"ויעש את המנרה זהב טהור מקשה עשה את המנרה ... ככר זהב טהור עשה אתה ואת כל כליה" (שמות לז,יז-כד). 'תני רב יהודה בשם אסי: היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן, עד שהוא מעמידן על אחד, לקיים מה שנאמר (שמות לו) "ככר זהב טהור עשה אותה" וגו'' (יר' שקלין ו,ג). היר' מביא ששלמה לקח אלף ככרי זהב כדי שיהיה בסוף זהב נקי של כיכר אחד. ברור שיש כאן הגזמה, שבאה לומר כמה השקיע שלמה במנורה שתהיה שלמה ומובחרת, ולכן התבטאו באלף כיכרי זהב, כביטוי למעל ומעבר. אולם אולי אפשר שנקטו במספר אלף גם כדי לרמז על דברים נוספים: שלמה בנה עשרה מנורות (“ויעש את מנרות הזהב עשר כמשפטם ויתן בהיכל חמש מימין וחמש משמאול". דה"י ב ד,ז) יוצא שסה"כ השתמש בעשרת ככרי זהב, שאולי זה כנגד שבעתיד יעמוד המן וירצה לתת "ועשרת אלפים ככר כסף" (אסתר ג,ט), וצרת המן באה בעקבות: 'לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש"י, אסתר ד,א [ובחז”ל]). החטא החמור שנהנו מסעודת אחשורוש זה בגלל שהיה לציין שבנ"י לא יגאלו, ואף השתמש בכלי המקדש (מגילה יא,ב), (שהמקדש מבטא את הגאולה המלאה, שהשלמות היא כשיש גאולה שלמה, פיזית ורוחנית, שאז יש גילוי שכינה בשלמותה). לכן שלמה מראש השתמש לזכות זכות נגד עצת המן, ולכן קישר בין המנורה שמסמלת את אור הקדושה בעולם (ואור גאולה, שבצרות זה כעין חושך), נגד עצת המן (אמנם המן היה בכסף, ואצל שלמה זה זהב, אבל הדגש הוא על עשרת אלפים). שגילה שרצון בנ"י האמיתי הוא לגאולה שלמה יחד עם המקדש (ולה' ולא לע"ז [לא לצלם נבוכדנצר]). זהו אולי עומק: 'אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים' (מגילה יג,ב), שבאדר יש התרמת שקלים למקדש, שזה קשור עם עשרת אלפים, שנעשה אצל שלמה. אולי זהו "ליהודים היתה אורה" (אסתר ח,טז) שיש גילוי של האור (מכח המנורה). אולי עוד אפשר שעשרת אלפים ככר זהב זה כפול ממה שנתנו אצל דוד: “ויתנו לעבודת בית האלקים זהב ככרים חמשת אלפים" (דה"י א כט,ז), כדי לרמז שדוד מלך בעולם, ואילו שלמה מלך (בשיאו) גם על העליונים וגם על התחתונים (סנהדרין כ,ב), ולכן ביטאו זאת בכפול, שהאיר קדושה לעולם כולו (כמנורה), וכך בזכות זה מלך על העליונים ותחתונים. אולי אפשר שבאו לרמז באלף לנאמר "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר" (תהלים צ,ד), שזה מרמז על העולם: 'תניא כותיה דרב קטינא: כשם שהשביעית משמטת שנה אחת לז' שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא", ואומר (תהלים צב, א) "מזמור שיר ליום השבת" יום שכולו שבת, ואומר (תהלים צ, ד) "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור"' (סנהדרין צז,א). שהמספר אלף (שנה) כנגד יום בא לרמז על מהלך העולם עד תיקונו, עד לעתיד לבא שיתקדש. ממילא כך נרמז במנורה של שלמה, שמאלף יצא אחד, כעין כמו שאלף (שנים) הוא כעין (יום) אחד. זהו יעודם של עם ישראל, להאיר את העולם באור הקדושה והתורה. לכן גם במנורה ישנם שבעה קנים, כמו שהעולם נברא בשבעת ימי הבריאה. זהו ששלמה פעל בהקמת המקדש לייצר מנורת זהב ע"י בירור באש שוב ושוב, עד שעשה מאלף כיכרים, לכיכר אחד של המנורה. שזהו "זהב טהור" שיש בזה משום הבאת טהרה לעולם, שמתקן את העולם כולו לה'. וזה ע"י המנורה שמגלה את השכינה בעולם: '(ויקרא כד, ג) "מחוץ לפרכת העדות באהל מועד" עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל ... מאי עדותה? אמר רבא: זה נר מערבי שנותנין בה שמן כנגד חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (מנחות פו,ב). שהאש שדולקת במנורה מוכיחה את השראת השכינה, ולכן זהו כמו שבירר באש לטהר (זהב טהור) במנורה, כנגד תיקון העולם. [לכן זה דומה במספר אלף כמו העולות ששלמה היה מקריב (“אלף עלות יעלה שלמה על המזבח". מלכים א ג,ד), שקרבנות זה תיקון גדול בעולם, שמעלה את כל העולם כולו בקדושה גדולה]. אולי אפשר שבאו לרמוז על האות א', שהיא (בשמה המלא) אותם אותיות של 'אלף', רמז ל"אנכי ה' אלקיך". שבא להאיר את עיני האדם (באור הקדושה מהמנורה), שיראה שכל מה שיש בעולם, הכל נובע מהאחד, הכל מהקב"ה, כך שזהו מאלף, שזהו הרבה ביותר, אחרי הבירורים של הסייגים, אחרי הורדת הטעויות והכיסויים, מגלים שהכל בא מהקב"ה.