"... ישמח ה' במעשיו", ק"ד, ל"א:

דע שרק על ידי הצחמ"י (צומח, חי לא מדבר, מדבר, ישראל), יש לה' הכוח לשמוח במעשיו משום שמעלים אליו הנאה ותענוג ונעימות החיים משום שהם יצורים חיים ובמיוחד החי הלא מדבר והחי המדבר וישראל משום שרואים ושומעים ויש להם ההנאה והשמחה מיופי המראה ונעימות הצליל ועל ידי הנעימות והתענוג וההנאה האלו יש בשם יתברך הכוח לשמוח במעשיו ולהיות מאושר ומסופק ממעשה ידיו הוא עולמו ולחפוץ ולחשוק על ידי כך בהמשך התקיימותו ובאי החרבתו על ידי איזה שהוא גורם העוין את קיום העולם שלו וזה דבר חשוב ומשמעותי ויקר ומועורך וחיוני שיהיה לשם דאגה ואכפתיות לשמירת עולמו בהשגחה כללית ופרטית טיבעית ועל טיבעית לטובת כול בריותיו.

לכן צחמ"י גימטרייה נצח שכול עוד ניחוחות הנעימות וההנאה והתענוג והחשק והחפיצה של היופי והצליל והטעם והריח והחוש בכלל האלו עולים מהצחמ"י, - השם יתברך תאו וחפץ בקיום עולמו לנצח לעד לתמיד לעולמים לאין סוף זמן עתידי ביהיה.