"וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב. ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" (שמות לב,לא-לב). '… וצריך לפרוט את החטא, שנאמר (שמות לב, לא) "אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב" דברי ר' יהודה בן בבא. רבי עקיבא אומר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה". אלא מהו שאמר משה "ויעשו להם אלהי זהב"? כדר' ינאי, דאמר ר' ינאי: אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שאמרו די, גרם להם שיעשו אלהי זהב' (יומא פו,ב). 'והוא למוד זכות על ישראל, יען כי כן הוא מטבע האדם לבעט מרוב טובה כמש"כ ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים (פ' וילך) וכדומה פסוקים שונים … ודעת ר' יהודה בן בתירא דצריך לפרט את החטא, וקיי"ל כר"ע, ובכלל קשה לדעת ריב"ב מאי ראיה מכאן לדעלמא שהרי מבואר בסוטה ל"ב ב' לענין אם צריך אדם לפרסם חטאו ומסיק דכל החטאים אין צריך לפרסם וחטא ע"ז צריך לפרסם כדי שיכסוף ויתכפר בזה, והסברא נותנת דכיון דמצוה לפרסם מצוה גם לפרט, שהוא מענין פרסום וא"כ אחרי דכאן היה חטא ע"ז לכן היה צריך לפרט, אבל בשאר חטאים באמת אין צריך, וצ"ע. וע' ברמ"א לאו"ח סי' תר"ז דמה שנהגו אצלנו ביוה"כ לומר נוסח על חטא בפרטיות אע"פ דקיי"ל כר"ע דא"צ לפרט, אך מכיון שכולם אומרים זה הוי זה כנוסח התפלה, יעו"ש, ולי דבר זה צ"ע מסוגיא דסוטה שהבאנו (ל"ב ב') דמביא שם ראיה שאומר אדם גנותו בקול רם מהא דפ' בכורים ארמי אובד אבי דכתיב שם וענית ואמרת, וכל עניה היא בקול רם. יעו"ש. ולדברי הרמ"א קשה מאי ראיה מפ' בכורים שהיא תפלה הקבועה לרבים, וצ"ע. אבל באמת נ"ל סברא אחרת בטעם הדבר שאנו אומרים נוסח ע"ח ביוהכ"פ, יען דהלשון שאומר ר"ע אינו צריך לפרט החטא מורה מפורש שרק אין חיוב בזה אבל בודאי רשאי לומר, ולכן אחרי דלר"ע רשות ולריב"ב חובה לכן אנו נוהגים לומר כזה ביוהכ"פ כמו שאנו נוהגין לומר כמה פיוטים וסליחות ביוהכ"פ אע"פ שאינם מעיקר הדין והחיוב' (תורה תמימה). נראה שלא קשה לריב"ב מזה שכאן מדובר בע"ז, כיון שגם במה שנאמר בסוטה: 'חטאת דעבודת כוכבים דלא סגי דלאו שעירה, מאי איכא למימר? התם ניכסיף וניזיל כי היכי דנכפר ליה', אין הכוונה לפרט, אלא רק שמבינים שחטא, שיבינו האנשים שחטא ע"י שרואים שמביא שעירה למקדש, אולם לא יודעים במה חטא. ממילא מה שנאמר שיהיה לו בושה, זה שידעו שחטא, אבל לא שיפרט. ממילא אע"פ שכאן מדובר בע"ז, בכ"ז לא היה צריך משה לפרט זאת. בנוסף, יש לחלק בין גילוי במעשה כדי שאנשים ידעו, כדי שיתבייש בזה ויכופר לו, לבין שכמבקש סליחה מה', שמה' הוא מתבייש בין כשמפרט את חטאו, ובין כשלא מפרט (וכאן זה דברי משה לה'). מה שמקשה על הרמ"א ממה שנאמר ראיה מביכורים שאומר גנותו בקול, אפשר שיכלה הגמ' להקשות שזה תפילה (כרמ"א), אלא שהקשו קושיא חזקה יותר, שלכן תרצו ושינו שלא מדובר על אמירת גנותו בקול אלא לספר בקול את הצרות שעברו (וממילא אין מזה ראיה לאמירת חטאו בקול). עוד אפשר שיש לחלק בין גנות שהאבות היו עובדי ע"ז, וחטאים פרטיים, לבין אמירת חטאים ברבים בצורת תפילה. כאשר אומר חטאים בצורת תפילה קבועה, אז זה כתפילה, שלא מתייחסים לזה כפירוט חטאיו האישיים ממש (כי כולם אומרים), ולכן אין בזה בעיה שלא יפה לפרט את החטא, או שזה מעליב ולכן ימנע מתשובה. אבל כשמתודה על חטאיו הפרטיים כתשובה אישית (ולא כתפילת ציבור קבועה), אז זה לא מכובד לפרט את החטאים (וגם יגרום לפעמים לימנע מעשיית תשובה בשל אי הנעימות). במקרה של ביכורים אמנם זה תפילה קבועה ציבורית, אולם כיון שאומר את חטאי האבות, יש בזה משום ביזיון גדול לומר שאנו צאצאי עובדי ע"ז שפלים, ולכן בזה גם ברבים יש בושה, ולכן דומה ליחיד שאומר ברבים את חטאו הפרטי (שלכן הגמ' מקשה מזה על זה). לכאורה קשה על הסבר הת"ת, שהרי דברי ר"ע הם: 'רבי עקיבא אומר: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"', הרי שאומר את הפס' שיש לכסות את חטאו. בנוסף, אם לר"ע זה רק לא חובה, אז מדוע מקשים מדברי משה, אפשר בפשטות שמשה עשה כך בשל הכעס הרב שהיה על בנ"י שלכן פירט אע"פ שלא היה חייב, כדי לחזק את הסליחה (מעין יוה"כ). ע"פ דרשת ר' ינאי, מובנת יותר הדעה ביר': 'מפני מה כה"ג ... אינו משמש בבגדי זהב? ... א"ר לוי: שאין קטיגור נעשה סניגור, אתמול כתיב בהם (שמות לב) "ויעשו להם אלהי זהב", ועכשיו הוא עומד ומשמש בבגדי זהב?' (יר' יומא ז,ג). שזה לא רק שהזהב מזכיר את עגל הזהב, שלזה יכל להביא ראיה מעשיית העגל שעשו מזהב (שמות לב), אלא הראיה היא ממה שמשה אומר שהזהב שה' נתן להם הוא שגרם לחטא, שבזה חיבר בין הזהב לחטא, ולכן בשל כך יש בבגדי הזהב קטיגור, כיון שעשוי מזהב שגרם לחטא.