"והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים" (שמות יג,יט). '"והיה לך לאות" – יציאת מצרים תהיה לך לאות. "על ידך ולזכרון בין עיניך" – רוצה לומר שתכתוב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע. "על ידך" – יד שמאל לפיכך ידכה מלא בפרשה שניה (פסוק טז), לדרוש בה יד שהיא כהה (מכילתא. מנחות לז)' (רש"י). מצוות תפילין מזכירה את יציאת מצרים, היא אות שמעיד על יציאת מצרים. וכן הובא בשו"ע: 'יכוין בהנחתם שצונו הקב"ה להניח ארבע פרשיות אלו שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים. על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו ואשר לו הכח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות בהם כרצונו. וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור הבורא וימעיט הנאותיו' (שו"ע כה,ה). בפשטות יש לומר עוד שנתינת התפילין כאות על היד והראש, באות לסמל את שיעבודנו המוחלט לקב"ה מהמחשבה ועד המעשה, שהוא פדענו ממצרים מבית עבדים, ולכן אנחנו עבדיו הגמורים. (אולי גם מרמז שה' הוא השליט בעליונים ובתחתונים [כמו שהתגלה ביציאת מצרים], ולכן בראש כנגד העליונים [כעין שרואים בנבואה – בחזיון מעשה של מעלה], וביד כנגד התחתונים, שאנו פועלים כאן בעולם, שה' נתן את העולם תחת ידנו לפעול בו). אולי אפילו זה כנגד שכשמשה בא להודיעם שיגאלו נאמר "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה" (שמות ו,ט), לכן כנגד הרוח הקצרה מניחים על הראש, שהוא כנגד הדעת, וכנגד העבודה הקשה מניחים על היד שבה עובדים. ויותר מזה מובא במדרש על הפס': '"וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה" וגו'. היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודת כוכבים. וכן יחזקאל מפרש ואומר (יחזקאל כ, ז): "איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו", ראה מה כתיב (ח): "איש שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו"' (שמו"ר ו,ה). שלא שמעו שעומדים ליגאל בגלל הדבקות שלהם בע"ז, שלא רצו ליגאל, שבכך יצטרכו לעזוב את הע"ז שלהם, שהאמינו בה ועבדו אותה, ולכן כנגד הגאולה ממצרים מניחים על הראש, כביטוי לאמונה שה' הוא האלקים, ועל היד שעובדים את ה' ולא את הע"ז. מניחים את התפילין על יד שמאל – החלשה, כביטוי לידנו שהיתה חלשה תחת יד המצרים, וה' הוא שהוציאנו בידו החזקה. אולי גם נאמר על יציאת מצרים: "ביד חזקה ובזרוע נטויה כי לעולם חסדו" (תהלים קלו,יב) '"ביד" – ר"ל הודו לאשר הוציא ביד חזקה ובזרוע נטויה. והמשילו לגבור הנוטה בידו מול האויב בהלחמו עמו, ואמר הודו לו על שהוציאם ביד רמה ולא כעבדים הבורחים' (מצודות). לכן כנגד הזרוע הנטויה למלחמה נותנים תפילין של יד בזרוע, וכנגד שיצאנו ביד רמה וחזקה ולא כעבדים, נותנים תפילין בראש כרמז שיש לנו מעלה של חשיבות, שלא כעבד שלא מתייחסים לרצונותיו ולדבריו. עוד נראה שיש ארבע פרשיות בתפילין, כנגד ארבע לשונות הגאולה: "לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים" (שמות ו,ו-ז). כל לשון ביטאה חלק בגאולה, ולכן בשל ראש זה מחולק לארבע בתים, שיש חשיבות ומעלה עצמית לכל אחד מהם (כשלומדים מבררים כל לשון כנגד איזה חלק היא בגאולה, שאז מבררים שהם כנגד השלבים השונים, ולכן זה בראש [כנגד הבנה]). בשל יד הם מחוברים (בקלף אחד ובבית אחד), כיון שבפועל כולם נועדו כדי שבנ"י יגאלו ממצרים בשלמות, שע"י הארבע נעשה בפועל הגאולה השלמה ממצרים (ולכן ביד כנגד המעשה בפועל של היציאה ממצרים). בנוסף, אפשר שבראש זה כנגד מעשה הקב"ה במצרים, ולכן בראש כנגד הנאמר בנשמה "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב,ז) שהיא חלק אלוק (ולכן רומז לגילוי מעשה ה'). לעומת זאת ביד זה מרמז גם על ידנו, שאנו פועלים כשברקע ה' עוזר לנו (ולכן ביד שמאל החלשה, כרמז שאנו נלחמים בימין, וה' מחזק את כוחנו, שמחזק את כוחנו הדל, ולכן נרמז בשמאל – ביד החלשה). שיציאת מצרים נועדה כדי שנכנס לארץ, שלשם כך יש להילחם על א"י, וזהו הרמז בתפילין של יד, לעומת הראש שזה כנגד מעשה ה' במצרים, שהכל נעשה ע"י ה' בצורה על טבעית (ולכן בראש, כרמז למעל המציאות של יכולת ידנו [וכן בראש, כרמז למעל ההבנה הטבעית של המציאות]), לעומת זאת בא"י חובה עלינו להילחם ולכבשה, ולכן זה נרמז בשל יד. בשל יד כל הפרשיות יחד, כיון שאין זה גילוי של כל אחד מהלשונות, אלא זהו שיתוף של כל הלשונות של חלקי הגאולה ממצרים, כדי שנכנס לארץ, שיתקיים בנו "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'” (שמות ו,ח), שהוא המשך של מציאות שלבי הגאולה שבלשונות של קודם. שעמי הארץ פחדו מאיתנו בשל ניסי יציאת מצרים ("אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען" [שמות טו,טו]. “ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים" וגו' [יהושע ב,ט]), אולי לכן מניחים ביד החלשה, כרמז שיציאת מצרים גרמה לחולשה של אויבנו (שזהו גם כוחם של תפילין של ראש, להטיל מורא על אויבנו [ברכות ו,א]). בתפילין צריך ליכתב ע"פ הסדר (שו"ע או"ח סימן לב, סעיף א' וסעיף כ"ג), שגם סדר הגאולה היתה צריכה להעשות דווקא בסדר הזה (שלא יכלו לקבל תורה לפני שיצאו וכדו'), ולכן כנגד זה גם בתפילין צריך שיהיה ע"פ הסדר שבתורה. התפילין צריכות להעשות רק מקלף של בהמה חיה ועוף טהורים (שם, סעיף יב), שיציאת מצרים קשורה בקרבן הפסח, שאכלו אותו בהקשר ליציאת מצרים (מכת בכורות), ולכן חל בו דין של 'ממין המותר לפיך'. 'צריך שלא תדבק שום אות בחברתה אלא כל אות תהיה מוקפת גויל' (שם, סעיף ד) שכך כל אחד ואחד מבנ"י נחשב כשלעצמו, שנעשה לו נס שיצא ממצרים (שבנ"י משולים לאותיות התורה [ששים ריבוא אותיות בתורה], ולכן צריך שכל אחד יהיה מודגש כשלעצמו, שלכל אחד מבנ"י בכל הדורות נחשב שנעשה לו נס ביציאת מצרים: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. [והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך] וגו' [שמות יג,ח]).