו נציין ביום שלישי ,
הפרשה עוסקת בחטאם של בני אהרון הכהן שרצו בסך כל להדר במצווה והקריבו אש זרה ,מה שלא היה לפי ציוי ה" ונשאל מדוע לא בעצם? אם בא לאדם פלוני להחמיר יותר במצווה פלונית? לדוגמא שמונה ימי פסח.. חמישה מינים בסוכות, שבת יומים? מה רע ? הרי הוא כביכול מתקרב לה" יותר? אך לא כך הדבר , מה עוד שאנו קוראים בפרשה על המאכלות האסורות לנו מהחי ומהדגים , אם נסתכל נראה שיש חיות שטבועה בהם מידת האכזריות כמו האריה, הנשר .... אך מה עם לדוגמא הארנבת? לכאורה חיה מתוקה וחמודה ממש לא אכזרית ... או השפן והצב?? הפירוש הוא בדיוק כמו עניין פרה אדומה שלא ברורה לנו ואנו מקיימים אותה [ לא בזמננו לצערנו] למה ככה ציוה ה" כמו הרבה מצוות שאין לנו הסבר עליהם ,ואנו מקימים אותם בגלל ציווי ה" שאין עליו עוררין כפי שאמר הרב אליעזר מלמד " כי כך ה' ציווה שנאמר (ויקרא יא, ד-ו): "אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה: אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם". הרב ממשיך ומסביר בעניין
" בעלי חיים רבים ברא הקב"ה בעולם, ואחר שהתיר לבני האדם לאכול מבשר כולם, הבדילנו מכל העמים וקדשנו במצוותיו, והתיר לנו לאכול את המינים הטהורים, ואסר לנו את המינים הטמאים. שנאמר (ויקרא כ, כג-כו): "וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם, כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם. וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם, וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים. וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר, וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא. וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה', וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי". אמרו חכמים (שם בספרא): "כשם שאני קדוש כך אתם הֶיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם הֶיו פרושים... אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבל וחבריו" (מלכי העמים ששעבדו את ישראל)."
נחזור לרגע למותם של בני אהרון , " וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה" אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם." מפרש הספרא," כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל אמר לו נדב לאביהו "וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש?" -- מיד נטלו אש זרה והכניסו לבית קדשי הקדשים שנאמר ,"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש". אמר להם הקב"ה "אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי. אתם הכנסתם לפני אש טמאה -- אני אשרף אתכם באש טהורה!".
"ויקחו בני אהרן" -- אף הם בשמחתם. כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה. "ויקחו" -- אין 'קיחה' אלא שמחה." מבאר ר"י בכור שור " ויקחו בני אהרן – קודם שירד אש מן השמיים. והיו ממעטין את הכבוד, שיאמרו: באשם של נדב ואביהוא שרף קרבנם.
אשר לא צוה אותם – דהא אמרינן (בבלי עירובין ס"ג.) אף על פי שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט, הני מילי לאחר שירדה אש מן השמים כבר, אבל קודם לא. ולפיכך כשהיו מביאין איתם אש, פגעה בהם אותה אש שירדה מן השמים ושרפתם. ואף על פי שכתוב שני פעמים: ותצא אש (ויקרא ט':כ"ד, י':ב'), אש אחד הוא.
אש זרה אשר לא צוה אותם – שהזהיר עליהם שלא לעשות, כדכתיב: לא תעלו עליו קטורת זרה (שמות ל':ט'), ושוב לא צוה לעשות, ולפיכך נענשו. כמו: לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש אשר לא צויתי (ירמיהו ז':ל"א), כלומר: הזהרתי עליהם, כדכתיב: לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש (דברים י"ח:י'). לא ציויתי – הכי קאמר: מאחר שאסרתים שוב לא ציויתים, כי פעמים שהקב"ה אוסר דבר וחוזר ומצוה לצורך השעה, כמו אליהו בהר הכרמל (מלכים א י"ח:ל"א-ל"ט), שהקריב בבמה על פי הקב"ה, ואף על פי שנאסרו הבמות. וכמו שסבר אברהם אבינו שהקב"ה אסר רציחה לבני נח, וסבר אברהם שהקב"ה צוה לשחוט את בנו, ורצה לשחטו. וזהו אשר לא צוה אותם."
רצון בני אהרון ז"ל להדר בהקטרת הקטורת לכאורה הוא דבר מבורך, מה רע להדר ולהחמיר יותר ? אלא שאצל הקב"ה העניין לא כך כפי שנאמר " לא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם" , מסביר המגיד מדובנא במשל:
אדון ראובן היה לו שכן עשיר מופלג, אשר ביתו מלא כלי כסף וזהב וכל טוב. אך כמידת עושרו כפולה מידת קמצנותו. לא רק תרומה קטנה לא שייך לקבל, אלא אפילו הלואה קטנה אינו מוציא ממתחם שלטונו. יום אחד החליט אדון ראובן לסדר אותו.
אדון ראובן ניגש אל דלתו של העשיר ולאחר הצצות מה"קוקר" ובדיקות אין ספור מהחלונות לודא שאין זה ח"ו איזה אביון הבא לבקש תרומה, נפתחה חרך צר בדלת, והעשיר בעיניים חשדניות שואל את אדון ראובן למבוקשו. עונה לו אדון ראובן: "תעשה לי טובה, מגיע אלי היום אורח חשוב במיוחד, ואני חייב לכבדו בכלי מכובד, האם תואיל להשאיל לי גביע כסף"? העשיר פותח זוג עיניים ושואל: "האם אינך יודע שאין זה הכתובת המתאימה לבקשות מסוג זה"? אך אדון ראובן כבר מוכן עם תשובתו בצידו: "אני נותן לך משכון על סך חמשת אלפים דולר, על כל פגם קטן בגביע, המשכון שלך". העשיר מהסס מעט, אך סומך על תבונתו שיצליח למצוא איזשהו פגם בגביע ולהעביר את המשכון לרשותו. ומחליט לתת לו גביע כסף בהשאלה.
למחרת בבוקר דופק אדון ראובן על פתחו של העשיר, הדלת כמובן נפתחת מיד, ומה נדהם העשיר שראובן מחזיר לו את הגביע בצירוף גביעון קטן. "מה זה?" שואל העשיר. "מגיע לך מזל טוב, לגביע הגדול נולד גביעון" העשיר יודע ש"שאלה זה טרף", וממהר לקחת את שתי הגביעים, ומחזיר את המשכון.
לאחר שבוע בא אדון ראובן אל העשיר ושוב בקשה בפיו: "אורח נכבד בא לבקרני, התואיל להשאיל לי קערת כסף להגשת פירות" וכבר מקדים רפואה ומושיט סכום נכבד למשכון. העשיר כבר אינו מהסס ומקוה שגם הקערה שלו תיכנס להריון, ונותן בשמחה לאדון ראובן.
כצפוי חוזר אדון ראובן למחרת עם הקערה בצירוף קערית קטנה: "מזל טוב" הוא מכריז בשמחה "שוב שמחה במעונך, הקערה ילדה הלילה". ושוב העשיר ללא אומר ודברים לוקח את שתיהם ומחזיר את המשכון.
לאחר שבוע שוב בא אדון ראובן בבקשה: "הפעם בא אלי אורח רם מעלה במיוחד, אני חייב משהו מפואר ביותר כדי לכבד אותו, אולי תואיל להשאיל לי מנורת זהב גדולה?" העשיר ללא כל היסוס וללא בקשת משכון ניגש לטרקלינו ומוציא מנורת זהב ענק בשווי רבבות דולרים ומגיש בשמחה לשכנו אדון ראובן. כמובן שבאותו לילה לא הצליח העשיר לעצום עין מרוב התרגשות על הלידה הצפויה, ובקוצר רוח המתין לבוקר עת ישמע את הבשורה הטובה.
בבוקר מגיע אדון ראובן, דופק על פתחו של העשיר, וזו נפתחת מיד אך... שלא כצפוי אדון ראובן עומד בידים ריקות, העשיר פותח זוג עיניים שכמעט בולעות את אדון ראובן, ובקושי מוציא את המילים מפיו: "היכן המנורה שלי? " ראובן לעומתו עונה בקול בכייני: "אל תשאל מה קרה, המנורה קבלה חום, ועד שהלכתי לקרוא לרופא, כבר נפח את נשמתו, ולרופא לא נשאר אלא לקבוע את מותו".
העשיר פותח בצעקות: "אין כזה דבר, מעולם לא שמענו שמנורה תמות". אך לא סיים את צעקותיו עונה לו אדון ראובן בקול צונן: "שגביע וקערה יולידו כן שמעת"?
הנמשל: אם משהו בא להוסיף על מצוות ה', ולעשות לפי השכל שלו, אין זה חשש רחוק שמחר יבוא גם לגרוע."כך גם במצוות התורה , הקב"ה אסר לנו מיני בעלי חיים אלה ואחרים כדי שנתרחק מחוקות ומנהגי הגויים ,גם אם אין הדבר ברור לנו " מפורש במדרש לגבי מצוות פרה אדומה מה שמתקשר לגבי שאר המצוות שחלקן אולי לא ברור לנו " לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת לפיכך כתב בה חוקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה." בדיוק מה שאמור לגבי הקרבת האש הזרה , מה עוד שהמילה "זרה" בהיפוך אותיות היא " הרז" דהייינו רזי תורה , מצווה עלינו ללמוד ולהחכים בדרכי התורה ולקיים את מצוותיה כפי יכולתנו האמיתיות, אך לא לדרוש במופלא ממך אלא ללכת בעקבות הפ"ס," תמים תהיה עם ה, אלהיך" בדיוק כקרבנות השואה הי"ד שרק בגלל היותם יהודים נהרגו ונטבחו למה מישהו חשב שהם מגזע נחות! אין דבר כזה אצל הקב"ה! אין אדם מעל חברו! פשוט אין ! ואם אדם חושב ככה אז " רבות מחשבות בלב איש ועצת ה," היא תקום" , עניין הקורונה יצר מצב שלא הכרנו מעודנו ושלא נכיר יותר , בידוד איש מחברו וממשפחתו , עד כדי עריכת סדר פסח לבד, דבר לא מקובל בכלל הרי נאמר" כל דיכפין"... ואיפה קיום מצווה זו?! הרי גם נאמר , "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" דהיינו לעזרתו ,מה שכאן נהפך ממש לנגדו קרי לרעתו .. גם אם אין כוונה כזו גרידא.. אי אפשר לקיים עולם לבד, זה נוגד את כל טבע העולם ומשמעות חיינו כיהודים , ומה עם כל הרווקים והרוקוות שמשוועים לקיום הפ"ס לעיל? לאף אחד לא היה נעים להיות לבד ולא נורמלי ,כך גם להם ..או "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" .בתפילת אבינו מלכנו אנו מבקשים, "אל תשיבנו ריקם מלפניך" שמעתי פירוש יפה אומר ,כל תקופה הזאת של הימים הנוראים[אלול תשרי] בה התקרבנו אל הקב"ה ושינינו את דרכינו , שלא נצא מתקופה זאת ריקם כמו שהינו באב, תמוז.. . שלא יהיה הכל לחנם ויתחלל שם שמיים, אלא נשתנה לטובה גם אחרי הימים הנוראים ,בחשוון.. וניסן .. בדיוק עכשיו ,שנתקרב לה" ונקבל החלטות טובות ונבין, אולי טעינו? עשינו עוול לפלוני ? מתוך כוונה או לא פגענו במישהו? הרי לא הינו במניין בשבתות וימי חול ,אלא כל אחד ספון בארבע אמותיו .. זה אומר משהו.. כמו שלא יכולנו לקיים מצוות שטבעיות לנו מתוך כוונה שהיא טובה ובריאותית ... בדיוק כמו להבדיל אלפי הבדלות! הנספים בשואה .. שקידשו שם שמיים , עלינו לקדש שם שמיים בגלוי מה שלא זכו לו ניספי השואה האיומה, לא זכו לחיות, ללמוד תורה , מנין.. להקים בתים, להביא ילדים לעולם! למה מישהו חשב אחרת! דבר שהוא חילול ה" ! [לא לגבי הנספים כמובן] עצם הקמת המדינה עם כל מה שנוגע אליה היא קדוש שם שמיים והליכה בדרך התורה בפשטות ויושר ללא גאווה מחד ,ומאידך כן! להיות גאים על היותנו יהודים בניו של מלך העולם שישרה את שכינתו עלינו ויבנה את המקדש השלישי במהרה בטוב ובנועם לעולמי עד. אמן חודש טוב!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
