פרשת בשלח - פרשת המקדש

למשמרת בידי אהרן – על שום מה?

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

נאמר בפרשה: "ויאמר משה אל אהרן: קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן, והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם. (שמות טז, לג). הביטוי "לפני ה'" עניינו - לפני הארון. לאור האמור יש לשאול, מדוע נכתב פסוק זה כאן, הרי טרם הוקם המשכן וטרם נעשה הארון?

אכן, מפרש רש"י: "'והנח אותו לפני ה'' – לפני הארון. ולא נאמר מקרא זה עד שנבנה אהל מועד, אלא שנכתב כאן בפרשת המן", לדברי רש"י, לא נאמר פסוק זה, אלא בשנה שנייה עם השלמת בניית המשכן, באותה תקופה נאסף המן לתוך צנצנת, וזו נשמרה ליד הארון בקדש הקדשים (תוספתא יומא ב, טו).

אולם המעיין במכילתא דרבי ישמעאל, יראה, כי חז"ל הבינו פסוק זה באופן שונה: "שמא נאמר, לא הניחו אהרן [את צנצנת המן] אלא בשנת הארבעים? תלמוד לומר: 'ויניחהו אהרן לפני העדות'. אימתי נעשה הארון? - בשנה שנייה! כך לא הניחו אהרן אלא בשנה שניה". נראה מדברי המכילתא, שאהרן הכין צנצנת מלוא העומר למשמרת מיד עם רדת המן, בטרם נבנה המשכן, אלא ששמר אותה עד שהכינו את הארון בקדש הקדשים, אזי הניח את הצנצנת שם בשנה השנייה. נמצא, שלא כרש"י, אלא הציווי לשים מן בצנצנת התקיים מיד, אלא שהנחת הצנצנת במקומה היתה בשנה שנייה. כך נשמר המן באהלו של אהרן שנה שלמה, כאילו היה סמוך לארון בקדש הקדשים.

עם זאת, ציווי זה לאהרן צריך הסבר, מדוע הוטלה חובה זו דווקא על אהרן?

ונראה לומר על פי הרמב"ם במורה הנבוכים ג, לט; המסביר, מדוע שבט לוי מקבל תרומות ומעשרות: "ענין התרומה והמעשר כבר ביאר סיבתם: כי אין לו [לכהן וללוי] חלק ונחלה עמך. וכבר ידעת סיבת זה, כדי שיהיה זה השבט כולו מיוחד לעבודת השם ולידיעת התורה. ולא יתעסק - לא בחרישה ולא בזריעה, רק יהיה להשם לבד. כמו שאמר: 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. ותמצא דברי התורה במקומות רבים: הלוי, הגר והיתום והאלמנה, ימנה אותו תמיד בכלל העניים בעבור שאין לו קנין". נמצא, שאהרן ובניו תלויים כל ימיהם במתנות הכהונה, כדוגמת התלות של ישראל במן בהיותם במדבר, שכל יום ויום התפללו שיירד המן, ויהיה לבני הבית מן לאכול.

כך גם כותב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל יג, יב: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? - מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו, ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים... לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה…"

מכאן מובן מדוע נצטווה דווקא אהרון לשמר את צנצנת המן, שכן, מכל ישראל הוא זה שעתיד להיות תלוי במן לדורות.

יש להוסיף, שהיתה מטרה ברורה לשמירת המן בצנצנת, זאת, כדי להשתמש בה לדורות, ולהוכיח את ישראל באמצעותה, בדבר חובתם לעסוק בתורה, ולבטוח בה' שיספק להם את מזונם, כשם שסיפק את צרכי ישראל במדבר. בעניין זה כותב  רש"י על הפסוק: "והנח אותו לפני ה' למשמרת לדורותיכם", ומסביר מדוע נשמרה הצנצנת לדורות "בימי ירמיהו, כשהיה ירמיהו מוכיחם - למה אין אתם עוסקים בתורה! הם אומרים: נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה?! מהיכן נתפרנס! הוציא להם צנצנת המן ואמר להם: 'הדור אתם ראו דבר ה'!' 'שמעו' - לא נאמר - אלא 'ראו'. בזה [בצנצנת זו] נתפרנסו אבותיכם! הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו".

ירמיה, הוא שהוציא להם את צנצנת המן מתוך קודש הקדשים, שכן ירמיה כהן היה, והרשות בידו להוציא את צנצנת המן לצורך התוכחה. מסיבה זו הוטלה המצוה להכין את צנצנת המן דווקא על אהרן, שכן, ככהן, הוא מהווה דוגמא אישית, לכך, שהוא ניזון מתרומות ומעשרות בלבד, ובכך מתפנה כל זמנו לעבודה במקדש. כן התפנה הכהן ללמד תורה בישראל, ככתוב: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". בהיותו כהן השומר על טהרה לצורך עבודת המקדש, רשאי הוא להכנס לקודש הקדשים למרות קדושת המקום וליטול את הצנצנת לצורך תוכחה.

שבת שלום