שמות קודש,

מומלץ בחום לקרוא את ספריו של הרב המקובל רבי אריה קפלן זצ"ל, מדיטציה וקבלה (נמצא בסטימצקי) וכן את ספרו של הרב יוסף ג'קטליה שערי אורה הדן בשמות הקודש בהרחבה.

ספר השל"ה הקדוש - תולדות אדם - בית ה’ (לא)
כל דורשי רשומות מתורתנו הקדושה (מהפרדס שי"ט פ"א), אם מבעלי הקבלה ואם מבעלי הפשט ואם מחוקרי שרשי תורתנו, כולם הסכימו פה אחד היות שם זה שם עצם ולא זולתו. ויחדוהו בין שאר השמות הקדושים שאינם נמחקים, עד שאמרו כי אפילו שם ’א-ה-י-ה’ עם היותו שם נורא מאוד לא ישתווה אל השם הזה. ובשם זה יש סבות רבות, והיותר מכרעת שבכולם היא, להיות שכל השמות שאינם נמחקים יגזור מהם פועל קצת, זולת שם בן ד’ שאין אותיותיו מחייבות בשום הגיון פועל כלל. וזה כי שם ’אלקים’ ’א-לוה’ ’א-ל’, הוא נגזר מלשון גדולה וחוזק ותוקף, וכן ואת אילי הארץ לקח, וכן צדקתך כהררי א-ל, שהם לשון גדולה וחוזק. ושם ’ש-ד-י’ מורה על שהוא שודד המערכת, ומלת שדי ומלת שודד הכל אחד. ושם ’צ-ב-א-ו-ת’ מורה על היות בעל צבאות מעלה, והוא נגזר מלשון צבא. ושם ’א-ד-נ-י’ מורה לשון אדנות, על היותו אדון כל הארץ, והוא נגזר מלשון אדנות. וא-ה-י-ה מורה על ענין הוי"ה בלשון עתיד המדבר בעדו מבנין הקל, וכן דרשו רבותינו ז"ל (עי’ ברכות ט, ב), אני הייתי עמהם בגאולת מצרים אהיה עמהם בגאולות אחרות וכו’. אמנם שם בן ד’ נורא מאוד מי יכילנו ביאור כי אין לו ביאור כלל בלשון:


הרב ישעיה הלוי הורוביץ שחיבר את הספר שני לוחות הברית (או בקיצור- של"ה), חי בדור שלאחר האר"י הקדוש, כ- 40-50 שנה לאחר פטירת האר"י, ולא זכה לראות אותו.
אומר מדרש שוחר טוב על תהילים: מפני מה ישראל מתפללין ואינן נענין? -מפני שאינם יודעים להתפלל בשם, שנאמר: "כי ידע שמי, יקראני ואענהו". שואל המדרש- כיצד קורה כזה דבר שעם ישראל קורא, מתפלל, והקב"ה לא עונה? ועונה המדרש- תדע לך שאינם יודעים להתפלל נכון, "יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה", ותכלית כל המזמור- "כי ידע שמי". לפי פשט המדרש, אדם המתפלל ויודע באיזה שם צריך להתפלל תפילתו מתקבלת. זה המקום להזהיר אזהרה חמורה שכל השמות שנדבר עליהם ונכוון  בהם, כוונתם היא לא ח"ו שיש כמה כוחות וכמה מציאויות חס ושלום, וחשוב לזכור ש"לית מחשבה תפיסא בך כלל", כל המציאות שאנו מדברים עליה היא רק אין סוף ברוך הוא, ואליו כל תפילותינו, אלא שהאין סוף שאנו מדברים עליו, יש לו שליחים שניתן גם לקרוא להם כוחות, שהוא יסד בעולם, ודרכם צריך לפעול. את אותם כוחות ננסה לתאר עד כמה שהשכל יכול להבין. להבדיל אלף אלפי הבדלות- אם נרצה לבקש מהרמטכ"ל בקשה הקשורה לתנאי שירות- אז לא נפנה לרמטכ"ל עצמו, וגם אם נפנה אליו- הוא לא יענה, כי הוא לא מתעסק בכאלו בקשות. כדי שהמערכת הצבאית ובראשה הרמטכ"ל, תוכל לענות לך, אתה צריך לפנות בדרכים המקובלות- דרך מי שאחראי לתנאי שירות, כלומר דרך הקצינים הזוטרים וכך מגיעים לאותם פקודות שהרמטכ"ל יסד אותם ואז נקבל את התשובה לבקשה, כן אותו דבר וכן על זו הדרך בכוחות הרוחניים, כשאדם רוצה לבקש דבר מסויים הוא צריך לפנות באותו אפיק שהקב"ה יסד בעולם, וכשהוא פונה באותם אפיקים מתאימים, שזוהי הפניה בדרך הנכונה, ממילא בעזרת ה’ אם הוא ראוי- תפילתו צריכה להתקבל ולהיענות. ואומר ה"שני לוחות ברית" בפרק שנקרא תולדות אדם בית ה’: "כל דורשי רשומות מתורתנו הקדושה (מהפרדס שי"ט פ"א [כאן כוונתו היא לספר "הפרדס" של הרמ"ק]), אם מבעלי הקבלה ואם מבעלי הפשט ואם מחוקרי שרשי תורתנו, כולם הסכימו פה אחד היות שם זה [שם הוי"ה] שם עצם ולא זולתו", כאן מביא השל"ה את עיקר הדברים ואנחנו לא ניגע בארבעת המילויים שיש לשם הוי"ה, שהם: ע"ב[יו"ד ה"י וי"ו ה"י] ס"ג[יו"ד ה"י וא"ו ה"י] מ"ה[יו"ד ה"א וא"ו ה"א] ב"ן[יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה], אנו צריכים לדעת ששם הוי"ה הוא השם של עצם הבניין- עיקר הכל, כלומר, כשמדברים על העצם, הגוף, השורש- מדברים על שם הוי"ה ב"ה, ומפה נבין שכל שאר השמות הם נספחים של אותו שם קודש. בשלב זה ננסה להבין את הכללים ולאחר מכן נכנס לפרטים, ובעזרת ה’ שלב אחרי שלב נוכל להבין את השמות כפי שמורה לנו השל"ה הקדוש. "ויחדוהו בין שאר השמות הקדושים שאינם נמחקים, עד שאמרו כי אפילו שם ’א-ה-י-ה’ עם היותו שם נורא מאוד לא ישתווה אל השם הזה" משום ששם הוי"ה הוא "גבוה מעל גבוה" (ביטוי המופיע בספרי קבלה), הכוונה היא ששם הוי"ה שאנחנו לא מבינים ממנו שום דבר ורק יודעים שזהו שם העצם. כדי לסבר את האוזן- וכל מה שנאמר כדי לסבר את האוזן, נאמר כדי שנוכל להבין את הנושא בשכל הקטן והמצומצם שלנו, אבל לא שמזה נסיק ונקיש, חס ושלום, שיש איזשהו דבר כזה בעולמות עליונים, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות- כאשר אנו פונים לאדם בשר ודם, אז אנו יכולים לפנות אליו בתור השם משה, אם כן- למי אתה קורא כשאתה קורא ’משה’? לאוזניים, לאף, לחולצה, לידיים? מי הוא משה? והכוונה היא ש"משה" זהו שם העצם, השם "משה" מייצג את עצמותו של אותו כוח רוחני שאני פונה אליו כרגע. כשאנו פונים להקב"ה, למי אנו פונים? – אנו פונים לשם הוי"ה ברוך הוא, עילת העילות וסיבת הסיבות מקור כל המקורות אור כל האורות יסוד כל מה שעתיד להיות וכל מה שהיה- היה הווה ויהיה. כל האמור מדבר בפניה למציאות הקב"ה, אך בנוסף, להקב"ה יש השתלשלות של כוחות שפועלים בעולם על ידי שמות קודש, ואלו השמות שנלמד בהמשך, אבל שלא נתבלבל: עצם הבניין ועצם המהות שאנו קוראים לה אור אין סוף או במציאות הרוחנית כשאנו מתכוונים להקב"ה, אז אנו פונים למציאות של שם הוי"ה, עד כמה שאנו יכולים להבין אותה. ניתן לראות דבר מעניין בחלק מהסידורים הספרדים, בתפילת שחרית לאחר סדר הנחת טלית ותפילין, מופיעה תפילה המובאת בשם ה"עוד יוסף חי" מהרב יוסף חיים בעל ה"בן איש חי" שהראשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א ממליץ לומר אותה לפני שאנו מתחילים להתפלל, תפילה זו היא גילוי דעת שאומרת: "הנה אנכי מאמין באמונה שלמה וגמורה, כי הוי"ה אלקינו הוא עילת העילות, דעבד עשר ספירן, שהם כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ומלכות..."
ואחר כך מביא בתפילה השתלשלות של כל העולמות כולם עד שמגיעים למציאות שלנו. מה הכוונה בתפילה זו? -אתה מתפלל, תעצור שניה, ותבין לפני מי אתה מתפלל, אתה מתפלל לשם הוי"ה ברוך הוא ולא לשום כוח אחר בעולם, וממשיך: "...והריני מגלה דעתי ורצוני לפני הקב"ה בלב שלם ובנפש חפצה לבטל ביטול גמור ושלם כדין וכהלכה, כל מחשבה זרה פגומה ופסולה..." וכל הכוונות האלו הם רק כדי להגיע למציאות של תפילה לפני הקב"ה, ובסוף התפילה הוא כותב: "...והנה אנכי מודה הודאה גמורה ושלמה שרירא וקיימת לעד ולנצח נצחים בלב שלם ובנפש חפצה, שכל עבודתי להוי"ה אלקינו ואלקי אבותינו, הוא הוי"ה אחד ושמו אחד, הן בתפילה, הן בתלמוד תורה הקדושה, הן במעשה המצוות האמורות בתורה ובדברי סופרים ובכל דבר שבקדושה, הכל לעשות רצון הוי"ה אלקינו ואלקי אבותינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו, ונתן לנו תורת אמת..." דברים אלו מסבירים את מה שאמרנו שאנו צריכים להתכוון בכל כוונתינו- הן בתפילה, הן בלימוד תורה, הן בהנהגות טובות ואפילו תוך כדי הליכה ברחוב, לדעת שצריך לחשוב במציאות של מי שאמר והיה העולם, כלומר לחשוב בשם הוי"ה ב"ה, אמנם יש השתלשלויות נוספות מאותו שם, אבל הכל נכלל ב"שיויתי הוי"ה לנגדי תמיד". פעם יצא לי לשאול את אחד מגדולי המקובלים שבדור שלנו על יחוד מסוים של שם הוי"ה ואדנות, שאלתי אם יחוד זה נכלל בכלל ההנהגה של "שיויתי ה’ לנגדי תמיד", הייחוד אומר שצריך לראות את השם כך- שמעבר לראיה של שם הוי"ה פשוט, יש למלאות את אות ה"א האחרונה של שם הוי"ה בשם אדנות בתוכה ואחר כך לראות את המכלול הזה של שני השמות משולבים יחד, שם הוי"ה משולב בשם אדנות ואז יוצא שילוב י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י, כמו שמופיע בסידורים כשמוזכר שם הוי"ה, ובארבעת הכריעות שיש בתפילת שמונה עשרה, כאשר בכל כריעה מכוונים בשתי אותיות משם זה, אך בנושא זה יש להאריך בנפרד. על יחוד זה שאלתי את אותו רב אם הוא שייך לעצם ה"שיויתי"? והרב אמר שבודאי. אך באמת מעיקר הדין בפשטות- "שיויתי ה’ לנגדי תמיד" כוונתו היא שם הוי"ה פשוט כמו שאנו מכירים, שיסוד הכל הוא שם הוי"ה פשוט בלי שום מילוי. אמנם צריך תמיד צריך לקשר את שם ההוי"ה לעולם העשייה, והקישור נעשה ע"י שנמלא את אות ה"א האחרונה של שם ההוי"ה בשם אדנות קטן, וממילא נראה לאחר מכן את המכלול של שם הוי"ה בצירוף שם אדנות שיוצא י-א-ה-ד-ו-נ-ה-י.
בשלב זה ישנו איסור חמור מלקפוץ קדימה בשלבים, ההתחלה היא ביסודות, בעצם הבניין שהוא שם הוי"ה, שאנחנו צריכים לדעת שהוא יסוד היסודות עילת העילות וסיבת הסיבות.
וממשיך השל"ה וכותב-  "ויחדוהו בין שאר השמות הקדושים שאינם נמחקים, עד שאמרו כי אפילו שם ’א-ה-י-ה’ עם היותו שם נורא מאוד לא ישתווה אל השם הזה. ובשם זה יש סבות רבות, והיותר מכרעת שבכולם היא, להיות שכל השמות שאינם נמחקים יגזור מהם פועל קצת, זולת שם בן ד’ שאין אותיותיו מחייבות בשום הגיון פועל כלל", כלומר שם הוי"ה נגזר, הוציא, השפיע, הוריד כוחות משפיעים מתחתיו. זהו מסוכן לומר "כוחות משפיעים", משום שאדם עתיד להגשים את הדברים, כלומר- יכול אדם לחשוב שאם מדובר ב’כוחות’, אז ייחד כוח אחד ויעבוד אותו ובשבילו ויפעל דרכו, והרי זה קיצוץ בנטיעות!, להבדיל אלף אלפי הבדלות, יהיה נורא אם מישהו ייקח את שר האוצר ויעשה ממנו ראש ממשלה או אם מישהו ייקח את אחד מהקצינים שבקציני המטה הצה"ליים ויעשה ממנו רמטכ"ל, זהו ממש קיצוץ בנטיעות, המשמעות של זה היא שאתה לוקח כוח גדול, נותן אותו למי שאין לו כוח, ועושה ממנו כוח גדול, זוהי בחינה של "שבירת הכלים" ובחינה זו היא נוראה וצריך להיזהר ממנה. קיצוץ זה בנטיעות הוא לקחת דבר שהיה צריך לרדת בשפע מסוים ולהפוך את הסדריו הקבועים, לכן אני אומר ומדגיש שמדובר בהשתלשלות כוחות שכולה נגזרה ממי שאמר והיה העולם, ואין כוח שיכול לפעול לבד, וברגע שהקב"ה יפסיק את השפעת אורו מאותו שם, מאותו כוח או מאותה פעולה, אזי באותו הרגע הכל יגמר ויחזור לתוהו ובוהו, חזרה להיות ריק מוחלט שמשמעותה ביטול המציאות הזאת בעולם. נחזור ונאמר שצריך להיזהר לדעת שכל השתלשלות הכוחות באה רק ממי שאמר והיה העולם.
עכשיו אנו מתחילים את ההסבר על פי סדר השמות הקדושים שכתב אותם השל"ה הקדוש:
"וזה כי שם ’אלקים’ ’אלוה’ ’א-ל’, הוא נגזר מלשון גדולה וחוזק ותוקף, וכן ואת אילי הארץ לקח, וכן צדקתך כהררי א-ל, שהם לשון גדולה וחוזק", לפי דברי השל"ה אנו מבינים כלל- שכל מקום שיש לנו שילוב של אותיות אל"ף ולמ"ד שהוא שם א-לוקים, א-לוה, א-ל, זהו שם המורה על חוזק, דין וגבורה. אמנם, יש לנו עם זה בעיה, משם שאנו מוצאים בהרבה מקומות במקרא ששם "א-ל" מופיע דווקא כמידת החסד, אחד המקורות החזקים שצריך להזכיר אותם נמצא בגמרא מסכת ראש השנה דף י"ח, מספרת הגמרא שאסתר הגיעה למלך אחשורוש ופרחה ממנה רוח הקודש ואז התחילה להגיד אסתר להתפלל "אלי אלי למה עזבתני?", מהו אותו "אלי אלי"? כיצד למדנו ששם "א-ל" הוא שם של דין ומצד שני אנו רואים שאסתר התפללה בעזרת שם "א-ל" ברחמים? והתירוץ פשוט מאוד, צריך לדעת שהדין בשורשו הוא רחמים גדולים, משל לאבא שלא נותן לבנו לאכול חפיסת שוקולד, אותו אבא הוא לא אבא רע אלא הוא אבא רחמן, וכן אבא שנותן סטירה לבנו, הוא לא אבא רע אלא אבא רחמן שנאמר: "חוסך שבטו שונא בנו", אבל נשאל- עדיין זהו דין, הרי הילד בוכה!? אלא- עכשיו הילד בוכה, אבל אנו יודעים שהחינוך האמיתי צריך להיות בדרך זו. לכן נדע שהשורש של הדין שממנו הוא נשרש בעולם שלנו הוא בעצם חסד גדול, ועל זה אומר הזוהר הקדוש (חלק ב דף כ"א:) "חסד אל כל היום"- כשאתה מתבונן על כל מציאות הדין אתה רואה חסד גדול שנמצא בכל מציאות שאתה פוגש במהלך היום, אלו אמנם מהלכים רוחניים שצריך להבין אותם שלב אחרי שלב כדי לראות את החסד, אך בשלב זה אין המקום להאריך בנושא זה, רק עלינו לדעת ש’דין’ ו’חסד’ הם לא סתירה. ובמיוחד כשלומדים את הזוהר הקדוש, צריך להתרגל בלימוד מפרשיו שאם מוצאים שתי דברים מנוגדים, הפיתרון הוא לא כמו בפשט- שכאשר יש לך מחלוקת בהלכה אתה יכול לתרץ שדעה זו היא לכתחילה והאחרת בדיעבד- מי שרוצה יעשה ככה ומי שרוצה יחמיר על עצמו, תירוץ כזה אפשר לתרץ בפשט ההלכה, אבל לא ניתן להסביר מחלוקת בתירוץ כזה כשמדובר על שם קודש- אי אפשר לומר שזה גם דין וגם רחמים- שזה לכתחילה וזה בדיעבד, אין מציאות כזו, לכן צריכים להבין שאנחנו מדברים על מציאות ברורה שקיימת בעולם ואם מצאת קושיה על משהו לא מובן בדברים הקשורים בקבלה, תדע שזוהי לא מחלוקת אחרונים אלא דבר שצריך לדעת איך מיישבים אותו. זהו אחד הדברים שאמר הבן איש חי זצ"ל למו"ר אביו של הראשל"צ הרב מרדכי אליהו, הרב סלמאן אליהו זצוק"ל, כשבא ל"בן איש חי" לפני שעלה לארץ ושאל אותו איפה ילמד בארץ ואצל איזה רב, ענה לו ה"בן איש חי", ישנה סתירה בכתבי הרש"ש, והרב שתשאל אותו על סתירה זו ויענה לך תירוץ שבמקור אחד של הרש"ש הוא עוד היה קטן ובמקור השני הוא היה יותר בגדולתו, אל תלך לאותו רב, אך אם יתרץ לך שאין קושיה בכתביו ויראה לך למה אין קושיה- אצלו תלמד, ובאמת הרב סלמאן אליהו הגיע לארץ, והרב שתירץ לו קושיה זו ואמר לו שאין פה סתירה בכתבי הרש"ש היה הרב גדליה חיון זצוק"ל ראש ישיבת המקובלים בית- אל, שבאמת תירץ לו כתירוץ ה"בן איש חי".
וממשיך השל"ה הקדוש: "ושם ’ש-ד-י’ מורה על שהוא שודד המערכת, ומלת שדי ומלת שודד הכל אחד", כוונת השל"ה היא שאותו שם שהראשי תיבות שלו הוא "שומר דלתות ישראל" יסודו הוא בעולם הזה, "שאמר לעולמו די", כלומר, זהו שם שעוצר דברים, לכן אפשר לראות בכל מיני תפילות שחיברו, לדוגמא- לאדם שיש לו ייסורים רבים רח"ל, וח"ו לא מצליח לצאת מהם, השם שצריך דרכו לפעול הוא שם "ש-ד-י", שם "שומר דלתות ישראל". כשאדם נמצא באיזשהו מקום מוגן ורוצים להיכנס אליו מזיקים ח"ו, השם שיעצור אותם מלהיכנס הוא שם "ש-ד-י", לכן הוא כתוב במזוזה. "שהוא שודד המערכת", כלומר עוצר דברים, מילת "שודד" השורש שלה הוא שם "ש-ד-י", שמשמעותו הוא לבלבל, לקחת, להוציא. "שודד המערכת" כלומר- לבלבל אותה, לעצור אותה, ברבדים הכי פנימיים שלה.
השם הבא הוא שם "צבאות":  "ושם ’צבאות’ מורה על היות בעל צבאות מעלה, והוא נגזר מלשון צבא", מובן שכשמדובר על צבא מדובר על כוח, זקיפות, מדובר על חיילים של הקב"ה בעולם לכן נשאל- מי הם אותם חייליו בעולם? -הרי אלו עם ישראל. מפה נבין שיהודי שרוצה לבקש זרע קודש של קיימא, הדרך הנכונה ביותר לבקש בקשה זו היא דרך שם צבאות. משום שבקשה זו היא להרבות חיילים להקב"ה בעולם. הראשונה שיסדה את הדרך הזאת לבקש מהקב"ה, ה’ צבאות, היא חנה. לא היה מי שקרא להקב"ה בשם צבאות עד שבאה חנה וקראה לו בשם זה, חנה באה להגיד להקב"ה- אתה צריך צבא פה בעולם, אז תן לי עוד בן שיפעל פה ויהיה פה בעולם שלנו. השם הבא הוא שם: "’אדני’ מורה לשון אדנות, על היותו אדון כל הארץ, והוא נגזר מלשון אדנות". אדנות מלשון אדון, אדוני, זה השם הפועל בעולם בדרך ש’אתה האדון שלי’, ומכאן נבין שאם לדוגמא אדם הנמצא במצב שהרבה כוחות שולטים עליו והוא רוצה לומר להקב"ה שהוא יודע שהוא היחיד והאחראי על כל המערכות בעולם בצורה ש’אתה האדון היחיד שלי’, אז הדרך לפנות היא כשאומרים שם "אדני" שמורה על הכרה בגדולתו של הקב"ה.
בעולם שלנו אנחנו לא יכולים להגיע למציאות של קריאה להקב"ה בשם העצם שלו, להיפך, אומרת המשנה בסנהדרין (פרק י’ משנה א’) שההוגה את השם באותיותיו- אין לו חלק לעולם הבא, ובעולם הזה לא כמו שאני נכתב אני נקרא אלא אני נכתב בשם הוי"ה ונקרא בשם אדנות (פסחים נ’.), משום שבעולם שלנו אנחנו לא יכולים לשלב ביומיום את עצם הבניין, העולם הזה לא יכול להכיל את הגדולה הרוחנית, אבל לעתיד לבוא "ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד" כמו שייכתב כך גם יקרא, כרגע אנחנו נמצאים במצב שהמציאות היא שהקב"ה שהוא היה הווה ויהיה הוא לא השליט היחיד עלינו, אמנם הוא יצר את כל הדברים, הכל קיים במציאות ש"הוא אמר ויהי" אבל בפועל אדם חי במערכת שיש הרבה אחראים ושולטים עליו, החל מקשיי פרנסה וכלה בבריאות ועוד הרבה דברים ביומיום כמו אכילה ושינה, האדם לא אחראי על עצמו, האדם חי במציאות שהגוף שולט עליו.